נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1137 - כל המדורים ברצף
	קדושים ומובדלים משאר אומות
	"דרך ישרה" להבאת המשיח
	חידת אי-ביקורו של הרבי בארץ הקודש
	פרשת קדושים
	"ואם לא עכשיו, אימתי"
	חסידות שנכנסת באוזני השומעים...
	הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 1137, ערב שבת-קודש פרשת קדושים, כ"ח בניסן ה'תשע"ו (06.05.2016)

  דבר מלכות

קדושים ומובדלים משאר אומות

כיצד קשורים שלושת הציוויים שבתחילת פרשת קדושים ומהווים הוראה אחת כוללת * חובת החינוך לנטוע בילדים את הרגש שהם שונים ומובדלים, כי הם קדושים * זאת על-ידי השבת – חיזוק האמונה בהשגחה הפרטית שבה הקב"ה מנהיג את בני-ישראל למעלה מדרך הטבע * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. שלשת¹ הציוויים הראשונים בפרשתנו הם: א) "קדושים תהיו"². ב) "איש אמו ואביו תיראו". ג) "את שבתותי תשמרו".

בתורה – הכול בדיוק. ובהכרח לומר, שזה שג' ציוויים אלו באים ביחד הוא בדיוק, ויש קשר ביניהם.

ב. קדושה כאן פירושה הבדלה, כמו שכתוב בסוף הסדרה³: "והייתם לי קדושים וגו' ואבדיל אתכם מן העמים", דהיינו, שבני-ישראל צריכים להיות מובדלים מאומות העולם, כמו שכתוב⁴: "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה".

עניין ההבדלה מוכרח ושייך רק בעניינים כאלו שבחיצוניות שווים הם, וכמו כן הציווי "קדושים תהיו" אינו בנוגע לתורה ומצוות, כיון שאומות העולם אינם שייכים לזה מלכתחילה, כמו שכתוב⁵: "מגיד דבריו ליעקב גו' לא עשה כן לכל גוי". אלא המדובר הוא רק בענייני הרשות: אכילה, שתייה, מסחר וכיוצא בזה, שבזה בני-ישראל שווים לכאורה בחיצוניות עם שאר אומות העולם, ועל זה מצווה התורה: "קדושים תהיו".

אך כיצד יתכן שכאשר נמצאים בענייני עולם הזה, ובפרט בזמן הגלות, חושך כפול ומכופל – יהיה בזה קדושה?

על זה נאמר: "כי קדוש אני" – בני-ישראל בכל מקום שנמצאים קשורים הם עם הקב"ה, עם "אתה קדוש", ולכן גם הם "גוי קדוש"⁶, ועד – בדומה לקדושתו של הקב"ה, "יכול כמוני"⁷ – בניחותא⁸.

ג. התכלית של יהודי היא לא רק להיות בעצמו קדוש, אלא כמו שכתוב גבי היהודי הראשון, אברהם אבינו, "אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי'"⁹.

ועל זה בא הציווי השני: "איש אמו ואביו תיראו", שבזה מרומז חובת החינוך. המחנכים הראשונים הם אמו ואביו. האם והאב צריכים לנטוע בילדים את הרגש שהם שונים מכל העולם, הם שייכים לגוי קדוש.

וסדר הכתוב הוא: "אמו ואביו" – תחילה האם, לפי שהיא עקרת הבית, ועיקר החינוך בפועל מונח בידיה¹⁰.

ד. כיצד משפיעים על ילדים, ועל עצמנו, שיהיה "ונפלינו אני ועמך"? – על זה בא הציווי השלישי: "את שבתותי תשמרו".

שבת – הוא אות בין הקב"ה ובני-ישראל, המציין¹¹ ומחזק את האמונה בחידוש העולם, והוודאות שהקב"ה הוא בורא העולם ומנהיגו תמיד.

ובזה חלוקים בני-ישראל משאר האומות. אומות העולם אומרים: "עזב ה' את הארץ"¹², היינו שהקב"ה הניח את העולם בידי הכוכבים ומזלות, אבל בני-ישראל, על-ידי אמונתם קשורים הם עם הקב"ה שלמעלה מהטבע, ואינם צריכים להתחשב עם הטבע, כמו שכתוב¹³: "מאותות השמים אל תחתו (אבל) יחתו הגוים מהמה".

וזהו החידוש של שבת לגבי ששת ימי החול: בבריאת העולם נאמר ל"ב פעמים אלקים¹⁴ – בגימטריא הטבע¹⁵. אבל שבת ענינו – "שבת להוי'"¹⁶, היה הווה ויהיה כאחד¹⁷ – למעלה מהטבע.

