פרשת בחוקותי נפתחת בשפע הברכה המובטח לעם ישראל על שמירת התורה ומצוותיה. בהמשך הקב"ה מבטיח: "וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם". על איזו ברית מדובר? לכאורה נראֶה שהכוונה לברית שהקב"ה כרת עם האבות ועם בני ישראל.
אולם רש"י מפרש שאין הכוונה לברית הזאת אלא לברית אחרת: "ברית חדשה, לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, אלא ברית חדשה שלא תופר, שנאמר (בספר ירמיה): 'וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה'".
סדר הברכות
מה דוחק ברש"י לפרש פירוש שנראֶה רחוק מפשוטו של מקרא? הלוא בפרשתנו עצמה מוזכרת ברית האבות – "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב... וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים". מדוע רש"י מעדיף לפרש שהכוונה לברית חדשה, וכהוכחה לכך הוא נזקק להרחיק ולצטט פסוק מספר ירמיה?
יש לומר שרש"י נאלץ לפרש כך מפני שההבטחה "והקימותי את בריתי אתכם" ניתנת אחרי סדרה של ברכות מיוחדות, ואחרי הברכה העצומה "ופניתי אליכם". זו ברכה נפלאה מאוד, כפי שרש"י מפרש, שהקב"ה מבטיח: "אפנה מכל עסקיי לשלם שכרכם". אם הכוונה בברית זו היא לברית עם האבות, הייתה הבטחה זו צריכה להיאמר הרבה קודם, ולא בשלב זה. מכאן עולה שזו ברכה חדשה ומופלאה עוד יותר.
בלי תנאים
מכאן ההכרח על-פי פשוטו של מקרא שיש כאן הבטחה לברית אחרת, חדשה ונעלית לאין ערוך, והיא ברית חדשה שעתיד הקב"ה לכרות עם בני ישראל, כמובטח על-ידי הנביא ירמיה.
ההבדל בין הברית הראשונה ובין הברית הזאת הוא, שהברית הוותיקה דורשת תחזוקה מתמדת. אם בני ישראל אינם עומדים בתנאיה, גם הקב"ה יכול להיות משוחרר ממנה. ואכן, כשבני ישראל כשלו וחטאו, הברית הופרה והם הוגלו מארצם.
ברית נצחית
לעומתה, הברית השנייה, שעליה הקב"ה מבטיח כאן, תהיה כזאת שקיומה תלוי בקב"ה לבדו, והוא המבטיח "והקימותי את בריתי". לבני ישראל לא תהיה יכולת להינתק ממנה, גם אם יחטאו חלילה.
ההבטחה הזאת נאמרה מפי הנביא ירמיה, שאמר אותה בשעת הגלות, לאחר שבני ישראל הפרו את הברית שנכרתה עמם. אולם בתוך המצב הקשה הזה הקב"ה מבטיח לבני ישראל שבגאולה יקים עמם ברית נצחית, שלעולם לא תופר, אף אם יחטאו, ברית שתתקיים לנצח נצחים, מכיוון שהיא תלויה בקב"ה לבדו ולא במעשיהם של בני-אדם.
(התוועדויות תשמ"ו, כרך ג, עמ' 389) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
