כאשר ציווה הקב"ה על משה רבנו ללכת בשליחותו ולגאול את בני ישראל ממצרים, שאל משה מה ישיב אם ישאלו אותו מה שמו של הקב"ה: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?". משיב הקב"ה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה... כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם".
הדבר מעורר תמיהה, וכי בני ישראל לא ידעו מהו שמו של הקב"ה? הלוא קודם לכן אומר משה: "וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". האבות ודאי הכירו את שמותיו של הקב"ה, ואין ספק שמסרו זאת לילדיהם. גם יוסף השביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל, והשבועה ודאי עברה מדור לדור, והכול ציפו לגאולה. פתאום משה חושש שבני ישראל ישאלו מה שמו של הקב"ה?!
מה השם
כמה ממפרשי המקרא מסבירים שהשאלה "מה שמו" משמעותה – באיזה 'שם' יגאל הקב"ה את עם ישראל. כבר בפרשת בראשית למדנו שלקב"ה יש כמה שמות, על-פי אופי פעולתו בעולם. אם זו פעולה של רחמים, הוא נקרא 'הוי-ה', ואם זו פעולה של דין הוא נקרא 'אלוקים'. מכאן באה השאלה, באיזה שם תבוא הגאולה.
אולם ההסבר הזה עדיין אינו מספק. בני ישראל שרויים בגלות קשה ומרה, והנה בא משה ומבשר להם כי הם עומדים להיגאל. האם מה שמעסיק אותם בשעה זו הוא השאלה באיזה 'שם' תבוא הגאולה? משה אומר זאת כדבר ודאי – "ואמרו לי מה שמו". וכי למה לא יחשבו בפשטות שהגאולה תבוא במידת הרחמים?
זעקה גדולה
אלא שתגובתם הצפויה של בני ישראל "מה שמו" אינה שאלה אלא זעקה כואבת. בני ישראל מתענים בגלות נוראה, עובדים בפרך, ומתייסרים בגזרת פרעה "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ". אלפי תינוקות מושלכים ליאור. אומר משה לקב"ה: כשאבוא אליהם ואומר שאלוקי אבותיכם שלחני אליכם, יטענו כלפיי: "מה שמו?!" – באיזו דרך נוראה הוא מתנהג עמנו?!
משה מוסיף ואומר שגם לו עצמו אין תשובה לזעקה עצומה זו – "מָה אֹמַר אֲלֵהֶם!".
גם הקב"ה מתייסר
משיב הקב"ה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה", וכהסברו של רש"י: "אהיה עמם בצרה זו כמו שאהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות". הקב"ה אינו מעלים את עיניו חס ושלום מצרותיו של עם ישראל, אלא נמצא עמו "בצרה זו", וכמו שנאמר: "בכל צרתם – לו צר", הוא עצמו מתייסר מייסורי הגלות.
מוסיף הקב"ה ואומר: "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשׂרָאֵל... ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם... זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם". כאן הוא נוקט את שם הוי'ה, מידת הרחמים, כדי לבשר שהגאולה תהיה במידת הרחמים. והיכן היו הרחמים עד עתה? על כך נכתב: "לְעֹלָם", חסר ו', מלשון העלם והסתר, לרמז שהרחמים הוסתרו והועלמו; ועתה יתגלו.
(לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 22) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
