שנת תרס"ד, העיר שפרוב שבפולין. ר' שמואל, תושב העיר, חסיד אלכסנדר, הסתבך עם החוק שלא באשמתו. הוא הועמד לדין ובחסדי ה' יצא זכאי. אלא ששמחתו לא נמשכה זמן רב. במכתב ששלח אליו בית-המשפט המחוזי, כעבור כמה שבועות, הוזמן ר' שמואל למשפט חוזר, בטענה ש"נתגלו פגמים בהליך השיפוטי הקודם".

חששו של ר' שמואל היה מובן. משפט חוזר, לאחר זיכוי מוחלט, יכול לפעול רק לרעתו. בעקבות זאת החליט לשים את פעמיו אל רבו שבאלכסנדר, הצדיק רבי ירחמיאל-ישראל-יצחק, בעל ה'ישמח ישראל', שנודע בקדושתו ובפיקחותו.

הקשיב הרבי לסיפורו של ר' שמואל ושקע בהרהורים. לבסוף אמר: "שוב לשפרוב והתייצב למשפט במועד שנקבע. לא תוכל לחמוק מכך, שכן 'דינא דמלכות דינא' (דין המלכות – דין הוא)". בזאת נפרד הרבי מהחסיד לשלום.

למשמע הדברים פג ליבו של ר' שמואל. לא הבטחה לישועה, גם לא ברכה, אפילו לא עצה טובה. אף-על-פי-כן לא היה בליבו צל של ספק כי עליו לציית לרבו ולמלא את מצוותו.

ר' שמואל החל בהכנות למשפט החוזר. הוא שכר את שירותיו של עורך-דין מומחה. הוא גם שיגר מכתב אל אביו, שהתגורר לא-הרחק מאלכסנדר, ובו ביקשו לבוא ביום המשפט עצמו אל הרבי ולבקש ממנו להעתיר עליו תפילה. עוד מכתב שיגר לגבאי החצר, ובו ביקש להרשות לאביו לשהות במחיצת הרבי בעת המשפט.

ערב המשפט בא האב לאלכסנדר. למחרת בבוקר פנה לבית הרבי, כבקשת בנו. הרבי האיר לו פנים. לאחר מכן הראה לו הרבי את מכתב בנו והפטיר: "מדוע לא לעשות כבקשת בנך?".

בלב כבד הלך ר' שמואל לבית-המשפט. בעודו ממתין לתורו התקרב למקום חייט תושב המקום ששאל בקול רם – "יש פה מישהו ששמו שמואל?".

"כן", ענה ר' שמואל בחשש.

"אם-כן", הנמיך החייט את קולו, "עצתי לך כי תלך לביתך ואל תבוא היום למשפט". החייט הסביר: "הרגע יצאתי מאולם המשפטים ובמו-אוזניי שמעתי את אחד השופטים אומר לחבריו – 'את היהודי שמואל ארשיע היום בכל מקרה, גם אם יציב מולנו סוללת עורכי-דין בכירים'".

מרוב פחד שאחז בו נשא ר' שמואל את רגליו והסתלק לביתו. בכל ליבו השתוקק לראות את פני רבו. אלא שהדרך לאלכסנדר וחזרה ממנה אינה אפשרית ביום אחד. גם בשפרוב עצמה התגורר יהודי צדיק. במצוקתו החליט ר' שמואל לפנות אליו.

בהמתינו להיכנס אל הצדיק הופיע במקום לפתע אחד מחבריו. "מה מעשיך כאן?! האם אינך אמור להתייצב הבוקר למשפט?!", תמה החבר. נענע ר' שמואל קלות בראשו לחיוב. "אם-כן, רוץ מיד לבית-הדין כי השמועה טוענת שהיום הכול מזוכים!". כשהבחין החבר בהיסוס מצד ר' שמואל, אחז בזרועו והריצו אל בית-הדין.

מבולבל כולו נכנס ר' שמואל פנימה והתייצב לפני השופטים. או-אז אירע דבר מוזר. התובע, שעל טיעוניו התבססה האשמתו של ר' שמואל, הפך במפתיע את עורו והחל להמעיט מגודל ההאשמה. הוא אף טען לחולשת ההוכחות נגד הנאשם. השופטים הקשיבו לדברים ונעו באי-נחת על כיסאותיהם. לבסוף לא נותרה להם ברירה אלא לאשרר את זיכויו הקודם של ר' שמואל.

כעבור כמה ימים פגש ר' שמואל את אביו וגולל לפניו את ההשתלשלות המופלאה של האירועים. הקשיב האב לבנו וניכר היה עליו כי רוחו נסערת. חלפו כמה רגעים עד שיכול לבטא את רגשותיו במילים – "אוי, רבי! רבי! אין לנו שמץ של מושג איזה רבי יש לנו!"...

לאחר מכן פתח וסיפר: "עשיתי כבקשתך ובבוקר המשפט באתי אל הרבי. על-פי הזמנתו נכנסתי אל חדרו. אנשים נכנסו ויצאו אצלו בעניינים שונים. זה שואל בהלכה, אחר מבקש עצה טובה ושלישי זקוק לברכה. כעבור שעה פנה אליי הרבי ואמר – 'חושבני כי הדבר יימשך זמן רב מהמתוכנן, ועל-כן עצתי לך כי תיקח לך כיסא ותשב'. כך עשיתי.

"הרבי הוסיף לקבל אנשים. לפתע קם על רגליו וניגש אליי. הוא אחז בידי ואמר – 'מה דעתך? אולי כדאי שהיום לא יעמוד למשפט?'. כעבור רגע, הוסיף ואמר – 'מאידך גיסא, עוד מעט תחל הפגרה בבית-הדין, ואם לא יישפט היום, עלול הדבר להיגרר עוד זמן רב. לא ולא! גוזרני עליו כי יתייצב היום למשפט. אי-אפשר להתחמק מכך, שהרי דינא דמלכותא דינא'".

"ואני", ממשיך האב ואומר, "תמהתי לפשר דברי הרבי. הלוא במפורש הורה לך להתייצב למשפט, ומדוע לפתע הוא מסתפק אם כדאי שתעשה כן אם לאו? כעת הכול ברור. הלוא באותן שעות התלבטת אם לעמוד למשפט,  ואפילו ברחת לביתך. הרבי ראה כל זאת ברוח-קודשו ולבסוף הכריע וגזר כי עליך לעמוד לדין. וברוך ה' שבזכות הצדיק נושעת".

כעבור זמן בא ר' שמואל לאלכסנדר כדי להודות לרבי על תפילותיו המושיעות. קודם שפצה את פיו פנה אליו הרבי ושאל בחיוך: "נו, איך היה המשפט? נחמד, אה?"...