נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1100- כל המדורים ברצף
	'לשפוט' את כל האיברים כיצד מילאו את תפקידם במשך השנה
	כל המלכים נכללים במשיח
	בעל מחבר ספר 'סדר הדורות'
	פרשת שופטים
	כל האומר דבר בשם אומרו
	הרוצה בתשובה

לעומת גדולי ישראל שלא החשיבוהו, התייחסו הצמח צדק ובעקבותיו הרבי לספריו כמקור חשוב גם להלכה * האם היו שני תנאים בשם רבי אליעזר בן יעקב? * מה הסיבה להבדל בין מאמר חז"ל מפי תנא, למה שרק נאמר משמו? * האם "ב' אלפים תורה" החלו לפני הציווי "לך לך" לאברהם? והאם נימול אברהם בפסח או ביום הכיפורים? * רשימה ראשונה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

הצמח צדק סמך עליו

הרב ר' יחיאל ב"ר שלמה הלפרין – נולד בשנת ה'ת"כ (1660) ונפטר בשנת ה'תק"ו (1746) – היה רב, מקובל וחוקר תולדות עם ישראל, אשר שימש ברבנות וכן כאב"ד וכראש-ישיבה. בספרו 'סדר הדורות' שלושה חלקים: א. תאריכים של מאורעות ואישים מבריאת העולם עד שנת ה'תנ"ו (1696). ב. מחקר יסודי ומקיף בתולדות התנאים (חכמי המשנה) והאמוראים (חכמי הגמרא) והדורות שלאחר-מכן. ג. רשימת ספרים ומחברים מבני ברית עד זמנו.

כמו-כן חיבר את הספר 'ערכי הכינויים' המהווה קונקורדנציה של השמות והפעלים שבתנ"ך ובש"ס על-דרך הקבלה.

דברים בשבחו של בעל 'סדר הדורות' השמיע הרבי בשיחת שבת-קודש פרשת בלק תשכ"ח (תורת מנחם כרך נג עמ' 286) אחר שציטט את דבריו, וקבע:

זהו ספר שנוגע לכמה-וכמה ענינים, עד לתחום של הלכה בפועל.

הנה הדברים במילואם:

אמנם ספר 'סדר הדורות' אינו מקובל בעולם הישיבות – כפי שהתחיל בזמנו של השאגת אריה, שמצד גודל חריפותו, ביטל את מחבר הספר והתבטא, שלא היה לו מה לעשות... ולכן כתב את סדר הדורות – הרי הצמח-צדק מביאו במספר מקומות (ראה 'אור התורה' נח (כרך ג) תרטז,א. בשלח עמ' תכד. נ"ך שמואל-א עמ' לג. סידור עמ' רצט) ובונה על דבריו וכו' (בעיקר בנוגע לספרו 'ערכי הכינויים', אבל גם על שאר ספריו, כולל גם 'סדר הדורות'). ובאמת, הרי זהו ספר שנוגע לכמה-וכמה ענינים עד לתחום של הלכה בפועל. וכמו שכותב בעל סדר הדורות בעצמו בהקדמתו לספרו (בתחלתה).

במשך השנים התבטא הרבי בכמה הזדמנויות אודות גדלותו וסמכותו. כך למשל בהתוועדות שבת-קודש פרשת בחוקותי תשמ"א (שיחות-קודש תשמ"א כרך ג' עמ' 495) אמר:

מתעוררת שאלה מספר "סדר הדורות" – שהיה גדול, והצמח-צדק מביאו...

ובש"פ בהעלותך של אותה שנה (שם עמ' 651):

הספר 'סדר הדורות' מובא בחסידות בכמה מקומות.

ובשבת-קודש פרשת האזינו תשמ"ב (התוועדויות תשמ"ב כרך א' עמ' 109):

בדרושי הצמח-צדק מצינו שמביא ריבוי פעמים מה שנאמר בספר 'ערכי הכינויים' לבעל מחבר ספר 'סדר הדורות'. ועל-פי-זה מובן שהוא בר-סמכא כו', מאחר שעל דבריו מיוסדים כמה-וכמה ענינים בדרושי חסידות.

