חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:51 זריחה: 5:37 כ"ד בסיון התשע"ט, 27/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

בין "ארוכה וקצרה" ל"קצרה וארוכה"
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1114 - כל המדורים ברצף
בין "ארוכה וקצרה" ל"קצרה וארוכה"
ש'הילדים הרכים' יהיו מוכנים לגאולה
לימוד כל ה'ליקוטי תורה'
פרשת וישלח
הלכות ומנהגי חב"ד

ייחודה של שיטת חב"ד משתקף בדף השער של התניא * מדוע אי-אפשר להסתפק בשיטת פולין, ש"צדיק באמונתו יחַיה" את כל הדבקים בו? * לימוד חסידות חב"ד הוא "דרך ארוכה", אולם זוהי ה"דרך קצרה" להשלים כוונת בריאת האדם * סיום התניא בעניין השבת, כחינוך והכנה להתחלת הלימוד ב"דרך ארוכה וקצרה" * הוראות למעשה ו'מתכון' ברור לבית חסידי * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. על-פי החלוקה שחילק כ"ק מו"ח אדמו"ר את ספר התניא – הסדר הוא שבי"ט כסלו מתחילים ללמוד את ספר התניא, על מנת לסיימו בי"ט כסלו לשנה הבאה.

והסדר בזה – כפי שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שבשיעור הראשון יהיו נכללים גם השורות הראשונות של "דף השער", עד "בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י", כיון שגם זה לשונו של רבינו הזקן1.

והנה, סגנון ספר התניא אינו כסגנון בכמה ספרים בימים ההם שמורכב ממליצות כו', אלא סגנון פשוט ביותר, ומובן לכל – לכל-הפחות בפירושו הפשוט. ומזה מובן, שמה שכתוב ב"דף השער" "לבאר היטב איך הוא קרוב מאד בדרך ארוכה וקצרה"2, אינו עניין של מליצה, אלא בעניין זה מתבטא תוכנו של הספר – שיטת חסידות חב"ד.

ב. וביאור העניין בכללות ובקיצור:

ידוע שאצל תלמידי הבעל שם טוב והרב המגיד היו כמה שיטות, ונחלקו בכללות לשני סוגים3:

א) השיטה של חסידות פולין – ש"צדיק באמונתו יְחַיֶה"4, אל תקרי יִחְיה אלא יְחַיֶה, היינו, שהעסק והלימוד בפנימיות התורה נעשה על-ידי צדיק הדור, ועל-ידי ההתקשרות אליו באמונת צדיקים, "באמונתו", מחיה הצדיק את המקושרים אליו, ופוטר אותם, ואצלם צריכים להיות רק העניינים הקשורים עם המעשה שבדבר, והיינו, שתלמודו של הצדיק מביא את המעשה גם אצלם5.

האמת היא, שעניין זה, ככל העניינים בפנימיות התורה, משתקף גם בנגלה דתורה:

רבינו הזקן מביא בהלכות תלמוד תורה6 וביתר ביאור באגרת הקודש7, מה שכתב האריז"ל8 ש"כל אדם מישראל צריך לבוא בגלגולים רבים עד שיקיים כל תרי"ג מצוות התורה", כולל גם המצוות השייכות לכהן ולוי, "לבד מצוות התלויות במלך שהוא מוציא את כולם כי הוא כללות כולם" (להיותו נשמה כללית של כל העם), שלכן אינו צריך לבוא בגלגול נוסף ולהיות בעצמו מלך, כיון שהמלך מוציא את כל העם, וחשיב כאילו כל אחד ואחד מהעם קיים מצוות אלו9.

ומזה מובן גם בנוגע ללימוד פנימיות התורה – שיש מקום לשיטה שהנשמה הכללית על-ידי לימודה מוציאה ידי חובה את כל הנשמות הפרטיות הקשורות עמה באמונתם, על-ידי אמונת צדיקים.

