חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:10 זריחה: 6:38 י"ג בשבט התשפ"א, 26/1/21
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

אמירת ' תחינה' בהדלקת נש"ק, חתן שאינו מתפלל עם המניין, אמירת 'ולקחת סולת'
בירורי הלכה ומנהג

הרב יוסף-שמחה גינזבורג

אמירת 'תחינה' בהדלקת נש"ק*

בלקוטי-שיחות** כרך טז עמ' 578 (וב'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א עמ' רנא) נדפס מענה הרבי1 ["לשאלה: אם לומר 'תחינה' בעת הדלקת נרות שבת-קודש, ומוזכרת אמירת 'תחינה' בקיצור של"ה (עמ' קנז2) בשם הבחיי3. המו"ל"]:

 

1) הובא במגן-אברהם על אתר (סימן רס"ג סעיף-קטן י"א)4, [אבל] אדמו"ר הזקן בשולחנו העתיק מהמגן-אברהם עניינים שלפני זה ושלאחריו - והשמיט עניין זה5.

2) ראה גם בליקוטי מהרי"ח במקומו6.

3) לא שמעתי לא הן ולא לאו7, ולא ראיתי בבית הרב תפילת-בקשה8 להדלקת הנרות. ולכן לדעתי לא יתערב בזה9.

4) בעניין תפילה10 - שפשט "המנהג" שכל אחד ואחד שעטו ועתו בידו מתקן תפילות לרבים,

להעיר מקוהלת (ה, א) וב[פירוש] רבי אברהם אבן-עזרא שם, ואין כאן מקומו11. ואין זה מענייני12 (אף שידוע מה שכתוב בטור ושולחן-ערוך אורח-חיים סוף סימן ק"ז (בנוגע לשמונה-עשרה13 - אבל14 הטעם ד"למה לי וגו'" שייך בכול15)) - דאולי16 בחושך כפול ומכופל דתקופתינו כו', הרי (בסגנון הידוע17) "אפילו אם אלף סכלים וכו'", ובלבד שתתווסף תפלת אחת - שתהיה כדבעי18.

----------

*) תודה להרה"ח השואל שי' ולהרה"ח ר' אברהם ברוך שי' פבזנר.

**) בקטע זה ואחרים המובאים כאן, נכנסו תיקונים קלים, לדיוק לשון הפסוקים ומרז"ל וכו', או לצורך ההבנה כמו פתיחת ראשי-תיבות וקיצורים וכדומה.

1) מענה על פתק מחודש תשרי תשל"ה, להרה"ג הרה"ח ר' חיים-מנחם שי' טייכטל מירושלים ת"ו.

2) 'עניין הדלקת נרות' (בהוצאה המנוקדת, אשדוד תשנ"ח, עמ' רט).

3) בפירושו על התורה, בפרשת יתרו (יט,ג).

4) כלומר: אין צורך "להביא ממרחק לחמו" לציין לרבינו בחיי וקיצור של"ה, כי הדברים מופיעים כבר במקומם, במגן-אברהם בהלכות הדלקת נר שבת (ממטה משה [סימן תיז] בשם רבינו בחיי).

5) צריך בירור עד כמה ניתן להוכיח מזה, שהרי ישנם נושאים מהשו"ע ונו"כ שנשמטו לגמרי משו"ע אדה"ז וגם הרבי נשאר ע"ז בצ"ע, כמו עניין מי שנולד באדר בשנה פשוטה מתי מגיע למצוות, שהשמיט מש"כ בזה השו"ע והמג"א, ראה הנסמן בזה בשו"ע אדה"ז בסי' נה במהדורה החדשה הערה צז. אבל איך שיהיה - יש טעם להשמטה זו (בקונטרס השלחן עמ' כ ברור לו שאין זו אלא השמטת המעתיק, ומביא עוד דוגמאות כיו"ב, ואילו הרבי בכל המקומות שצויינו שם מציע הסברים אחרים, למרות שמראה את הקושי שבהם, ומתעלם מאפשרות זו כליל, אלא שבאחד המקומות מציין לקונטרס השלחן). ובעניננו צ"ל שהיה ברור לרבי: א) שלא חלה כאן השמטת המעתיק. ב) שאין כל סיבה אחרת לכך שאדה"ז אינו מזכיר 'תחינות' אלו כאן, אלא שלילתן המוחלטת. וה' יאיר עינינו.

