נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1094- כל המדורים ברצף
	כשיודעים שאין זה אלא ניסיון – מתבטלים כל הקשיים
	"לאלתר לגאולה" – עכשיו ממש!
	'שערים' בחובת-הלבבות
	פרשת פינחס
	ויהי מורא שמים עליכם
	הלכות ומנהגי חב"ד

בשורה של נושאים וענייני השקפה, ציטט הרבי וציין לדברי חובת הלבבות * העולם כולו קומה אחת שלימה * לאהבת ויראת ה' ניתן להגיע רק על ידי התבוננות * אך אלו לא ישכנו יחד עם אהבת ויראת עולם הזה... * בספר גם תשובות לשאלות אמונה, אך האמונה למעלה משכל * "תשובה" כראוי – רק כששב מעבירות בין אדם לחבירו * ומהי הדרגה הגבוהה ב'מוחל על עלבונו'? * רשימה שנייה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

גדר הבטחון

מהו יסוד הוודאות לביטחון אמיתי בה' גם אם ייתכן שיגרום החטא? – על כך מאריך הרבי (בשתי שיחות מוגהות – כרך כו עמ' 97; כרך לו עמ' 4;6) בביאור מידת הביטחון, ומצטט משער הביטחון פרק א' כלדהלן: "ועל דרך זה בפתיחה לשער הבטחון (ד"ה אך תועלת הבטחון) ש"מהות הבטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו שיעשה הטוב והנכון לו בעניין אשר יבטח עליו" [הרבי מוסיף לציין: וראה [ספר] 'כד הקמח' (להבחיי) ערך בטחון "שלא יתערב שום ספק בבטחונו כו'"].

ולמרות שהאדם צריך לקיים תורה ומצוות "כדי שיהיה הבורא מסכים לו במה שהוא בטוח עליו בו" (חובת-הלבבות שם פ"ג הקדמה הרביעית) – זהו (מסביר הרבי בהערה 35) רק כדי שהנהגתו עתה לא תסתור בטחונו בהשם, כי לא יתכן לבטוח בה' וביחד עם זה להיות "ממרה אותו" (כמבואר שם, וראה שם המשל מהנהגת בני אדם), אבל יסוד וסיבת הביטחון בהשם הוא לפי שחסדי השם הם על הכול, וזה כולל (שער הבטחון פ"ב סיבה השביעית, וכן שם פרק ג' (הקדמה הא' ענין השישי)) גם "למי שאינו ראוי" לחסד כו'.

לא לשם פרס

"קיום התורה ומצוות צריך להיות לא בשביל השכר (...) ואם עשייתו בשביל קבלת הפרס, נמצא עובד את עצמו ולא את הקב"ה" – כך נאמר ברשימות הרבי שרשם בחודש טבת תש"א בניצא אות ח. הספר לא היה תחת ידו ולכן ציין: (חובת הלבבות).

למקור הדברים (רשימות חוברת קנ עמ' 17 הערה 48) ראה שער היחוד והמעשה פרק ה' ובפירוש פת לחם, וטוב הלבנון.

קומה שלימה

"שכל חלקי העולם הם קומה אחת שלימה" כך מביא הרבי ברשימות המנורה פרק נ' ומציין בהערה וא"ו:

מורה נבוכים חלק א' פרק עב. חובת הלבבות שער היחוד פ"ז. דרך אמונה ח"א פ"ט.

ב'חובת הלבבות' שם נאמר:

"כי אנחנו מוצאים אותו כי הוא צורך בקיומו ותקונו קצתו אל קצתו, ואין חלק ממנו נגמר אלא בחלק אחר כצורך קשקשי השריון וחלק המטה, ואברי גוף האדם, ושאר המחוברים קצת אל קצת בתקונם והשלמתם וכו'".

ובליקוטי שיחות (כרך ז' עמ' 67) מביא הרבי בגוף השיחה את הנאמר ב'חובת הלבבות' (שער הבטחון פ"ג – קרוב לסופו) כי מבנה הגוף של כל בעל-חי נברא מותאם לצרכי גופו.