'פוסק' בתחום חקר הדורות

הנה דברים שהשמיע הרבי בהזדמנות (ש"פ בהעלותך תשמ"א – לפי שיחות-קודש תשמ"א כרך ג' עמ' 650-651) ומהם ניתן להבין מדוע ספרו 'סדר הדורות' נחשב כספר יסוד:

בתחום של תולדות עם ישראל, סדר הדורות ודברי ימי חייהם של התנאים וכו' – היו גדולי ישראל שהתעסקו והקדישו מזמנם לכך, ולכן ניתן לסמוך עליהם, לעומת גדולים אחרים שאכן היו גדולים בתחומים אחרים אך לא בתחום זה של חקר סדר הדורות ולכן לא ניתן לסמוך עליהם (כל-כך) כשנוגע הדבר לנידון-דידן [בדוגמת ההסבר (רא"ש ב"ק פ"ד ס"ד) לכלל "הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני (ממונות)" (בכורות מט, ב) – משום שכל אחד התעסק במיוחד בתחומו]

ומכיון שלא מצינו אצל המתעסקים בהנ"ל – שהיו שני תנאים בשם "רבי אליעזר בן יעקב" – לא אצל הרמב"ם שבוודאי היה מתייחס לתנא שעליו אמרו משנתו "קב ונקי" (עירובין סב, ב. יבמות מט, ב) – אילו היו שני תנאים בשם זה, וכן לא מצינו בספר 'סדר הדורות' שיכתוב כן – למרות שלגבי אישים שונים בשם אחד הוא מציין, ובנידון-דידן לגבי רבי אליעזר בן יעקב – הוא קובע בנחרצות שהיה רק תנא אחד בשם זה (וכך גם רש"י ותוספות (בפירושם לש"ס) שאינם נמנעים להזכיר שני אמוראים "תרי הוה" – ראה לדוגמא תוד"ה רב כהנא – קידושין ח, א), מסתבר לומר שכן הוא האמת. –

כלומר, שרב אליעזר בן יעקב האריך ימים, כלומר חי בזמן שבית המקדש היה קיים והאריך ימים עד הדור של תלמידי רבי עקיבא שלכן נמנה על תלמידי רבי עקיבא (וראה גם שיחת ש"פ פינחס ס"י – שיחות-קודש שם עמ' 168)

[והסבורים שהיו שני ראב"י – הם דווקא כאלה ש"סללו" דרך חדשה בלימוד – שלא נתקבלה (ואדרבה נשללה) על ידי גדולי ישראל].

אמר בעצמו או מפי השמועה

בהתוועדות ש"פ בלק תשכ"ח (תורת מנחם כרך נג עמ' 286) מביא הרבי את מאמר המשנה "הנוי וכו' נאה לצדיקים ונאה לעולם", שלא נאמר על ידי רבי שמעון בן-יוחאי עצמו, אלא על-ידי "רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון בן-יוחאי".

ב"הקדמת הגאון המחבר" (ה,א) מביא בעל 'סדר הדורות' את פירוש הרשב"ם (בבא בתרא קיד, סוף עמוד ב) "לפי שלא היה רבו מובהק אומר משום" אך הוא דוחה את דבריו (תוך הבאת מספר ראיות) ומסיק שהפירוש של "משום" הוא כפי שמפרש רש"י (חולין קיג, סוף עמוד ב) "כל היכא דאמר משום פלוני לא שמעו מפיו, אלא אחרים אמרו מפיו". הרבי מאמץ את הדברים ומוסיף להם נופך פנימי:

מכיון שרבי שמעון בן יוחאי הוא למעלה מהעולם לגמרי, לא שנה בעצמו במשנה מאמר אודות שהוא "נאה לעולם", כי אם רבי שמעון בן יהודה, שיש לו שייכות לעולם הוא האומר דבר זה בשם רשב"י, וגם לא באופן ששמע זאת ממנו עצמו אלא רק "משום רשב"י".

בהזדמנות נוספת (ש"פ נח תשכ"ד – תורת מנחם כרך לח עמ' 208) ציין הרבי כי המוסבר במספר מקומות בתורת החסידות (לדוגמה: המשך "וככה" תרל"ז פרק פ') אודות הקשר והשייכות של בעל המאמר לתוכן מאמרו – מוצאים גם "ב'סדר הדורות' ובמפרשים – בנגלה דתורה – בכמה תנאים ואמוראים שנקראו על-שם שמועתם".

הכוונה היא לנאמר ב'סדר הדורות' מערכת אבא יוסי התורם ומערכת ר"א חסמא (וכן בסוף הקדמתו). וכן במהר"ץ חיות לנזיר יג,א (הרבי ציין כי עניין זה הוא דוגמא "ככל העניינים של פנימיות התורה – שמרומזים גם בנגלה דתורה").

עיר מקלט – מאחדת

השיחה הראשונה בליקוטי שיחות כרך כט לפרשת דברים יצאה לאור עולם מוגהת על-ידי הרבי בשנת תשמ"ו. תוכנה, שנאמר בקיץ (ש"פ עקב וש"פ ראה) תשמ"א, מתייחס לפירוש בעל 'סדר הדורות' בספרו 'ערכי הכינויים' מערכת עיר, ש"קריה הוא על-שם שיש בה בני אדם".