ב) שיטת חסידות חב"ד – שלא קיבלה סדר הנ"ל, כי אם, שכל אחד צריך לעסוק בעצמו בלימוד פנימיות התורה, וקבעה זאת בתור עניין עיקרי.

וכידוע הסיפור5 שכאשר הרה"צ ר' שלמה מקרלין ביקש רשות לנסוע ולבקר במקומות שהיו שייכים לרבינו הזקן, הנה בכללות הסכים רבינו הזקן לכך, אבל אחד התנאים שהתנה עמו, שמקומות אלו צריכים להמשיך בלימודם בפנימיות התורה, ולא ש"באמונתו יְחַיֶה", שעל-ידי אמונת צדיקים יוציא הצדיק ידי חובת לימוד פנימיות התורה.

וכשם שאצל רבינו הזקן היה תנאי זה עניין עיקרי, כמו כן אצל הר"ש מקרלין היה עניין עיקרי הסדר של "באמונתו יְחַיֶה", והיינו, שאין זה עניין נוסף בחילוקי השיטות, אלא עניין עיקרי אצל כל שיטה.

ג. והחילוק בין ב' השיטות הוא – שהשיטה הא' היא "דרך קצרה וארוכה", והשיטה הב' היא "דרך ארוכה וקצרה":

איתא בגמרא10: "אמר ר' יהושע בן חנניה . . פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר, אמר לי, זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדסים, חזרתי לאחורי, אמרתי לו, בני, הלא אמרת לי קצרה, אמר לי, ולא אמרתי לך ארוכה".

כלומר: הדרך ה"קצרה וארוכה" – היא אמנם "קצרה" בשטח המקום, אבל היא "ארוכה" בגלל שישנם באמצע דברים המונעים ומעכבים הכניסה לעיר; ואילו הדרך ה"ארוכה וקצרה" – היא אמנם "ארוכה" בשטח המקום, ובמילא דורשת אריכות זמן יותר, אבל היא "קצרה" בגלל שבה ילך לבטח דרכו.

ובנוגע לענייננו – השיטה הא' היא "דרך קצרה וארוכה":

כיון שלימוד פנימיות התורה הוא לימוד שצריך "לתפוס" ("פאַרכאַפּן") פנימיות נפשו, ובמילא הרי זה לימוד הדורש יגיעה והשתדלות ביותר,

– וכמבואר בקונטרס לימוד החסידות11 ש"בתורה הנגלית . . הנה מציאות גוף ההלכה . . אשר אודותה יתווכחו ויתפלפלו בסוגיא ההיא, ידוע ומושג לכל בעצם גוף מציאותו, אבל . . בתורת החסידות הרי גוף מהות מציאותם (של העניינים הנלמדים) רחוק מתפיסת השכל", ולא עוד אלא ש"גם ביאורי הסבר המשלים והדוגמאות הם גם כן רוחניים", כמו עניינים הקשורים עם מהלך הנפש ופנימיות הנפש וכיוצא בזה, שהבנה והשגה בעניינים אלו קשה יותר מאשר ההבנה וההשגה בענייני חיים הגשמיים של חיי הגוף –

הרי הדרך שפוטרת אותו מלימוד זה – כיון שנעשה על-ידי הנשמה כללית, שיש לה כוחות נעלים וסייעתא דשמיא בתוספת כוח וביתר שאת וביתר עוז, והיא מחיה אותו על-ידי אמונתו – היא לכאורה "דרך קצרה".