6) בדפוס-צילום הוא בדף יג סע"ב: "ועיין במג"א בשם בחיי, שתתפלל האשה בעת הדלקה שיהיו [לה] בנים מאירים בתורה. וכ"כ בס' מעבר-יבוק, שפתי-צדק פט"ו [בדפוס ירושלים תשנ"ו, עמ' קנג] בשם הזוהר הקדוש [פרשת] ויקהל, להתפלל בשעת הדלקה על חיי בעלה ובניה שיזכו לתורה אור, ע"ש. והנה בזוהר ויקהל לא מצאתי מזה שום רמז, אך בזוהר בראשית דף מ"ח ע"ב [הובא ונתבאר בלקוטי שיחות ח"ט עמ' XI. שם מדובר גם על "שלמא בארעא" דהיינו בעולם כולו, והרבי מבאר שם שזהו על-ידי הגדלת 'שלום בית' (שבת כג,ב. כה,ב) בביתם באמצעות נרות שבת. ואם כן, לכאורה יש להתפלל בעת רצון זו גם על 'שלום בית'] איתא דהדלקת הנרות הוא סגולה לבנים תלמידי-חכמים ולאריכות ימי בעלה, ע"ש".

7) להעיר מלקוטי-דיבורים (ח"ג עמ' 1074, בתרגום ללה"ק ח"ה עמ' 1223) שכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ הזכיר ושיבח את אמירת התחינות כ'מנהג ישראל': "...כל המנהגים השונים, כמו, למשל, התחינות שהנשים אומרות לפני ואחרי הדלקת נרות שבת... כל המנהגים הללו הם תורה". אך כנראה מהמענה - אין זה 'מנהג חב"ד', אך מאידך הנוהגות כך (שאצלן זהו חלק חשוב מהאווירה של שבת-קודש) לא יפסיקו ממנהגן. וראה להלן בהערה 15.

8) באחד ההעתקים נרשם "תפילה בקשר" (ההעתק המקורי אבד).

ברור ממענה זה, שבבית הרב לא אמרו שום נוסח, גם לא "יהי רצון... שייבנה בית המקדש..." כנפוץ בין נשי חב"ד כיום.

9) זוגתו של השואל תחי' הקפידה תמיד לומר 'תחינה', ואילו בנותיה וכלותיה שגדלו בין חסידי חב"ד סירבו לחלוטין לאומרה. השואל פנה לרבי בנדון, בציון ה'לקוטי דיבורים' שבהערה 7, אך הרבי בתשובתו התעלם ממקור זה לחלוטין.

10) בקטע זה מתייחס הרבי לנושא הכללי שנוסח 'תחינות' אלו (שכולן נתחברו בדורות האחרונים) מהוות מקרה-פרטי שלו, דהיינו לתפילות שלא נתקנו כראוי להן על-פי הנגלה ועל-פי הקבלה, ובכל זאת נתקבלו על-ידי רבים מישראל.

11) ראה במכתב הרבי להרה"ג הרה"ח ר' יעקב ורדיגר ז"ל, עורך הסידור 'צלותא דאברהם' (אג"ק כרך טז עמ' ער): "וגדל עוד יותר ערך ציוני מקורות לעניני התפלה בתקופתנו זו... נתרבה הזלזול בדורנו דור יתום... עד כדי כך - שכל הרוצה אומר אשר יש לו שם, ועושה בנוסחאות התפלה כרצונו, משנה מקצר ומדלג, ופשיטא שמתקן תפלות חדשות אשר לא שערון דוגמתן אבותינו ואבות אבותינו [-מסתמא הכוונה לנוסחאות התפילות, הסידורים וכו' של הרב גורן ז"ל וכיוצא-בהם], בהיפך ממה שהוזהרנו בתוקף ובהחלט במקרא מפורש: "אל תבהל עם פיך, ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים וגו'" (קהלת ה,א). יעוין שם בפירוש הראב"ע שהאריך בזה. והודיע הרח"ו בשם מורו הוא האריז"ל בהנוגע אפילו לפיוטים ולפזמונים, שאישרו רק [את] אלה "שנתקנו על-דרך האמת, אך אלה האחרונים שלא ידעו דרך קבלה - אינם יודעים מה שהם אומרים, וטועים בסדר דיבורם בלא ידיעה כלל" (פרי-עץ-חיים שער א' בתחילתו)".

