רבי יהושע-השיל מאפטה שיגר אחד מחסידיו, שמצבו היה דחוק ביותר, אל עשיר אחד מחסידיו, וצירף מכתב ובו ביקש לתת לאיש מאתיים רובלים. כשקרא העשיר את המכתב החמיצו פניו והשיב שאינו מוכן לתת סכום כזה. חזר האיש אל רבו, והצדיק שלחו אל חסיד אחר, שלא היה עשיר גדול, וביקשו לתת לאיש מאה רובלים. הלה מיהר לאסוף את הכסף מחבריו ונתן לאיש את הסכום.

כעבור זמן ירד העשיר מגדולתו ונעשה עני המחזר על הפתחים. לעומתו, החסיד השני התעשר. הבין הראשון כי איבד את כספו משום שלא שעה לבקשתו של הצדיק. הלך ותבע אותו לדין-תורה.

אמר רבי יהושע-השיל בבית-הדין: "הקב"ה מסר לרשותי סכום של כסף הדרוש לעבודתי, ואני פיזרתי אותו בין חסידיי. כשסירב העשיר לתת את הכסף למטרה שביקשתי, לקחתי את כספי ממנו ומסרתיו לידי חסיד נאמן יותר".