קביעות של יתרון
תקופת בין המצרים היא שלושה שבועות, מספר המורה על קביעות וחזקה. יש כאן רמז, שהכוונה הפנימית של החורבן והגלות היא השגת המעלה והיתרון של בית המקדש השלישי. זו ירידה לצורך עלייה.
(הרבי מליובאוויטש)
בירור קשה
הגמרא (יומא ט,ב) אומרת כי הבית השני נחרב בגלל שנאת חינם. עוון זה אינו נחשב חמור כל-כך בעיני הבריות, מפני שנדמה לאדם שהוא שונא את חברו בדין. לכן הגלות האחרונה, שהיא תיקון לעוון הזה, נמשכת זמן רב, כי הבירור של הפסולת הדקה אורך זמן רב יותר מבירור הפסולת הגסה, שניכר לכול כי פסולת היא.
(לקוטי תורה)
מגילה ארעית
כל המגילות נכתבות על קלף חוץ ממגילת איכה, שהיא נקראת מתוך החומש. לפי שאנו מקווים בכל יום להיגאל מן הגלות ולהפוך את יום החורבן ליום שמחה. אילו כתבו את מגילת איכה על קלף, היה נראה שאנו מתכוננים חלילה להשתמש בה במשך שנים רבות.
(לבוש)
סוף לקינות
לוּ היינו מאמינים באמת ובתמים בביאת המשיח ובגאולה הקרובה, לא היינו מחזיקים את הקינות מתשעה באב זה לתשעה באב הבא.
(רבי מרדכי מלכוביץ')
דחיית העצבות
רבי נפתלי מרופשיץ לא היה סובל עצבות ותמיד היה שרוי בשמחה. כשהקהל התאסף בבית המדרש לאמירת הקינות והאנשים בכו על חורבן בית המקדש, היה הוא מפזם "והשב כוהנים לעבודתם ולוויים לשירם ולזמרם".
מקור הנחמה
"אין לה מנחם" (איכה א,ג). בחינת 'אַיִן' היא ה'מנחם' שלנו. על דרך הפירוש ב"מאין יבוא עזרי", שהעזר בא מבחינת 'אַיִן'.
(אור התורה)
עדיין לא בא?
רבי אברהם המלאך – בנו של המגיד ממזריטש – היה נוהג לשבת בתשעה באב כשראשו בין ברכיו ונחל של דמעות סביבו. מפעם לפעם היה מרים את ראשו ושואל: עדיין איננו? עדיין לא בא?
הזמן המתאים
רבי רפאל מברשד היה רגיל לעסוק בהבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. פעם אחת הלך בתשעה באב לבית אחד להשכין שלום. שאלוהו: וכי אי-אפשר לדחות זאת לאחרי תשעה באב? השיב להם: בית המקדש חרב בעוון שנאת חינם, ולכן יום החורבן הוא המתאים ביותר לעסוק בהבאת שלום שבין אדם לחברו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