והשבת ניתנה לבני-ישראל דווקא, ולא לאומות העולם, ועכו"ם ששבת חייב מיתה¹⁸ – כי שייכותם היא רק לשם אלקים, בגימטריא הטבע, ולא ל"שבת להוי'".

וזהו הרמז השני¹⁹ בשבת – יציאת מצרים, יציאה מכל המיצרים וגבולים של טבע.

ה. ועל-ידי "את שבתותי תשמרו" – שמירת האות והקשר בין בני-ישראל עם הקב"ה שלמעלה מהטבע, על-ידי חיזוק האמונה שבני-ישראל אינם נתונים תחת שליטת הטבע, אלא הם נשמרים בהשגחה פרטית על-ידי הקב"ה בעצמו –

פועלים בעצמם, וכן אצל הילדים, ש"קדושים תהיו", שאפילו בעניינים הגשמיים תהיה קדושה, כיון שישנה אמונה חזקה שגם הגשמיות של בני-ישראל קשורה עם "קדוש אני".

וכמו שכתוב בהמשך הפרשה²⁰ "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו", סמך שבת למקדש²¹ – שעל-ידי "שבתותי תשמורו" פועל יהודי שכל העניינים יהיו משכן ומקדש לו יתברך.

* * *

ו. [...] עניין קודש הוא – כמו שכתוב²² "ואנשי קודש תהיון לי", "קדושים ופרושים"²³ (מענייני העולם), וטעם הדבר – כמו שכתוב²⁴ קדושים תהיו כי קדוש אני".

וההסברה בזה – שלכאורה אינו מובן: מהו הטעם ש"קדושים תהיו" לפי ש"קדוש אני"? אדרבה, כיון ש"קדוש אני", הרי מי ידמה לו ומי ישווה לו?! – אלא, חשבון זה שייך בעולמות העליונים וכו', אבל כאשר מדובר אודות יהודי, שהוא "חלק אלקה ממעל ממש", הרי מעצמו מובן שכשם ש"קדוש אני" כך "קדושים תהיו".

ובאופן כזה היא הנהגתו של יהודי כאשר נשמתו מלובשת בגוף, ועוסקת בעניינים של מעשה בפועל בעולם הזה הגשמי והחומרי שאין למטה הימנו – שבו דווקא יכולים לכנות את עצמותו ית' בשם בורא²⁵, לפי שבו מתגלה כוח ההתהוות מאין ליש²⁶, ש"הוא לבדו בכוחו ויכולתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה"²⁷, ודווקא על-ידי "יש" זה יכולים "לקחת" את היש האמיתי (כמבואר בארוכה במאמר דאשתקד²⁸), ועל-ידי זה – "אנשי קודש תהיון לי", "קדושים תהיו".

וכיון שבודאי יקויים העניין של "קדושים תהיו", בין אם רצונו בכך, ובין אם לאו – הרי מוטב שייעשה הדבר בהקדם, בחסד וברחמים, ובשמחה וטוב לבב.

[...] וממשיכים כל זה בחיים היום-יומיים שבעולם הזה הגשמי, והיינו, שפעולת העבודה להוסיף אורות באצילות²⁹ היא רק לפי שעה קלה, ומיד לאחרי זה מתגלית ההמשכה בעולם הזה הגשמי – בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד³⁰ "ונגלה גו' וראו כל בשר יחדיו" שהעולם נעשה דירה לו יתברך – על-ידי מעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות³¹, בחושך כפול ומכופל, להמשיך הקודש שלמעלה, "כי קדוש אני", ב"קדושים תהיו", להיות פרושים מכל עניני העולם, ובאופן ד"עזוב תעזוב עמו"³², לברר ולזכך את העולם, להיות "ולו אחד"³³, היינו, שבז' רקיעים וארץ (ח') ובד' רוחות העולם (ד'), יהיה ניכר "אלופו של עולם".

* * *

ז. האמור לעיל שייך גם לכך שבשבת זו עוברים מפרשת קדושים לפרשת אמור:

התחלות שתי פרשיות אלו – קדושים ואמור – הם הפכיים: בהתחלת פרשת קדושים מדובר על-דבר "קדושים תהיו", עניין הקשור עם ג' קדושות, עד לכתר הג', כידוע³⁴; ואילו בהתחלת פרשת אמור מדובר על טומאת מת, שהיא³⁵ "אבי אבות הטומאה"!

אבל לאמיתו של דבר, יש בהתחלת פרשת אמור לימוד זכות על ישראל:

בנוגע לדין שכהנים מוזהרים על הטומאה, הרי אזהרה זו היא רק ל"בני אהרן³⁶ ולא בנות אהרן"³⁷, זכרים ולא נקבות.

