משה כגזבר
"אלה פקודי המשכן" (שמות לח,כא). אין עושים שררה על הציבור פחות משניים; ומשה איך נעשה יחידי גזבר? אלא אף-על-פי שהיה משה הצדיק נאמן על-פי הגבורה קרא לאחיו ומחשב על ידיהם. שנאמר "אשר פוקד על פי משה... ביד איתמר בן אהרן הכהן".
(שמות רבה)
אות לדורות
משה עצמו ציווה להביא לפני העם דין וחשבון. זה אות ומופת לדורות הבאים ולגבאים שבכל הזמנים, שלא יחכו עד שיתבעו מהם חשבון. אף הנאמן והישר שבהם לא יבקש שיאמינו לו על דברתו.
(תורת משה)
דיני גבאים
קופה של צדקה נגבית בשניים ומתחלקת בשלושה. גבאי צדקה פורטים מעות לאחרים ואין פורטים לעצמם. מעות של צדקה אין מונים אותם שתיים אלא אחת אחת, פן יאמרו שניים הוא נותן ואינו מונה אלא אחד.
(בבא בתרא ח)
חושדים ואין בו
בגמרא (שבת קיח) מובאות כמה מימרות בשם רבי יוסי: "יהא חלקי מגבאי צדקה"... "יהא חלקי עם מי שחושדים אותו ואין בו". המאמר השני הוא המשכו של המאמר הראשון – אף כאן מדובר בגבאי צדקה; חושדים בו אף-על-פי "שאין בו", שידיו נקיות.
(שיחת חכמים)
נתינה מהלב
יהודי הנודב מממונו לדבר שבקדושה, נותן זאת בכל ליבו, בבחינת "אשר ידבנו ליבו". צריך רק למצוא את הגישה המתאימה לעוררו, ואז כל אחד ואחד נותן כפי יכולתו, מי זהב, מי כסף ומי נחושת.
(הרבי מליובאוויטש)
לא חקרו
במשכן חישבו ובדקו כל פרוטה ופרוטה, ואילו בעגל, שמכל הזהב הרב שנאסף יצא בסך הכול עגל זהב קטן, איש לא דרש דין וחשבון, לא שאל ולא הִקשה.
(אמרי חן)
מידת הנדיבות
"והמלאכה היתה דיים... והותר" (שמות לו,כז). "והותר" – מידה זו של נדבנות נותרה וקיימת מאז אצל בני ישראל כאחת משלוש המידות שכל איש ישראל מצטיין בה. על זה נאמר "כי כן יבורך גבר" – גומלי חסדים, ביישנים, רחמנים.
(מאוצרנו הישן)
הרמה ועלייה
"תרומה" מלשון הפרשה ומלשון הרמה. שניהם עולים בקנה אחד, שכן כשהאדם מפריש מכספו וזהבו לדברים של קדושה, הוא מרים אותם מחומריותם וגשמיותם ומעלה אותם לרוחניות וקדושה.
(לקוטי שיחות) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