12) דהיינו: הרבי נמנע מלהתנגד לנוסחאות הללו בגלוי, אף שיש סיבה טובה לשלילתן כדלהלן, כיוון שיכולה לצאת מהם (אפילו רק לאשה אחת בלבד) תוצאה טובה - תפילה בכוונה, הנחוצה ביותר במצב ההעלם וההסתר הגדול של דורנו.

13) בקשר לתפילת שמונה-עשרה. בלשון אדה"ז שם: "הרוצה להתפלל תפלת נדבה - צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואומד בדעתו שיוכל לכוין בתפילתו מראש ועד סוף, אבל אם אינו יכול לכוין יפה - אנו קורין בו (ישעיה א,יא) "למה לי רוב זבחיכם", והלוואי שיוכל לכוין בשלוש תפלות הקבועות ליום".

14) השואל משער שצ"ל "והטעם".

15) בכל תפילה שאין אמירתה מחוייבת מן הדין, כמו בקשר להוספת תפילת שמונה-עשרה הנדונה בשולחן-ערוך שם. והרי זהו סוג התפילה המדובר כאן. (וראה בשו"ע אדה"ז סי' תלד ס"ח (ממג"א שם ס"ק ו), שהביא 'איזה תחינה' כדוגמא לדבר שאומרים אותו ללא הבנה). ואף שנזכר בפוסקים שצריך להתפלל על הנושא - הנה כל ההתייחסות כאן היא רק לנוסח קבוע, ולא לתפילה מהלב לפי ההרגש וצורך השעה [ואולי רשאית גם לבחור נוסח קיים, ובלבד שלא יהיה קבוע - כל זה לפי הבנת השואל במענה], ואם אין מרגישים צורך מיוחד - די בתפילה במחשבה, כפי שכנראה קיימו בבית הרב (ראה גם ב'התוועדויות' תשמ"ז ח"ג עמ' 271 בקשר לפיוט 'בר יוחאי' ודומיו). ועדיין צ"ע.

16) השואל משער שצ"ל "ואולי".

17) מורה-נבוכים בסוף ה'פתיחה'. בתרגום אבן-תיבון: "כשיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים... לא ארגיש בגנות העם הרב ההוא, וארצה להציל המעולה האחד". (בתרגום הרב קאפח: "אני הגבר אשר אם... לא אמצא עצה ללמד אמת שהוכח, אלא על-ידי כך שיתאים למעולה אחד ולא יתאים לעשרת אלפים סכלים, הריני מעדיף לאמרו בשבילו, ולא אחוש לגינוי אותם ההמון המרובים..."). וראה אג"ק כרך ג עמ' קנה, ששיטת חב"ד היא ש"משכיל ועובד כדאי הוא שיהיה בעל-עגלה משך שנים כדי לעשות טובה פרטית לאיש אחד, כמסופר במבוא ל'פוקח עורים'", בניגוד לשיטה זו שבמורה נבוכים, ע"כ. ופשוט שכאן, כיוון שמשיגים זאת על-ידי חוסר-תגובה, יהיה הדבר נכון גם לשיטתנו.

18) על מצב ה"חושך כפול ומכופל דדורנו" ביחס לזלזול בתפילה, ראה במכתב דלעיל הערה 11. וראה בתחילת 'שורש מצות התפילה' (דרך מצוותיך קטו,א): "רוב מוני המצוות כמו הסמ"ק [מצוה יב] והרשב"ץ [בזוהר-הרקיע אות יב] (וכן דעת הרמב"ן בחינוך שם [מצוה תלג]) העלו דהתפילה בכל יום והנוסח התפילה הוא מצוה מדרבנן, אך מדאורייתא הוא המצווה שיתפלל האדם ויבקש בעת מן העתים אשר יצטרך לדבר מן הדברים כמו בעת צרה וכיוצא, אז היא מצות-עשה מדאורייתא, שציוונו ה' יתברך בזה שיבקש האדם זה ממנו יתברך לבד שיושיעו על זה...".