והטעם לזה – כי גם הציווי "לאמו ולאביו גו' יטמא"³⁸, גם הוא רק לזכרים ולא לנקבות³⁹, וכיון שנקבות לא נצטוו על "לאמו ולאביו גו' יטמא", נמצא, שאין להן שייכות לטומאה כלל, ולכן לא הוזהרו גם להפריש עצמן מטומאה, כיון שאין להן שייכות לזה כלל.

מכאן רואים, שכאשר מזהירים על עניין מסויים, הרי עצם העניין שמצווים ומזהירים על כך, מורה שיש למצוּוה שייכות לעניין, עוד קודם שמקיים את הציווי בפועל, כי, אילו לא היתה לו שייכות לעניין זה כלל, לא שייך שיצווהו על כך.

והוראה זו היא לימוד זכות על ישראל: זה גופא שישראל נצטוו על קיום המצוות – דהיינו, נוסף על הקשר שנעשה בין יהודי להקב"ה על-ידי קיום המצוה, הרי לבד זאת, עצם העניין שנצטוו על כך – הוא כבר עניין של "מצוה", לשון צוותא וחיבור.

* * *

ח. [טרם צאתו אמר:]

יש להבהיר רק עניין אחד – שכל העניינים המדוברים לעיל,

הן עניין "יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי", שזהו על-ידי לימוד החסידות, וכפי שרצה כ"ק מו"ח אדמו"ר שילמדו חסידות בכל יום ויום⁴⁰, וכן עניין הפצת המעיינות חוצה, ושכל זה יהיה בלי הגבלות, ושיעשו כן במסירות נפש מצד יחידה שבנפש,

יש לדעת, שהכוונה בזה היא לכל אחד ("מ'מיינט טאַקע יעדן איינעם"), ובפועל ממש.

(חלקים מהתוועדויות אחרון של פסח ה'תשי"ז, י' שבט ה'תש"כ וש"פ קדושים ה'תשי"ז;

תורת מנחם כרכים יט עמ' 336-338; כז עמ' 344-346; יט עמ' 366-367)

_________________________

1)     שיחה זו – הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפסה בלקו"ש ח"א ע' 254 ואילך.

2)     בספר חרדים (בשם גאון ורשב"ץ) שזהו מצות עשה. ובפירוש הרמב"ן – שזהו מצוה כללית. וראה ג"כ ספר המצוות להרמב"ם שרש ד'.

3)     קדושים כ, כו. וראה תניא פמ"ו.

4)     תשא לג, טז.

5)     תהלים קמז, יט-כ.

6)     שמות יט,ו.

7)     ויק"ר פכ"ד, ט.

8)     ראה מאור עינים עה"פ (מז, ב). וראה גם אוה"ת ר"פ קדושים.

9)     וירא יח, יט.

10)   ראה גם תו"מ חט"ז ע' 262. לעיל ע' 194. וש"נ.

11)   חינוך מצוה לא-ב.

12)   יחזקאל ח, יב. ט, ט.

13)   ירמי' יו"ד, ב. וראה שבת קנו, סע"א. וש"נ.

14)   זח"ג רטז, סע"ב. ז"ח צד, ד. צו, ב. קיב, ג.

15)   פרדס שער יב פ"ב. ובשל"ה שער האותיות אות קדושה בהגהה ד"ה והנה מוסיף על הראשונות (פט, א) משמע שכן הוא בזהר.

16)   יתרו כ, יו"ד. ועוד.

17)   זח"ג רנז, סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. ועוד.

18)   סנהדרין נח, סע"ב.

19)   חינוך שם. וראה שער הכולל פי"ז סכ"ט.

20)   יט, ל.

21)   ראה יבמות ו, ב. פרש"י עה"פ. ועוד.

22)   משפטים כב, ל.

23)   פרש"י עה"פ.

24)   קדושים יט, ב.

25)   ראה בהמאמר פ"ז (לעיל חלק כ"ז ע' 297). וש"נ.

26)   ועד"ז בעוה"ז גופא – שכח הצמיחה מתגלה ביסוד העפר דוקא.

27)   תניא אגה"ק ס"כ (קל, רע"ב).

28)   ד"ה באתי לגני דיו"ד שבט פ"ג ואילך (תו"מ סה"מ שבט ע' רצז ואילך. תו"מ חכ"ה ע' 5 ואילך).

29)   ראה ד"ה באתי לגני דיו"ד שבט תשי"א פ"ה (תו"מ סה"מ שבט ע' רסז. תו"מ ח"ב ע' 198).

30)   ישעי' מ, ה.

31)   תניא רפל"ז.

32)   משפטים כג, ה.

33)   תהלים קלט, טז. וראה ד"ה היושבת בגנים תשי"א פ"ג (תו"מ סה"מ שבט ע' עדר. תו"מ ח"ב ע' 219).

