"המברך את עמו ישראל בשלום", סלסל שליח הציבור את סיום חזרת הש"ץ בנעימת חג, והציבור השיב 'אמן' ופנה להוציא את ארבעת המינים מנרתיקיהם. רבי אהרן-לייב הוציא את אתרוגו והתבונן בו.
טעם חמוץ עלה בפיו למראה האתרוג הפשוט והזול. נחיתותו של אתרוגו בלטה אל מול אתרוגיהם של המתפללים האחרים, והדבר גרם לו צער רב.
"בשנה הבאה אקנה אתרוג מהודר ונאה!", גמלה ההחלטה בליבו. אך כיצד יעשה זאת, בשעה שהוא עני מרוד? רבי אהרן-לייב (בנו של רבי מאיר מפרמישלן) מצא את מחייתו מעבודתו כמלמד דרדקי, ובקושי רב הצליח לפרנס את משפחתו.
בצאת החג כבר הייתה התכנית מגובשת במוחו. אחרי החג פנה אל בעל הבית שהעסיקו בלימוד עם ילדיו, וביקש ממנו לנכות משכרו בכל שבוע סכום קטן, ובתום השנה ייתן לו את כסף החיסכון.
ואכן, בתום השנה, לקראת חגי תשרי, מסר לו מעסיקו את הכסף שחסך בעבורו. רבי אהרן-לייב ספר את המטבעות ושמח לגלות שהצליח לחסוך חמישים זהובים – סכום נאה שבו יוכל לקנות אתרוג מהודר.
מיד אחרי יום הכיפורים יצא לעיר למברג, שבה ביקש לקנות אתרוג כליל המעלות. הוא כבר התקרב לעיר. נותר לו רק לחצות יער קטן. לפתע הגיעו לאוזניו זעקות שבר. הוא חיפש בין עצי היער את מקור הקולות. כעבור רגע הבחין באדם המטיח ראשו בגזע עץ, מיילל מרות. למרגלותיו היה שרוע סוס מת.
"אויה לי! סוסי... מקור פרנסתי... מה אעשה עכשיו?", בכה האיש. נכמרו רחמיו של רבי אהרן-לייב על היהודי. "מדוע אתה מיואש כל-כך?", פנה אליו בנימת רוך.
האיש חלק עם רבי אהרן-לייב את קורותיו. סוס זה, הסביר, הוא מקור פרנסתו. הבוקר יצא עמו ליער, כדי לגזום ענפי סכך ולמוכרם לתושבי העיר, ופתאום התמוטט הסוס ומת.
"מה מחירו של סוס?", התעניין רבי אהרן-לייב.
"חמישים זהובים", נקב האיש בסכום. "מניין אשיג סכום כזה עכשיו?".
"אל דאגה", ניחם אותו רבי אהרן-לייב. "קח לך חמישים זהובים. קנה סוס חדש ובריא ועשה חיל".
האיש הביט בו כלא-מאמין והתקשה לעכל את המתרחש. "קח את הכסף", דחק בו רבי אהרן-לייב. "זו מתנה גמורה ממני".
האיש לא מצא מילים להודות למיטיבו. בדמעות אושר נפרד ממנו, מרעיף עליו שפע ברכות.
רבי אהרן-לייב נותר חסר פרוטה. לכאורה היה עליו לסוב על עקבותיו ולשוב לביתו. אך מאחר שכבר היה קרוב לעיר, החליט להמשיך בדרכו אליה. רגליו נשאו אותו אל שוק ארבעת המינים. בכיסו היו שני זהובים בלבד. עד מהרה התברר לו כי בסכום הזה יוכל בקושי לקנות אתרוג פשוט.
פתאום שמע קול: "הקשיבו! ברשותי אתרוג יקר מאוד, שאיש אינו מוכן לשלם את ערכו. אני עורך עליו הגרלה. עלות ההשתתפות – שני זהובים!".
"מה אפסיד?", הרהר רבי אהרן-לייב. "אשתתף בהגרלה, ומהשם יֵצא הדבר!". קהל רב התגודד סביב סוחר האתרוגים. זה ערבב בכובעו את פתקי המשתתפים, ולאחר מכן דלה מתוכו פתק אחד. "הזוכה הוא... אהרן-לייב מפרמישלן!", קרא.
פניו של רבי אהרן לייב הביעו את אושרו הגדול. הודו לה'! מן השמים זיכו אותו באתרוג מרהיב ביופיו, תכלית ההידור, תמורת שני זהובים בלבד!
הוא סב על עקבותיו, ושוב עבר ביער הקטן. הפעם התרוננו צעדיו, ושיר שמחה התפזם מפיו. פתאום הבחין ביהודי, הרותם סוס לעגלה. "שמח אני שמצאת סוס חדש!", קרא לעברו.
"הו! הנה אתה!", השיב האיש בשמחה. "שמע, אין זה סוס חדש. כשעזבת, התעורר לפתע סוסי מרבצו ושב לאיתנו. קח בחזרה את חמישים הזהובים".
רבי אהרן-לייב הניד בראשו לשלילה. "חלילה! הענקתי לך את הכסף במתנה גמורה. לך והשתמש בכסף לצורכי החג!".
היהודי התקרב אל רבי אהרן-לייב וארשת נחושה על פניו. "שמע נא. כל ימיי מתפלל אני שלא אזדקק לבריות ושאתפרנס מיגיע כפיי. אל תכשיל אותי. אנא, קח את כספך בחזרה".
ראה רבי אהרן-לייב שלא יוכל לו, ונטל את כספו בחזרה. השניים נפרדו בידידות. בהגיעו לביתו החליט רבי אהרן-לייב שלא ליהנות מן הכסף, אלא להשתמש בו לארח עניים וגלמודים במשך כל ימי החג.
את חג הסוכות הזה חגג רבי אהרן-לייב בשמחה רבה. הוא זכה לאתרוג מהודר וגם לאורחים כל ימי החג. ברבות הימים מילא את מקום אביו הגדול בהנהגת החסידות. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