חתן שאינו מתפלל עם המניין

ב'התקשרות' גיליון תקכ"א עמ' 14, [וכן ב'פינת ההלכה' ב'שיחת השבוע' עש"ק עקב (גיליון 918)], נכתב שהיו כמה פעמים שהחתן שנכח במניין של הרבי לא התפלל עם המניין, ומשום כך אמרו תחנון (שלא כמנהג העולם, הנפוץ גם בין אנ"ש), וכן נמצא ביומן מחודש כסלו תשכ"ה, ולאחרונה נתפרסם כן (ממועד שלא צויין) בהערת הרה"ח רי"ל שי' גרונר ביומן מי"ב אלול תשי"ט ('תשורה' לחתונת כהן-גרונר). אך ביומן עצמו כתב שהרבי לא אמר תחנון למרות שהחתן לא התפלל עם המניין.

והעירוני יודעי דבר, שבשנות הלמ"ד והמ"ם היו פעמים רבות שבהן לא אמר הרבי תחנון אף שהיה ניכר שהחתן לא התפלל עם המניין, כגון באחד מימי יו"ד שבט, שהחתן שנכח בתפילת הרבי היה ללא טלית ותפילין, והרבי לא שאל מאומה אלא אמר קדיש ללא תחנון. וכנראה זו משנה אחרונה.

אמירת 'ולקחת סולת'

העירני ח"א אודות אמירת פרשת "ולקחת סולת"1 לאחר מוסף שבת-קודש, שנדפסה ב'מחזור השלם' לאחר שיעור התהילים היומי, אבל מלשון אדמוה"ז בזה - "מוספין קודמין לבזיכין" - משמע שצריך לאומרה בתפילה, ואם-כן, צריך היה לומר זאת לכאורה ב"סדר תפילות" ולא - כמו 'למנצח... יענך' ושיעור התהילים - ב"סדר תחנונים" (כלשון תקנת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע2. וכמו שהסביר הרבי3 שצריך לומר זאת דווקא אחרי 'אך צדיקים', כדי שלא להוסיף מאומה בגוף התפילה), ומדוע מופיעה אמירה זו רק לאחרי שיעור התהילים?

ולהעיר ממה שכתב בעניין זה בערוך-השולחן4: "ויש לי שאלה: הא בכל הקורבנות תיקנו לומר על-שם 'ונשלמה פרים שפתינו', ולמה לא תיקנו להזכיר פרשת הבזיכין בשבת? ונראה לי הטעם, משום דאמרינן ביומא5 דמוספין קודמין לבזיכין, משום דבבזיכין כתיב שני פעמים 'ביום' שמזה למדו לאחר אותן, ואמרינן בריש פרק 'תמיד נשחט'6, דלמאן דסבירא ליה כן - קרבו המוספין בשש שעות ביום, ובזיכין בשבע. ולפי זה, לא היו מקטירין את הבזיכין קודם חצות7, ולכן אי-אפשר לאומרם בבוקר, דזהו כמי שאומר פרשיות הקרבנות קודם אור היום. ולפי זה, מה שראיתי באיזה סידורים8 שהדפיסו פרשת בזיכין קודם קידוש היום בשבת שחרית - אינו נכון, וזהו רק כשמקדש אחר חצות היום, והרי אסור להתענות בשבת עד חצי היום כמו שכתוב בסימן רפח".

ואם-כן, לדידן שלרוב מסיימים תפילת מוסף אחר חצות היום, מובן יותר. ואולי יש בזה גם טעם כלשהו לאיחור אמירה זו.

----------

1) ויקרא כד,ה-ט. ובס' שער הכולל פכ"ז אות ז ציין מקור אמירה זו בס' שמלה חדשה סי' א אות ט, הובא בשו"ע רבינו שם במהדורא תניינא בסוף הסימן.

2) הנדפסת בסוף הקטע "תקנת אמירת תהילים בציבור" שבראש ס' התהלים 'אהל יוסף יצחק', וכן בסידורי 'תורה אור' ו'תהלת ה'' לפני ברכת החודש.

3) שיחת ש"פ בראשית תש"ל.

4) סי' רפא ס"ג - בתיקונים קלים.

5) לד,א.

6) פסחים נח,א.

7) אך יש לברר אם אכן לדעה זו הקרבת הבזיכין לפני חצות היום פסולה.

8) בסידור 'אוצר התפילות' עמ' 751 מביא זאת מס' יסוד ושורש העבודה. אך פרשה זו מופיעה עוד בסידור היעב"ץ המקורי (בהוצאת 'אשכול' תשנ"ג, ח"א עמ' תשפ"ח).


 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)