34)   ויק"ר פכ"ד, ח. וראה ד"ה בשעה שהקדימו תשי"ב פ"ב (תו"מ ח"ה ע' 228). וש"נ.

35)   פרש"י פסחים יד, רע"ב. מפרשי המשנה לכלים ואהלות בתחלתן. ועוד.

36)   ר"פ אמור.

37)   סוטה כג, ב. וש"נ. הובא בפרש"י עה"פ.

38)   שם, ב-ג.

39)   ראה רמב"ם הל' אבל פ"ב ה"ו.

40)   ראה לקו"ת בחוקותי מה, ג. מז, ב. ובכ"מ.

 משיח וגאולה בפרשה

"דרך ישרה" להבאת המשיח

לימוד עניינו של משיח בתורה

פרק שני דאבות (שלומדים ביום השבת קודש זה) – התחלתו "רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם":

ויש לומר הביאור בזה – בהמשך לאמור לעיל בנוגע להתגלות וביאת המשיח.

רבי (רבינו הקדוש) – עליו נאמר (בזמנו) "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש, דסובל תחלואים וחסיד גמור הווה", דאף שהיה "חסיד גמור", שגמר עבודתו, אף-על-פי-כן היה סובל תחלואים, תחלואי הגלות, כמו משיח (ששמו "חיוורא דבי רבי", "מצורע של בית רבי"), שעם היותו בתכלית השלימות, סובל וכואב תחלואי הגלות.

ותוכן מאמרו – "רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם":

"האדם" – קאי על "אדם הזה (ש"הוא במדרגה גדולה . . שלימו דכולא") כשמוכשרין מעשיו ותיקן כל הדברים . . רק פסולת שבסוף לבושיו עדיין לא נתברר כו'" מצד עניין הגלות – כמו רבי; ובדורנו זה – דור האחרון של הגלות, עקבתא דמשיחא, שכבר נסתיימו ונשלמו כל ענייני העבודה שהיו צריכים להיעשות במשך זמן הגלות – יש לומר שכל בני-ישראל הם בדרגה זו.

והשאלה היא: כיוון שכבר נסתיימו "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" – מהי ה"דרך ישרה" (הקלה והמהירה ביותר מבין כל דרכי התורה) שיבור לו האדם (כללות בני-ישראל) שגמר ענייני העבודה כדי לפעול התגלות וביאת המשיח?

והמענה לזה – "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו האדם":

"תפארת" – קאי על התורה ("תפארת זו מתן תורה"), שמצד גודל מעלתה בכוחה לחבר ב' התנועות דרצוא (קירוב ודביקות להקב"ה, "תפארת לעושיה") ושוב (המשכה למטה, "תפארת לו מן האדם"), שהאורות העליונים יומשכו ויתגלו בכלים, שעל-ידי זה מתגלה עניינה האמיתי של הגלות (אורות עליונים), באופן שמושלל עניין הגלות כפשוטו, גאולה שאין אחריה גלות.

[. .] ובהקדמה – שכיוון שמשיח צדקנו עומד לבוא תיכף ומיד, אבל עדיין לא בא בפועל, שלכן דרושה ההשתדלות האחרונה . . של כל אחד ואחת מישראל להביא את המשיח, צריכה להיות הפעולה (לא על-ידי מלכות בטהרתה, ענינו של מלך המשיח עצמו, אלא) על-ידי "מלכות שבתפארת", כלומר, ענינו של המשיח (מלכות) כפי שהוא בתורה (תפארת), כאמור לעיל שעל-ידי התורה (ענינו של משיח בתור "רב") נמשכים ומתגלים האורות עליונים דהגאולה (ענינו של משיח בתור "מלך") באופן פנימי.

ובפשטות: "תפארת" הוא עניין לימוד התורה, ו"מלכות שבתפארת" – הוא לימוד התורה בענייני מלך המשיח ובענייני הגאולה שנתבארו בריבוי מקומות,

– בתורה שבכתב (ובפרט "בדברי הנביאים . . שכל הספרים מלאים בדבר זה") ובתורה שבעל פה, בגמרא (ובפרט במסכת סנהדרין ובסוף מסכת סוטה) ובמדרשים, וגם – ובמיוחד – בפנימיות התורה, החל מספר הזהר (ש"בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר כו' יפקון ביה מן גלותא ברחמים"), ובפרט בתורת החסידות (שעל-ידי הפצת המעיינות חוצה אתי מר דא מלכא משיחא), בתורת רבותינו נשיאינו, ובפרט בתורתו (מאמרים וליקוטי-שיחות) של נשיא דורנו – מעין ודוגמא והכנה ללימוד תורתו של משיח [. .] –

וההוספה בלימוד התורה בענייני משיח והגאולה ("מלכות שבתפארת") היא ה"דרך ישרה" לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש.

