הלבשה במצוות
רבי מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר "ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים", הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שייגאלו, שנאמר "ואת ערום ועריה", ונתן להם שתי מצוות, דם פסח ודם מילה.
(רש"י)
למען הגאולה
יש להשתדל לקרב כל יהודי, גם מי שהוא 'ערום' מן המצוות, לתת לו מצוות להתעסק בהן. כי מאחר שבגאולה העתידה לא יישאר שום יהודי בגלות, מחובתנו להשתדל שלכל יהודי ויהודי תהיה לפחות מצווה אחת, כדי שלא יהיה 'ערום', ובזה תלויה גאולת כלל ישראל.
(לקוטי שיחות)
צאינה וראינה
קרבן הפסח, שהיה הכנה לגאולת מצרים, בא מן הצאן דווקא, כי במילה 'צאן' נרמזת יציאת מצרים, שכן 'צאן' מלשון "צְאֶינָה וּרְאֶינָה".
(אור התורה)
לא בחיפזון
"ואכלתם אותו בחיפזון" (שמות יב,יא). כאשר בני ישראל במצרים אכלו את הפסח, אכלו אותו בחיפזון, אבל לעתיד לבוא נאמר "כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו".
(מדרש רבה)
בריחה מהרע
יציאת מצרים הייתה לא רק יציאה משעבוד גשמי לחירות גשמית, אלא גם יציאה מן המְצָרים הרוחניים לחירות רוחנית. בשעת יציאת מצרים, כאשר הרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוקפו, כי לא פסקה זוהמתם עד מתן תורה, היו מוכרחים לברוח מן הרע, בחיפזון, אבל לעתיד לבוא יעביר ה' את רוח הטומאה מן הארץ והרע יתבטל לגמרי, ולכן "לא בחיפזון תצאו".
(תניא)
פה-סח
"ואמרתם זבח פסח הוא לה'" (שמות יב,כז). על הפסוק "ונשלמה פרים שפתינו" דרשו חז"ל שבזמן הזה מקיימים את דיני קרבנות בלימוד הלכותיהם. זהו שנאמר ואמרתם זבח פה-סח – הזבח הוא בכך שהפה סח ואומר את הלכות הקרבנות.
(עיטורי תורה)
לחוש את המרירות
"על מרורים יאכלהו" (שמות יב,ח). בנוגע למצוות אכילת המצה והמרור בליל פסח נאמר בהלכה כי מי שבלע מצה יצא ידי חובתו, אבל מי שבלע מרור לא יצא. המשמעות הרעיונית של הלכה זו היא, שאת המרור צריך ללעוס, להתבונן ולהעמיק בדעתו בצד הלא טוב, המריר, שקיים בקרבו, עד שבכֹה יבכה במר נפשו על מעמדו ומצבו הרוחני.
(אדמו"ר הזקן)
שחיטת האלילים
קרבן פסח היה שה, האליל של מצרים. בשחיטתו בא לידי ביטוי ביטולם המוחלט של העבודה הזרה ופולחן האלילים. גם כיום ישנה עבודה זו של שחיטת הפסח וביטול 'האלילים' שבני-האדם משועבדים להם.
(הרבי מליובאוויטש) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