אבל, לאחרי כן מתברר שהקיצור הוא רק בנוגע לשטח המקום, אבל בנוגע לכניסה לעיר הרי זו "דרך ארוכה" – כי:

ההתקשרות עם הצדיק באמונת צדיקים היא בנוגע לנפש האלוקית, והרי תכלית הכוונה היא – שלא זו בלבד שנפש האלוקית תתעלה, "אני את נפשי הצלתי", אלא לברר ולהעלות גם את הניצוצות של הגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם;

וכאשר אינו עובד עבודתו על-ידי נפש האלקית עם כל כחותיה הגלויים (לא רק בכוח האמונה), ובאופן שיחדור גם בנפשו הבהמית וכל כוחותיה, לא רק כוח המעשה אלא גם כוח השכל – הרי כאשר צריך להיכנס ל"עיר" עם כל הבירורים והניצוצות, מתברר שאינו יכול להיכנס לעיר, כיון שחלק זה בנפשו אינו מבורר, חלק זה בנפשו אינו מזוכך, וחלק זה בנפשו ישן... ואינו יודע כלל מה קורה אתו כיון שמעולם לא התעסק עמו, ובמילא, הרי זו "דרך ארוכה", כיון שצריך לבוא בגלגול כמה פעמים כדי לברר ולזכך עוד כוח וחלק בנפשו הבהמית, ולהעלות עוד ניצוץ מחלקו בעולם.

ואילו שיטת חב"ד היא אמנם "דרך ארוכה",

– שהרי כל אחד צריך בעצמו להתייגע וללמוד (לא רק נגלה דתורה, אלא גם) פנימיות התורה, והלימוד צריך להיות באופן שיהיה מובן לא רק לנפש האלוקית, אלא להסביר זאת במשלים והסברים שיהיו מובנים גם לשכל האנושי,

וכמו כן צריך להיות לימוד המביא לידי מעשה: לא רק ללמוד מאמרים שכליים בלבד, ללא "בכן", כך, שכאשר בא לידי פועל אזי ברח החסיד ("חסיד אוטשאָק"12)... ואין עם מי לדבר; בשעת התפלה עמד בתנועה של דביקות, אבל כאשר רוצים לשלוח אותו בשליחות, אזי מתחמק בתחבולות וערמומיות וטוען שאין עם מי לדבר, מאחר שאינו בעל-הבית על עצמו, אלא הוא תחת הבעלות של היצר, נפש הבהמית והגוף וחלקו בעולם – אלא הכוונה היא שהלימוד יהיה באופן של "בכן" בפועל, היינו, שמעניין ההשכלה יומשך בעבודה,

וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בכמה שיחות13 ש"אין חכם כבעל הנסיון"14, כלומר, מתי יודעים שהשכלה היא השכלה הראויה לשמה – כאשר הדבר בא לידי ניסיון, ל"בכן", ואז ממלא את שליחותו של הקב"ה, כפי שנמסרה על-ידי עבדיו הנביאים, שהם הנשיאים שבכל דור ודור, עד לנשיא שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר,

וכאשר רואים שמקיים את השליחות במעשה בפועל ממש, הרי לא זו בלבד שכח המעשה הוא בשלימות, אלא על דרך המדובר לעיל15 בנוגע למעלת הצדקה שזהו כמשל הגבהת הבניין מתחתיתו שעל-ידי זה מעלים את כל הבניין16, עד לחב"ד בנפש, ועל אחת כמה וכמה כוח האמונה –

אבל אף-על-פי-כן, צריך לידע שהכוונה בכך שאומרים לו לילך ב"דרך ארוכה" היא, לא כדי לייגע אותו, אלא בגלל שזוהי "דרך קצרה" ביחס למילוי שליחותו.

ד. ועל זה נאמר ב"דף השער" של ספר התניא – שלומדים בשיעור היומי – "מיוסד על פסוק17 כי קרוב אליך הדבר מאוד . . בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י":

אין לחשוב שכיון שתובעים שלימוד פנימיות התורה יהיה באופן המובן בשכל של הגוף ונפש הבהמית, הרי זה דבר בלתי אפשרי, כי אם ליחידי סגולה בלבד, אלא צריכים לדעת שעניין זה "מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד", וכיון ש"התורה היא נצחית" (כמובא בתניא18), הרי זה נאמר על כל הדורות ועל כל המקומות ולכל אחד מישראל בפרט.