(ש"פ תזריע ומצורע, ו' באייר ה'תנש"א, התוועדויות תנש"א כרך ג, עמ' 160-164)

 ניצוצי רבי

חידת אי-ביקורו של הרבי בארץ הקודש

מה היו דבריו של ה'בית ישראל' לקבוצת התלמידים-השלוחים? * פליאתו של הרבי על דברי הד"ר שרצה לשכנעו בחשיבות הביקור * על מעלת ארץ ישראל וירושלים חושבים כל יום בתפילה! – הסביר הרבי לשאלת פקיד משרד הפנים * על פנייתם הרצינית ועצומת החתימות שערכו אנ"ש בארץ-הקודש בבקשה שיואיל הרבי לבוא לבקרם בארץ-ישראל, ועל התשובה הרמוזה בקונטרס הטרי

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

'ברוכים הבאים'

יום א' כ"א מנחם אב תשט"ז. ביומנו של המזכיר הרה"ח ר' חיים יהודה קרינסקי שנמנה על קבוצת התלמידים שלוחי הרבי לארץ-הקודש בשנת תשט"ז, מופיע רישום המתעד את ביקורם באותו יום אצל האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור:

"שאל [ה'בית ישראל'] מפני מה אין כ"ק אדמו"ר שליט"א מבקר בארץ-הקודש תבנה ותכונן. ענינו: שעל-פי פשוט הוא מפני ריבוי העבודה שאי-אפשר לו לעזוב אך לרגע.

"בעת הפרידה אמר: 'שתצליחו בשליחותכם', וביקש למסור פ"ש [פרישת שלום] לכ"ק אד"ש... ואמר בלחש: שה' ייתן שנוכל לומר לרבי עצמו 'ברוכים הבאים'".

גם ממלא-מקומו הרה"צ ר' שמחה בונים בעל ה'לב שמחה', כאשר ביקר אצל הרבי בתשל"א (פורסם בהתקשרות וב'בצל החכמה') ביקש מהרבי שיואיל לבוא לארץ-הקודש.

בעבר עסקנו בנושא זה, ועתה נשוב להביא אי-אלו התייחסויות, חלקן לא ידועות.

זקוק להסברה ולשכנוע?!

שנת תשל"ב, שנת השבעים לרבי. ספר עבה שכולו ברכות מוגש לרבי ביוזמת העסקן החסידי הרה"ח ר' שלמה מיידנצ'יק (ז"ל).

מתוך הספר ליקט הרה"ח ר' שלום דובער לוין, בספרו 'מבית הגנזים' (עמודים צז-קג), לקט נבחר של 19 ברכות ייחודיות, בהן מצויינת משאלת הרבים בנושא דידן – הייחול לבואו של הרבי לארץ הקודש.

חלק המברכים מציינים ומברכים: "יזכה לעלות לציון ברינה עם קהל עדת ישראל" (הרב שלמה גורן רבה של תל-אביב יפו). "מי יתן ונחגוג את יום הולדתך הבא בירושלים עיר הקודש" (דוד אלעזר, רמטכ"ל צה"ל). "אנו מקוים כי כבודו... ישב בקרוב בתוכנו עם רבים מחסידיו ונאמניו, תחת תאנתו ותחת גפנו" (טדי קולק, ראש עיריית ירושלים).

אך זו לא הייתה הפעם הראשונה: כשנתיים קודם לכן, לקראת יו"ד שבט תש"ל, שיגרה קבוצה של אישי ציבור ברכות ואיחולים לרבי – כל אחד ומכתבו, בידי הרב מיידנצ'יק.

אחד הכותבים, ד"ר הרצל שי' רוזנבלום, כנראה העלה במכתבו את עניין ביקורו של הרבי בארץ. בתשובה אליו ענה לו הרבי בברכה אשר נרמז בה גם תשובה לבקשתו. וכך כותב הרבי:

...ניצול המרץ והכשרונות בם חונן לטובת עם ישראל בשלימותו (גם אלה שבחו"ל) ולארץ ישראל השלימה לגבולותיה.

וחותם "ובכבוד ובברכה להצלחה ולבשורות טובות". אחר החתימה הוסיף הרבי בקטע מיוחד (אגרות קודש כרך כ"ו עמ' שיא-שיב):

האומנם לדעת כ[בודו] זקוק אני להסברה מיוחדת ולשכנוע אשר טוב לבקר את ארצנו הקדושה ולראות חיי עמנו עם קדוש בארצו בימות החול ובשבתות וכו' מקרוב גם בגשם?..