רק על ידי התבוננות

בשיחה מיוחדת בעלת אופי השקפתי והלכתי על חשיבות הראיה וההסתכלות בצורות קדושות – ומאידך, זהירות מיוחדת הנדרשת מהסתכלות בצורות בעלי-חיים טמאים (לקוטי שיחות כרך כה עמ' 309 ואילך), ציין הרבי את ההיתר להביט כדי לברך משנה בריות וכיוצא-בזה (שם עמ' 311 הערה 7).

והוסיף:

ולכאורה על-דרך-זה – להתבוננות במה רבו מעשיך גו'. ועיין תהלים קד ובמדרשים ומפרשים שם. בספרי גדולי ישראל הדנים בזה (חובת הלבבות שער היחוד פרק וא"ו ואילך. שער הבחינה פרק א' ואילך. ועוד)...

כך כותב הרבי בשנת תשכ"ב (אגרות-קודש כרך כב עמ' לד):

מהנראה במוחש בנוגע שלשת העיקרים הראשונים דכמה-וכמה אין להם ידיעה בפירוש ותוכנם האמיתי. (עיין חובת הלבבות בתחלת שער היחוד ועוד ועוד) ובפרט על-פי המבואר בארוכה, באר היטב, בספרי ק' וחסידות.

ובח' תמוז תשכ"ב (שם עמ' רסט) כתב הרבי:

אי אפשר לבוא לאהבה ויראה כי-אם על-ידי התבוננות מתאימה, וקל למבין, ועיין גם-כן הקדמה לספר 'חובת הלבבות'.

גם בשאלה "היש להוכיח על-פי שכל אחדות הבורא", אם כי הרבי אינו מרוצה מהשאלה ("אינו מובן מהו ההכרח דוקא על-פי שכל, בה בשעה שכל ישראל מאמינים בני מאמינים (שבת צז,א)"), אך מציין (אגרות-קודש כרך ח"י עמ' רמ):

בכל זאת כיון שנגע בזה יעיין בספר האמונות ודעות לר' סעדיה גאון. בשער היחוד [שב]ספר חובת הלבבות ובכמה מקומות.

במענה הרבי משנת תשכ"א להרה"ח ר' דובער בוימגארטען אודות אחד שפסק מללמוד חסידות – צוטט בעבר במדור זה – נאמר:

יכול שילמוד נגלה ומוסר כל היום כולו עשיריות שנים ולא ידע מאומה לפי שכלו שלו נדרש מרוממות הא-ל (ועיין הקדמת ספר חובת הלבבות) ובמילא לא יקיים רחמנא-ליצלן אף פעם כל מצוות הנ"ל...

כך גם לעניין געגועים – אומר הרבי בש"פ בראשית תשי"ט (תורת מנחם כרך כד עמ' 184) שייך רק לעניין שמושג אצלו, ויסוד זה מהווה הכרח על לימוד פנימיות התורה – כמבואר בספרי חוקרי ישראל מימי הביניים שאי-אפשר להיות אהבה ויראה אלא רק לעניין שמשיג.

מקור הדברים:

חובת הלבבות שער אהבת ה' פרק ג'.

מים ואש יחד?

"ראה תניא פל"ח (נ, א). ושם: תפלה או שאר ברכה בלא כוונה הן כגוף בלא נשמה. וראה חובת הלבבות שער חשבון הנפש פ"ג ד"ה והתשיעי", כך מצוין בלקוטי שיחות (כרך לח עמ' 52 בהערה).

ובאחת השיחות (לקוטי שיחות כרך ד' עמ' 1055 הע' 36) צויין למאמר "רחמנא ליבא בעי" – סנהדרין קו,ב ושם הקב"ה. אבל כן הוא ברש"י שם. זוהר חלק ב' קס?] זוהר חלק ג' רפא, ב. יסוד מורא לראב"ע שער ז' ספר חסידים סימן תקץ. בהקדמת חובת הלבבות.

בשני מאמרים מוגהים (תורת מנחם ספר המאמרים מלוקט כרך ד' עמ' קמח הערה 22; שם עמ' קנב הערה 7) מצויין לעניין מעט אור דוחה הרבה מן החושך – תניא פרק יב (יז, א), חובת הלבבות שער יחוד המעשה פ"ה.