וממשיך לבאר, שאין לקוות שכאשר יפתח את ספר התניא, הנה כעבור חמש דקות יהיה כבר צדיק גמור וחסיד גמור, והוא כבר מאוחד עם הרבי, "פּאַני בראַט" (ידיד מקורב)... ויכול כבר לילך לישון; אלא אומרים לו: עליך לדעת שזוהי "דרך ארוכה", אבל באמת הרי זו "דרך קצרה" למילוי שליחותו, כיון שבדרך זו יש לו את ה"בעזה"י", ש"הקב"ה עוזרו"19 שיהיה אדם השלם לא רק במעשה ובמדות חג"ת, אלא גם בחב"ד שבנפש, על-ידי נגלה דתורה ונסתר דתורה, כך שאמיתית ההתאחדות עם הקב"ה היא "בדרך ארוכה וקצרה".

ואז נעשה בשלימות כללות עניין ה"לעשותו" – "היום לעשותם"20, ומזה באים "לקבל שכרם"21, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

ה. קודם שמתחילים בי"ט כסלו ללמוד ספר התניא עוד הפעם מתחילתו – מסיימים את לימוד ספר התניא בעניין השבת.

ויש לבאר את הקשר והשייכות של התחלת וסיום ספר התניא,

– על דרך המדובר לעיל (..) בנוגע לסיום והתחלת הש"ס, שכדי לבוא לעניין "כלי מחזיק ברכה לישראל" שהוא עניין "השלום", הרי זה על-ידי זה ש"קורין את שמע בערבין" –

שכדי לבוא לעניין "קרוב מאוד בדרך ארוכה וקצרה" בנוגע לעניינים שבפנימיות התורה – הרי זה על-ידי הקדמת עניין השבת:

בעניין22 החינוך יש חילוק בין לימוד גליא דתורה ללימוד פנימיות התורה (חלק הנסתר דתורה, שנתבאר בקבלה וחסידות): אודות גליא דתורה נאמר23 "קטן משיודע לדבר אביו מלמדו תורה", ללא הכנות; מה שאין כן בפנימיות התורה – אף-על-פי שאצל חסידים מתחילים גם לפני בר-מצוה, הרי זה משך זמן רב לאחרי "משיודע לדבר"24.

ובהתאם לכך, הסדר הוא, שקודם שמתחילים ללמוד פנימיות התורה באופן של "קרוב מאוד בדרך ארוכה וקצרה", צריך להיות הקדמת עניין השבת, שענינו בעבודה שמעתיק את עצמו מעובדין דחול, כל אחד לפי מעמדו ומצבו, ולאחרי כן מתחיל ללמוד פנימיות התורה באופן של "קרוב מאוד בדרך ארוכה וקצרה".

ואז ישנו בשלימות את עניין "ה' עוז לעמו יתן" – "אין עוז אלא תורה"25, שעל-ידה נמשכת ברכתו של הקב"ה בכל עניני העולם, כמאמר "אסתכל באורייתא וברא עלמא"26, ומזה באים אחר כך לעניין "קורין את שמע בערבין", שהוא עניין עבודת התפלה (כנ"ל ..).

ו. אמנם, כשם שבכל ענין יש צורך בהתחלה מקודם לכן,

– ועל דרך המבואר בתורה אור27 בנוגע למצות מילה שהיתה הקדמה לכללות עניין מתן תורה, והיינו, לפי שמתן תורה ענינו חיבור גשמיות ורוחניות28, ופריצת הדרך ("דער דורכברעכן") לפעול שגשמיות ורוחניות יהיו דבר אחד היתה על-ידי מצות מילה, שעניינה הוא להיות "בריתי בבשרכם לברית עולם"29

הרי אף-על-פי שלימוד פנימיות התורה דורש ענין של הכנה לפני זה, שלכן לומדים תחילה נגלה דתורה במשך כמה שנים ורק אחר כך מתחילים ללמוד פנימיות התורה, מכל מקום, פריצת העניין ("דער דורכברעכן") צריכה להיות עוד מקודם לכן.

וכידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכאשר למדו עמו אל"ף-בי"ת – שזהו עוד קודם התחלת לימוד התורה (כמו שכתב רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה30 ש"קודם לכן . . מלמדו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה") – למדו עמו מתוך "דף השער" של ספר התניא, "תורה שבכתב" של תורת החסידות31, והיינו כדי לפעול ענין של פריצה ("דורכברעכן די וואַנט") והתחלה בלימוד של תורת החסידות, ולאחרי כן באה הכניסה לעולם התורה בסדר מסודר מן הקל אל הכבד, מן המאוחר אל המוקדם – נגלה דתורה ואחר כך פנימיות התורה.

ז. וענין זה מהוה הוראה לכל אחד ואחד:

אף-על-פי שלימוד החסידות דורש הכנה בנפש, הכנה במעשה, וכמה וכמה עניינים בתור הקדמה – הרי זה רק בנוגע ללימוד החסידות באופן מסודר, על מנת להבין ולהשיג, לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים;

אבל בתור התחלה, אל"ף-בי"ת – הנה כדי שיוכל לקלוט את הלימוד וההבנה של חסידות, צריכים תחילה להחדיר זאת בכללות על כל פנים, והיינו, שאת החיות, הלבביות והחום של חסידות, צריכים להתחיל לנטוע בילד עוד בהיותו בן שמונת ימים – שאז היא "תחלת כניסת נפש זו הקדושה"32 (נפש האלקית), ואפילו לפני כן – בהיותו תינוק בן יומו.

בבית חסידי צריך כל ילד להרגיש את החום והחיות החסידיים שבהם הוא גדל, וענין זה תלוי לא כל כך בבעל כמו באשה, "עקרת הבית"; בה תלוי שהבית יהיה בית חסידי, ושהילד ירגיש זאת.

ח. עניין החסידות צריך להיות נרגש בבית בכל שלשת הקוין, תורה, עבודה וגמילות חסדים:

בתורה: צריך להיות נרגש החיות והלהט ("ברען") בתורה שהיא תורת ה', חכמתו יתברך. בלימוד צריך להיות נרגש התלהבות ויראה כמו במתן-תורה (כמאמר רז"ל33 "מה להלן וכו'"). וזאת – לא רק בעת אמירת פלפול עמוק, אלא גם בלימוד פסוק פשוט עם רש"י, או אפילו ללא רש"י, ואפילו בלימוד אל"ף-בי"ת. כאשר לומדים עם ילד אל"ף-בי"ת, צריך להיות ניכר שזהו חכמתו של הקב"ה.

בגמילות חסדים: ילד צריך להרגיש ("אָנהערן") שבביתו נותנים ריבוי צדקה ("דאָס איז אַ שטוב פון וועלכן עס גיסט זיך צדקה"34), לא רק מעשר, לא רק חומש, אלא ללא הגבלות35. כשיודעים שפלוני הוא במצב של מיצר מצד איזו סיבה שתהיה, לא ממתינים עד שהלה יבוא לבקש, אלא מקדימים ונותנים לו ללא הגבלות.

בעבודה: כאשר הבעל נשאר בבית-הכנסת להתפלל אחרי המניין, הרי אף-על-פי שהמניין סיים את התפלה לפני שעות אחדות, צריכים לידע בבית שהוא בא מאוחר בגלל שהוא מתפלל תפלה בציבור – לפי הפירוש החסידי ב"ציבור", דהיינו לצבור ולאסוף את כל הכוחות של הנשמה וכל הבירורים.

ט. פירוש הנ"ל בתפלה בציבור, הזכיר כ"ק מו"ח אדמו"ר36 בסיפור שסיפר בשם אביו, כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, אודות חמיו כ"ק הרה"צ וכו' הריי"צ נ"ע.