כל יום אל ארץ ישראל

גם לא הייתה זו הפעם האחרונה:

אחד מפקידי משרד הפנים בארץ ישראל, נכנס ל'יחידות' בט"ז בשבט תש"מ, ופנה אל הרבי בשאלה: מדוע כבוד הרב אינו מגיע לארץ ישראל, ובמיוחד לירושלים שמצטיינת בסגולות רבות?

הרבי הגיב ואמר:

האם רצונכם להסביר לי את מעלתה של ירושלים?!

אדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן-ערוך – מייסד תנועת חב"ד – פוסק בשולחן-ערוך שלו "בקומו להתפלל... יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל... ויכוון גם כנגד ירושלים". ומסיים: "ועל זה דרשו חכמים 'כמגדל דוד צווארך בנוי לתלפיות' – תל שכל פיות פונים בו"!...

מרחוק ה' נראה לי

בסיום 'יחידות' שהיתה להאדמו"ר מלובלין ר' אברהם אייגר (זצ"ל) מבני ברק אצל הרבי הואיל להתבטא: חסידים משתוקקים שיבוא הרבי לארץ-ישראל [או שהוסיף גם, מתי נזכה ויגיע הרבי לארץ-ישראל].

כ"ק אדמו"ר הגיב (תוך שימוש במה שנזכר קודם בשיחה עמו): הרי זה עתה אמרתם שיותר טוב מרחוק...

השתדלות והכנה

היה זה הרה"ח המפורסם ר' משה גוראריה מתל-אביב שזכה להגיע לרבי ביו"ד שבט תשי"ב. במכתבו לעמיתיו החסידים מתל-אביב ("שלום רב לכם חבריי וידידיי יחיו") מט"ו בשבט תשי"ב, הוא מתאר את ה'יחידות' שלו, ומספר את אשר אירע במהלכה (כאן בפרסום ראשון):

"בהכנסי על 'יחידות' מסרתי ד"ש מאנ"ש שי' והבעתי רצוננו ותשוקתינו שכ"ק יבקר בארץ-ישראל. איני רואה [=מתרשם] שקבל זאת לפו"מ [לפועל ממש] לזמן הקרוב, אבל הכל הלא בא בהכנה [=על-ידי הכנה והשתדלות] ואת זה השתדלתי".

אם הפעם הייתה זו פניית יחיד, הרי שקצת למעלה משנה לאחר מכן הייתה פנייה נוספת רבת חשיבות לפי ערך:

בחודש אייר תשי"ג פנו אנ"ש בארץ-הקודש בבקשה לרבי לבוא ולבקר בארץ-הקודש. הדברים מתוארים בהרחבה בספר 'מבית הגנזים' (קה"ת תש"ע) עמודים פ-פז, ולהלן תמציתם.

זקני אנ"ש ניסחו בקשה מיוחדת ובה נאמר:

"בשם קהל עדת אנ"ש בעיר-הקודש ירושלים תבנה-ותכונן-במהרה-במהרה-בימינו-אמן ושאר עיר ועי[י]רות "ישראל" אנו פונים בזה לכ"ק אדמו"ר שליט"א בקריאה נרגשה מעומק לבנו בתקוה נאמנה שקריאתנו תשמע ובקשתנו תתמלא".

ובהמשך:

"רצוננו לראות את מלכנו" – זוהי קריאתנו... אי לזאת באנו לידי החלטה לבקש את כ"ק שליט"א כי יואיל נא ברוב חסדו לבוא לארץ-הקודש לבקור של זמן מסויים. אין ספק בדבר שיהיה קידוש השם גדול בזה בהרמת קרן התורה והחסידות לא בלבד בין אנ"ש המקושרים אלא אף בין כל אחינו-בני-ישראל החרדים לדבר ד'.

"והיו עיניך רואות את מוריך"! – זוהי תשוקתנו העזה, ואנו מקווים שכ"ק שליט"א ימלא את בקשתנו...".

בנוסח זהה ממש נשלח אל הרבי גם "בשם קהל... תל אביב" (שם עמ' פג). בנוסח נוסף על נייר המכתבים של הרב אלכסנדר סנדר יודאסין נאמר (שם עמ' פה) כדלהלן:

"לכ"ק אדמו"ר שליט"א

"בלב ונפש מאד אנו מחלים את פני הוד כ"ק אדמו"ר שליט"א לבקר בארצנו הקדושה אף שלא אכשר דרי אך הלא זה רק בבחי' הדור והזמן עבר הוה ועתיד, אבל המקום שהוא ארצה"ק והארץ לעולם עומדת היא תמיד בבחי[נת] מלא כל הארץ כבודו, ובזכות ארצנו אנו פונים אל הודו זיוו והדרו לבוא ולבקר להאיר ולהכשיר גם את הזמן ואנו מסיימים במא[מר] רז"ל (סנהדרין יד.) רבה דעמיה מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלום. ופירש"י רבה דעמיה "נשיא בעמיו" בריך מתייך לשלום "ברוך בואך" לשלום".