בשיחה מחג הסוכות תשי"ג (תורת מנחם כרך ז' עמ' 26) מזכיר הרבי בדבריו שמובא בחסידות (ספר המאמרים ה'שי"ת אופן כה) שכשם שלא ישכנו אש ומים בכלי אחד, כך לא ישכנו בלב אחד אהבת ה' ותענוגי עולם-הזה.

ובפורים תשכ"ד (שם כרך לט עמ' 145) ציטט הרבי במדויק ש"כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש, כן לא תתחבר בלב המאמין אהבת העולם-הזה ואהבת ה' ואהבת העולם-הבא" (וכן בי"ב תמוז תשכ"ד – שם כרך מ' עמ' 229; יום ב' דחג הסוכות תשכ"ה – שם כרך מ"א עמ' 85, אלא שהרבי הזכיר "וכמו שכתב הבחיי").

ובלקוטי שיחות (כרך יט פרשת תצא, עמ' 218) הובא בגוף השיחה ציטטה מ'חובת הלבבות':

"מן הנמנע ממנו שתתישב אהבת הבורא בלבנו עם התישב אהבת העולם בנו".

והמקור: שער אהבת ה' בתחילתו.

רבי – לא בגלל שאלות

בהזדמנות מסוימת (ש"פ שמיני תשכ"ו – תורת מנחם כרך מו עמ' 376) התייחס הרבי לאלו הטוענים לשם מה צריך "רבי"?!... הטוען כך סבור: כאשר יש לי שאלה בהלכה – ביכולתי לעיין בעצמי בגמרא, שולחן-ערוך עם באר היטב וכו' ואם המדובר הוא בנושא עבודת ה', יראת-שמים וכו' ביכולתי לעיין בחובת הלבבות ועוד ריבוי ספרים, כך שלא חסר לו "רבי".

בדבריו שולל זאת הרבי ומסביר על פי מאמר חז"ל (סוכה פז,ב), כי כשאין רבי, לא יכול להיות אצלו שכינה!...

מאידך כאשר הכריז הרבי (י"ב תמוז תשד"מ – התוועדויות תשד"מ, כרך ד' עמ' 2177), כי "דת ישראל היא הדת האמיתית" המשיך ואמר, כי לגבי כל השאלות – ישנם תשובות ברורות בעשרות ספרים כמו כוזרי, מורה נבוכים, חובת הלבבות, ועוד, המבארות שמלכתחילה אין מקום לשאלות כלל!

וראה ג' מכתב ד' ניסן תשט"ו (לקוטי שיחות כרך טז עמ' 546):

וכמבואר בארוכה על-דבר-זה בחובת הלבבות, בכוזרי וכו', וראה גם-כן ספר החקירה לאדמו"ר הצמח צדק.

"כדאיתא בספרי מוסר והובא בחסידות שיש להזהר מאה שערים בחלק הרשות, כדי שלא ליכשל אפילו שער אחד בחלק האיסור" נאמר בשיחת יו"ד שבט תשט"ו (תורת מנחם כרך יג עמ' 240).

המקור שצוין שם:

פלא יועץ (לר"א פאפו) ערך תוספת שבת. וראה חובת הלבבות שער התשובה פ"ה, הובא בראשית חכמה שער הקדושה ריש פרק טו. שע"ג, א. תיח, ב. אור החיים פינחס כו, כג. וראה גם לקוטי שיחות חלק א' עמ' 253. תורת מנחם – התוועדויות חלק ח' עמ' 139.

מדוע יש לעשות כלי?

לעניין הביטחון – אם צריך לעשות כלי, או די בתפלה ובטחון לבד, נדרש הרבי כבר בשנת תש"ז (לקוטי שיחות כרך טו עמ' 488-486), ובין השאר עוסק בשאלה "כיון שהכלי מצד עצמו, לכאורה אינו מעלה ואינו מוריד – מפני מה נצטווינו בעשיית כלי".

הרבי מביא את המוסבר בחסידות שיש בכך כוונה עמוקה שכן השפע היורד מלמעלה לעולם העשיה ניתן על-ידי לבוש הטבעי דווקא, ולכן גם האדם "אתם" (=ישראל) שהוא בדוגמא של מעלה צריך גם-כן לעשות לבוש טבעי ועסק לפרנסה; מקור העניין הוא ב'קונטרס ומעין' מאמר כה באריכות, אך הרבי מוסיף:

וראה חובת הלבבות שער הבטחון פרק ג' – הובא בדיבור-המתחיל ולא זכר שר המשקים עזר"ת – באופן אחר.