ומכך שבעל 'סדר הדורות' מקשר את הדין בערי מקלט "נתמעטו דיוריהן מכניסין לתוכן כהנים לויים וישראלים" בפסוק העוסק בעצם דין ערי מקלט – מסיק הרבי שדין זה קשור [לא בתנאים צדדיים, ולא רק ביטול חשש (שיתרבו הגולים) אלא] בעניין חיובי הנפעל על ידי הקליטה בערי המקלט, להיותה מאחדת יהודים – ראה שם בארוכה.

מנח ועד אברהם

נח למד את סוד העיבור מ(חנוך ו)מתושלח – סבו, כך מביא הרבי (לקוטי שיחות כרך כ' עמ' 14 הע' 14) מ'פרקי דרבי אליעזר' ריש פרק ח' – על פי דברי הרד"ל שם שכן צריך להיות (ב'פרקי דרבי אליעזר'), ומוסיף "וראה גם כן 'סדר הדורות' שנת אלף נו".

זמן שהייתו של נח בתיבה מצטט הרבי מאמרי חז"ל שונים – ובין השאר (לקוטי שיחות כרך טו עמ' 35 הערה 9):

ב'פרקי דרבי אליעזר' פרק כג: רבי תנחומא אומר חמשים ושתים שנה עשה נח בתיבה (וראה רד"ל שם). וראה 'סדר הדורות' אלף תרנו.

ובהמשך (שם עמ' 38 בשולי-הגליון להערה 35) מסביר הרבי כי אם כי פעולתו לפני-זה ככריתת הארזים כו' עשה ביחד עם בנו שם, אולם נח עצמו היה אכן בתיבה חמישים ושתים שנה.

עבודת ההכנה של אברהם-אבינו למתן-תורה החלה לאחר "לך לך וגו'" עם יציאתו של אברהם מחרן לארץ-ישראל – הרבי דן בפרטי העניין (לקוטי שיחות כרך טו עמ' 84-85) וכותב בין השאר בהערה 14:

ועל פי מה שכתוב ב'סדר הדורות' ב' אלפים כג, עיין שם ש"ויאמר ה' אל אברם לך לך גו'" היה ביציאה הראשונה – נמצא, שבהתחלת ב' אלפים תורה היה גם הענין ד"לך לך" [שהוא כענין ביטול הגזירה דמתן-תורה"].

ומוסיף בשולי-הגליון שם:

ב'סדר הדורות' שם, שיציאתו מחרן בפעם הראשונה (ואמירת "לך לך") הייתה בהיותו בן נ"ה שנה. אבל לפי מה שכתב התוספות שיציאתו הראשונה הייתה בהיותו בן נ"ב שנה – מסתבר, שגם אמירת "לך לך" הייתה אז.

"ראה 'סדר הדורות' (אלף תתקעג. אלף תתקצח בסופו) ב' דיעות אם אברהם נשא את שרה בן כ"ה שנים או כשהיה בן נ' שנה – לקוטי שיחות כרך כ' עמ' 96 הערה 58.

מתי נימול אברהם-אבינו? – הרבי מציין (לקוטי שיחות כרך כה עמ' 86 הערה 8) ביום הכיפורים – פרקי דרבי אליעזר פכ"ט (הובא גם בתוספות דלקמן. בחיי לך יז,יג) או בט"ו ניסן, יום-טוב של פסח (ראה תוספות ד"ה אלא – ראש השנה יא,א. וראה חידושי אגדות מהרש"א שם. סדר הדורות ב' אלפים מז).

מינויים בגיל צעיר

בהזדמנות התייחס הרבי לשורה של מינויים לאישים בגיל צעיר ביותר (לקוטי שיחות כרך טז עמ' 24-25 הערה 36) ובין השאר משתמש הרבי ב'סדר הדורות':

...וצריך-עיון-קצת מבצלאל שהיה בן י"ג שנה כשהיה ממונה על מלאכת המשכן . . – 'סדר הדורות' (ב' אלפים תלו. תמח. דיבור-המתחיל דורות). ומוכרח גם על פי פשוטו של מקרא שלא היה למעלה מגיל זה.

...ובנוגע לשאלה: "בן י"ב שנה היה שלמה במלכו" (סדר עולם רבה פי"ד. רש"י דברי הימים-א' כב, ה. וראה 'סדר הדורות' ב' אלפים תתקכג) אלא דשאני, שהנ"ל הם בני מלך ודבית דוד... ושלמה הוא החכם מכל אדם... ועוד.