על הנוסח האחרון חתומים כמה גבאים של בתי כנסת בתל-אביב, וכן נוסף עמוד של רשימת אנ"ש מ"פתח תקווה" (21 חתומים), ו"רשימה ב'" (19 חתומים) ובה חתימות של דמויות חסידיות בעיקר מרמת-גן ובני ברק.

בסך-הכל 296 שמות; ובמקביל ניסחו קבוצת אנ"ש בצרפת אף הם, פנייה אל הרבי שיבוא לבקר במדינתם.

כשיסורו המניעות והעיכובים...

לפניות אלו השיב הרבי במכתבו מיום י"ג אלול תשי"ג:

מאשר הנני בזה קבלת מכתבם הצעה לבקר במקומות מושבותיהם לראות ולֵראות וכו'.

ומה אעשה ולצערי, הנה כמה העלמות והסתרים מניעות ועיכובים הן בגשמיות והן ברוחניות למילוי ענין זה הראוי והטוב ומי יתן ויסיר השם-יתברך את ענין ההעלמות והסתרים בכלל והעלמות והסתרים הנ"ל בפרט, ונתראה בשובע שמחות.

ומוסיף הרבי:

מוסגר-פה הקונטרס לח"י אלול הבא-עלינו-לטובה שזה עתה הוצא-לאור אשר בטח ילמדו אותו ביחיד וברבים בעיון הדרוש.

כאן חתם הרבי ולא פירט. אמנם, במכתבו מיום כ"ג אלול תשי"ג לחסיד הרב ר' אברהם פאריז (נדפס בספר 'אחד היה אברהם' עמ' 288) מגלה הרבי טפח וגם הפעם ברמיזה:

מכתבי מענה על הצעה הכללית אודות הביקור – בטח קיבל. ונשלח ביחד עם הקונטרס לח"י אלול, אשר על-ידי האמור בקונטרס זה מובן חלק חשוב ואולי העיקר של הטעם שאין זה דבר בעתו – ודי למבין.

 ממעייני החסידות

פרשת קדושים

קדושים תהיו כי קדוש אני (יט,ב)

"קדושתי" – זו המשכה וגילוי של אור אלוקי שבאה מצד עצמה, כמו הבת-קול שיוצאת בכל יום ומעוררת את הבריות לתשובה.

"קדושתכם" – זו המשכה וגילוי מלמעלה שהיא תולדה של עבודת האדם.

"קדושתי למעלה מקדושתכם" – ההמשכה הראשונה נעלית בהרבה, שכן אין היא מוגבלת לפי גודל ה'כלי' שיצר האדם על-ידי עבודתו.

(ליקוטי-תורה במדבר עמ' מו)

קדושים תהיו כי קדוש אני (יט,ב)

"יכול כמוני? תלמוד-לומר כי קדוש אני – קדושתי למעלה מקדושתכם" (ויקרא-רבה)

המשפיע הנודע ר' שמואל-בצלאל (הרשב"ץ) היה אומר:

"יכול כמוני" – בניחותא, יהודי יכול להיות 'כמוני' כביכול.

"תלמוד-לומר" – הנתינת-כוח לזה באה מהתורה.

"כי קדוש אני" – "קדושתי למעלה (באה כביכול) מקדושתכם".

(ליקוטי-שיחות, כרך ז, עמ' 311)

לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכיח תוכיח את עמיתך (יט,יז)

הרי שרק מי שמקיים כראוי "לא תשנא" יכול לקיים כנדרש "הוכח תוכיח".

(היום-יום כ"ו באייר)

לא תשנא את אחיך בלבבך הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא (יט,יז)

לא תלבין את פניו ברבים (רש"י)

"לא תשנא את אחיך בלבבך" – לא זו בלבד שאסור לך לשנוא את חברך, עליך אף לדאוג שחברך לא ישנא אותך. שכן יש להניח שהוא שונא אותך משום שראה בך דברים שלפי דעתו יש בהם דופי, ולכן

"הוכח תוכיח את עמיתך" – מחובתך להוכיח לעמיתך את צדקת מעשיך, וכך תסלק את השנאה מליבו.

"ולא תישא עליו חטא" – כשתעשה זאת, שוב לא ישא חברך חטא בגללך.

"לא תלבין את פניו ברבים" – ואף שבטוח אתה בצדקת דרכך וכוונתך אינה אלא להציל את חברך מעוון שנאת-ישראל, אסור לך להשמיע לו דברים קשים ולהלבין את פניו.