הרה"צ הריי"צ נ"ע היה חתנו של כ"ק הרה"צ וכו' ר' יעקב ישראל מטשערקאַס. כאשר שאל ר' יעקב ישראל אצל הריי"צ נ"ע כיצד נוהג בתפלה37, השיב, שמשתדל להתפלל בציבור. ור' יעקב ישראל היה מרוצה ממענה זה.

פעם שלח ר' יעקב ישראל לקרוא את הריי"צ, ומצאו השליח עומד עדיין בתפלה. התפלא ר' יעקב ישראל על כך, שהרי המניין סיים כבר את התפלה. אחרי משך זמן שלח את המשרת עוד הפעם, והריי"צ עדיין התפלל. וכך היה מספר פעמים ונמשך זמן ארוך ביותר. כשסיים הריי"צ תפלתו שאל אותו ר' יעקב ישראל: הרי אמרת לי שהנך משתדל להתפלל בציבור? והשיב הריי"צ, ששמע מאביו, כ"ק אדמו"ר הצמח צדק נ"ע, בשם רבינו הזקן, שעניין תפלה בציבור הוא – "לצבור", ללקט ולאסוף את כל כוחות הנפש וכל הניצוצות, וענין זה לוקח לו ריבוי זמן.

י. בתפלה צריך להעלות להקב"ה את כל הדעות, כל ההרגשים וכל המעשים שבמשך היום. וזהו ענין תפלה בציבור.

ולכן אין פלא על כך שבאים מאוחר יותר, שהרי הוא צריך לאסוף את כל ענייניו, הבית והמסחר, ויחד עמהם – להתפלל38 כדי לקשר אותם להקב"ה.

אם הוא גביר – יש לו הרבה מה לאסוף; ואם הוא קבצן רח"ל – יש לו הרבה חובות, וכדי לאסוף את הניצוצות של הזולת, דרוש זמן רב יותר.

יא. וכאשר כל עניינים אלו נרגשים בבית, וגם אצל הילד – אזי נעשית ההתקשרות של פנימיות נשמתו עם הפנימיות של הקב"ה.

וזהו התחלת האל"ף-בי"ת שלומדים ב"דף השער" של ספר התניא, וזוהי גם ההקדמה ללימוד וההכרה ("דערהערן") של תורת החסידות.

יב. וזהו גם תוכן הקדמת עניין השבת (בסיום התניא) לעניין "דרך ארוכה וקצרה" (ב"דף השער" של ספר התניא):

בבית חסידי צריכה להיות הגישה והעמדה ("דער שטעל") באופן של שבת – העתקה מעובדין דחול.

ועל-ידי זה נעשה העניין של "קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו . . בדרך ארוכה וקצרה בעזה"י" – לא רק אצל בעל-הבית, אלא גם אצל עקרת-הבית, ואחר כך גם אצל בני-הבית, עד לתינוק בן יומו שיונק חלב אמו, באופן שיהיה חקוק בזיכרונו, במוחו ובלבבו, במשך כל ימי חייו עד יומו האחרון עלי אדמות, ש"אעיקריה קאי"39 – שהוא קשור על-ידי פנימיות התורה עם הפנימיות דהקב"ה,

ובכוח זה הולך לבטח דרכו בעולם הזה במשך כל שבעים שנותיו, "ואם בגבורות שמונים שנה"40, "והיו ימיו מאה ועשרים שנה"41 – באופן של מרחב העצמי (שהרי פנימיות התורה היא באופן ש"לית תמן לא קושיא כו' ולא מחלוקת כו'"42), ובאופן ש"ה' בדד ינחנו ואין עמו א-ל נכר"43, ללא עניינים המבלבלים, כיון שיש רק הוא והקב"ה.

ועד שמגיעים לתכלית – שעל-ידי "יפוצו מעינותיך חוצה" קא אתי מר, מלכא משיחא44, במהרה בימינו ממש.

(שיחה מהתוועדות י"ט כסלו ה'תשי"ט; תורת מנחם כרך כד עמ' 269-278 – בלתי מוגה)

____________________________

1)     ראה גם שיחת י"ט כסלו תשט"ז סכ"ג (תו"מ חט"ו ע' 276). וש"נ.