בלקוטי שיחות כרך טז (עמודים 15-16 הערה 37 ובשולי-הגיליון) עושה הרבי שימוש ב'סדר הדורות' לגבי הפרטים הבאים:

בתרגום יונתן בן עוזיאל ויגש מו, יז, שסרח בת אשר "בשרה ליעקב דיוסף קיים". וב'סדר הדורות' (ב' אלפים ריז) דסרח היתה בת ג' שנים קודם לידת בני אשר (ימנה ישוה ישוי ובריעה. ובריעה ילד ב' בנים קודם הירידה למצרים – ויגש שם).

קהת וחצרון היו בני ב' שנים בעת הירידה למצרים (ראה 'סדר הדורות' ב' אלפים רלה, רלט).

קהת היה בחיים בעת לידת משה (סדר הדורות ב' אלפים שסח-ט). ובתרגום יונתן בן עוזיאל וארא (שם, טז) ד"חמא ית פינחס" (וראה פירוש יונתן שם, טז. סדר הדורות שם).

"בטלה עבודה" ממתי?

"בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים" – אומרת הגמרא (ראש השנה יא, ריש עמוד א), ומסביר הרבי – על פי 'סדר הדורות' (לקוטי שיחות כרך טז עמ' 34 הערה 18):

היינו מעת שהתחילה מכת כנים (פרשת וארא ח, יב ואילך) – על-פי-מה-שכתב בבחיי בא י,ה (הובא ב'סדר הדורות' ב' אלפים תמ"ז). או (על כל פנים) מעת שהתחילה מכת ערוב (וארא שם, יז ואילך) – על פי הדיעה דמכת דם בניסן (ראה 'סדר הדורות' שם). ולפי מה שכתוב במדרש שמות רבה (פרשה ה, יט) ד"עשה (משה במדין) ששה חדשים" – הרי ראש השנה היה בעת מכת דם – ראה מהרז"ו (ורש"ש) לשמות-רבה שם. ואין-כאן-מקומו.

"גם בפסח גלגל פלוגתא מעין זה (האם היתה קביעות דערב-פסח שחל בשבת)", מביא הרבי בלקוטי שיחות כרך ח"י עמ' 106 הערה 26, וממשיך:

בסדר עולם פרק יא (ועל דרך זה הוא בכמה מקומות) דכיבוש יריחו – כ"ח ניסן – היה בשבת, ואם-כן ערב-פסח חל בשבת, ונאמר (יהושע ה, י) "ויעשו את הפסח בארבעה עשר גו'"; אבל ב'סדר הדורות' מובא דר"ח ניסן היה אז ביום ב', ואם-כן ערב-פסח חל בחול.

וידועה שקלא-וטריא האחרונים בכל זה (וגם בענין פלוגתת בני בתירא והלל) – הובא בתורה-שלימה...

ב'לקוטי שיחות' כרך כו עמ' 204 הערה 1 ציין הרבי:

לכמה דעות (הובאו בנושאי-כלי הטור שולחן ערוך אורח-חיים סימן רצב סעיף ב. סדר הדורות ב' אלפים תפח) מת משה בערב-שבת... אבל אין כן דעת אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שם סעיף ה (דאין לומר שסבירא ליה כהט"ז שם – כי זהו חידוש גדול. ולמה לא רמזו אפילו – אדמו"ר-הזקן).

בין שורת אותם שדנו בזמן פטירת משה מציין הרבי (לקוטי שיחות כרך וא"ו עמ' 361) ל"סדר הדורות ב' אלפים תפ"ח".

להקמת משכן הוצרך מלך?

לגבי המשכנות שהוקמו בנובל וגבעון – מציין הרבי (לקוטי שיחות כרך טז עמ' 304 הע' 48):

וצריך-עיון אם גם לזה צריך מלך, ונוב נבנה על-ידי שמואל ראה לשון הגמרא (זבחים קיח, סוף עמוד ב' ושם-נסמן) שמלך שמואל, ושנה שמלך שאול ושמואל) וגבעון על ידי (שמואל – על פי הילקוט שמואל א' (כח) מסדר-עולם) שאול או דוד ראה סדר עולם פי"ג. סדר הדורות ב' אלפים תתעא . . ואולי תלוי אם "בנו שם מקדש" (כרמב"ם) שאז צריך למלך. או שרק הקימו האוהל-מועד – המשכן".

"ואדרבה ידוע שחכמי האומות הקדמונים קבלו חכמות אלו מחכמי ישראל (כוזרי מאמר ב אות סו. וראה 'סדר הדורות' ג' אלפים תמב ושם-נסמן)" – לקוטי שיחות כרך ל' עמ' 195 הערה 59.