(כתר-שם-טוב (הוספות) סימן יז)

ואהבת לרעך כמוך (יט,יח)

הרב המגיד ממזריטש אמר פעם לתלמידו, הרב הקדוש רבי אלימלך מליזנסק:

שמע מה שמכריזים במתיבתא דרקיע – שיש לאהוב רשע גמור באותה אהבה שאוהבים צדיק גמור!

(ספר-השיחות ת"ש עמ' 117)

* * *

כ"ק אדמו"ר הריי"צ נהג לקרב כל אדם, אפילו יהודי כזה שעליו נפסק בשולחן-ערוך (חושן-משפט סימן תכה) שלגביו לא חל הדין של "לא תעמוד על דם רעך".

וטעמו ונימוקו עמו:

ארבעה חלקים הם בשולחן-ערוך ו'חושן משפט' הוא החלק הרביעי. ב'חושן משפט' עצמו יש יותר מארבע-מאות סימנים, ופרטי הדינים האמורים מופיעים בסימנים האחרונים שבו. כשילמדו ויקיימו את כל דיני השולחן-ערוך, מתחילת 'אורח-חיים' עד לסימנים אלו, או-אז יהיה מקום לעסוק גם בדינים אלו...

(ליקוטי-שיחות כרך א, עמ' 134)

לא תאכלו על הדם (יט,כ)

לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות י)

'אדם' הוא א-דם. א – זו הנפש האלוקית, שהיא מופלאת ומובדלת מהגוף ומהנפש הבהמית. דם – זו הנפש הבהמית, שהיא מלובשת בדם האדם.

לפני התפילה אדם הוא 'דם' בלבד, שכן הנפש האלוקית עדיין אינה מאירה בנפש הבהמית; ואילו לאחרי התפילה הוא 'אדם', שכן הנפש האלוקית מאירה ומתלבשת בנפש הבהמית, ושתי הנפשות נעשות מציאות אחת.

(המשך תער"ב ב עמ' תתג)

כי תבואו אל הארץ (יט,כג)

יכול משבאו לעבר הירדן, תלמוד לומר אל הארץ, הארץ המיוחדת (רש"י)

יש אדם שטוען כי הוא שואף להגיע ל'ארץ-ישראל' הרוחנית, וכפתגמו הידוע של ה'צמח-צדק' – "מאך דא ארץ-ישראל" (=עשה כאן ארץ-ישראל), ולכן לא אכפת לו אם יצטרך להישאר בגלות תקופה נוספת, שכן בזמן זה יוכל "לעשות ארץ-ישראל" במקום נוסף בעולם. על כך אומר הכתוב:

"יכול משבאו לעבר הירדן" – שגם היא נקראת ארץ-ישראל (נחלת בני גד ובני ראובן), בדוגמת 'ארץ-ישראל' ברוחניות,

"תלמוד לומר אל הארץ, הארץ המיוחדת" – צריכים לבוא לארץ-ישראל כפשוטה, בגשמיות, בביאת משיח צדקנו בקרוב.

וכסיפור הידוע, שפעם שאל הרבי מהר"ש את אביו, ה'צמח-צדק', על ה'קץ' של שנת תר"ג, והשיבו ה'צמח-צדק' שבאותה שנה נדפס הליקוטי-תורה. נענה הרבי מהר"ש: אנו רוצים וצריכים משיח כפשוטו!

(מהתוועדות אחרון-של-פסח תשד"מ. התוועדויות תשד"מ כרך ג, עמ' 1523)

מפני שיבה תקום (יט,לב)

בזוהר כאן (ח"ג פז) מפרש:

"מפני שיבה" – עוד בבחרותך, לפני שאתה מזדקן,

"תקום" – בעמידה טובה וישרה, לפי רצון התורה,

"והדרת" – אדם הנוהג כן הרי הוא הדור ומשובח. ואילו אדם ש"קם" לעת זקנתו – אין לו במה להשתבח כל כך.

* * *

"מפני שיבה" – לפני שהיצר-הרע, הנקרא "מלך זקן וכסיל", משתרש בך, היינו בשנותיך הצעירות,

"תקום" – עליך להתייצב ולעשות תשובה.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת קדושים תשי"ד. תורת מנחם כרך יא, עמ' 248)

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן (יט,לב)

והדרת פני זקן – זה שקנה חכמה (קידושין לב)

"זה שקנה חכמה" – היינו אדם שדברי תורה חקוקים בזיכרונו ועל לוח ליבו. אדם כזה שוכן בו הקב"ה בכבודו ובעצמו, כביכול, שהרי "הוא וחכמתו אחד".

ואכן, הרוצה 'לקנות חכמה' ולדבוק בה' יתברך בדבקות תמידית – יחקוק דברי תורה בזיכרונו, לפחות חמישה חומשי תורה, וסדר קודשים מתורה שבעל-פה.

(ליקוטי-תורה ויקרא דף ל)

 פרקי אבות