"חובת-הלבבות בטחון ד'" מצוין בהערת הרבי (לקוטי שיחות כרך יז עמ' 190 הערה *77) בעניין המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם-הבא.

אף אומות העולם מודים במציאות הבורא. אך אצלם אין זה עניין של אמונה אלא עניין המוכרח מצד השכל. כאשר מתבוננים במציאות העולם, ומצד הכלל הרי אין דבר העושה את עצמו, מגיעים להכרה שישנו מי שברא ומנהיג את העולם – תוכן זה מבואר בלקוטי שיחות (כרך א' עמ' 239) ומצויין שם כמקור "בארוכה בכל זה ראה 'חובת הלבבות' שער היחוד פרק ה".

"ועיין בהקדמת המתרגם ספר חובת הלבבות, שהתרגום מלשון ללשון דורש ג' תנאים: ידיעת הלשון שמעתיקים [=מתרגמים] ממנו, ידיעת הלשון שמעתיקים אליה, והבנת ענין הנעתק. – ג' עניינים אלו (בנוגע תרגומו של משה מלשון הקודש לשבעים לשון): לשון הקודש יש האמיתי, שבעים לשון – יש הנברא, עניין הנעתק (תורה) – אַיִן המחברם" – כך מבאר הרבי בלקוטי שיחות כרך ג' (עמ' 863-862 הערה 52).

תשובה בין אדם לחבירו ולמקום

"להעיר מחובת הלבבות שער התשובה פ"ז קרוב לסופו, דמשמע שבאם לא שב מהעבירות שבין אדם לחבירו גם תשובתו על העבירות שלו שבין אדם למקום אינה מועילה כל כך. וראה לקוטי שיחות (חלק י"ז עמ' 177 הערה 40, וראה שם בפנים עמ' 180). ושם נסמן" כך כותב הרבי ב'לקוטי שיחות' כרך כח עמ' 146.

ועוד מעניין התשובה:

אמנם, אף ש"מצות התשובה... היא עזיבת החטא בלבד" מכל-מקום מצינו בספרי מוסר ריבוי "תנאים" למצות התשובה שרק אז היא תשובה שלימה, כך מתבטא הרבי בלקוטי שיחות (כרך טל' עמ' 87). ובהערה 26 שם מציין:

ראה חובת הלבבות שער התשובה פרק ד' וריש פרק ה' ("גדרי התשובה", "תנאי גדרי תשובה").

ובכרך י"ז עמ' 197 נאמר:

ב'חובת הלבבות' (שער התשובה פרק ה') נאמר שגם חרטה ווידוי יחד עם עזיבת החטא (וקבלה על להבא הינם מגדרי התשובה; ובתור "תנאי גדרי התשובה" נמנו שם (פרק ה) עשרים עניינים.

ובהערה 34 (שם עמ' 198) נאמר: ולהעיר אשר בחובת הלבבות ומאירי שם הזכירו בקשת מחילה ב"גדרי ("תנאי") התשובה".

ומעניין לעניין:

"מוחל על עלבונו" ייתכן אף בדרגא גבוהה יותר בביטול, כאשר האדם מלכתחילה לא חש עצמו נפגע – כך מזכיר הרבי (לקוטי שיחות שם עמ' 402) – ומציין (בהערה 7):

ראה פירוש המשניות להרמב"ם אבות פרק ד' משנה ד'. חובת הלבבות שער יחוד המעשה פרק ה'. צוואת הריב"ש סימן ב'.

בהזדמנות (לקוטי שיחות כרך ז"ך עמ' 213) מצטט הרבי את לשון ספר החינוך מצוה שסד לעניין הוידוי בפה:

"לפי שבהודאת העון בפה תתגלה מחשבת החוטא ודעתו שהוא מאמין באמת כי גלוי וידוע לפני הא-ל ברוך הוא כל מעשהו כו'".

והרבי מציין (בהערה 31): "וראה חובת הלבבות שער הבחירה פרק ה'".