2)     ראה גם שיחת י"ט כסלו תשי"ד סכ"ג ואילך (תו"מ ח"י ע' 247 ואילך). תשט"ז שם. לקו"ש חל"ד ע' 172 ואילך.

3)     ראה גם תו"מ חכ"א ע' 193. וש"נ.

4)     חבקוק ב, ד. וראה מכות כד, א. תניא פל"ג.

5)     ראה לקו"ד ח"א קמא, ב. ועוד.

6)     פ"א ה"ד.

7)     רסכ"ט.

8)     ס' הגלגולים פ"ד. ש' הגלגולים הקדמה יא, טז.

9)     ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 192 הערה 55 ובשוה"ג שם. וש"נ.

10)   עירובין נג, ב. וראה איכ"ר פ"א, יט.

11)   פי"א ואילך (ע' 19 ואילך), ולאח"ז באג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שנג ואילך.

12)   ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד ע' תקמב.

13)   שיחת י"ט כסלו (ליל ב') תרצ"א בסופה (סה"ש תרצ"א ס"ע 190 ואילך). וראה גם תו"מ חכ"ב ע' 160. וש"נ.

14)   עקידה פ' נח (שער יד ד"ה [הקדמה] השלישית). מעבר יבוק שער ב'. וראה גם תו"מ שם ע' 270. וש"נ.

15)   במאמר פ"ח (לעיל ע' 248 ואילך).

16)   ראה תו"א בראשית ד, א. ובכ"מ.

17)   נצבים ל, יד.

18)   רפי"ז.

19)   ראה סוכה נב, רע"ב. וש"נ.

20)   ס"פ ואתחנן.

21)   עירובין כב, א. הובא בפרש"י עה"פ.

22)   תוכן השיחה הבאה (עד סוסי"א) – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"ב ע' 476 ואילך. במהדורא זו היתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכן שולבו כמה פרטים מהנחה בלתי מוגה (ע"פ סרט-הקלטה).

23)   סוכה מב, א. הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתן.

24)   ראה גם מכתב י"ב אד"ש שנה זו (אג"ק חי"ח ע' רסה).

25)   שהש"ר פ"א, ד. פ"ב, ג. ועוד.

26)   זח"ב קסא, רע"ב.

27)   לך לך יא, ד.

28)   ראה שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו.

29)   לך לך יז, יג.

30)   שבהערה 23.

31)   ראה ספר קיצורים והערות לתניא ע' קיח. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד ע' רסא.

32)   שו"ע אדה"ז או"ח סוס"ד (במהדורא בתרא).

33)   ברכות כב, א. וש"נ.

34)   מהנחה בלתי מוגה.

35)   וכמשנת"ל במאמר (פ"ז (לעיל ע' 247 ואילך)), שזהו אמיתית ענין הצדקה (מהנחה בלתי מוגה).

36)   ראה "התמים" ח"ב ס"ע מה ואילך. וראה גם שיחת י"ט כסלו תשי"ג סי"א (תו"מ ח"ז ריש ע' 215).

37)   כי, אצל חסידי חב"ד הי' ענין האריכות בתפלה, ואצל חסידי וואָלין לא נהגו להאריך בתפלה.

38)   תפלה אמיתית פירושה – לא רק שהנשמה מתפללת, אלא שגם הגוף מתפלל, ולא רק הגוף שבו קשורה הנשמה, אלא באופן שעי"ז מברר ומזכך ומאיר את כל עניניו (מהנחה בלתי מוגה).

39)   ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד ריש ע' תקי (נעתק ב"היום יום" א סיון).

40)   תהלים צ, יו"ד.

41)   בראשית ו, ג.

42)   זח"ג קכד, ב (ברע"מ). וראה תניא אגה"ק סכ"ו. ובכ"מ.

43)   האזינו לב, יב.

44)   אגה"ק דהבעש"ט (כתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)