הוא הצטנף על מושבו ברכבת הדוהרת, ושקע במחשבות עגומות. שוב ושוב שִחְזר את התקרית הלא-נעימה שנקלע אליה, וכאב מילא את ליבו.
ר' שלום קרויס היה שוחט ובודק ירא שמים, שהתגורר בכפר סמוך לעיר אוהלי שבצפון מזרח הונגריה. בעיר עצמה חי סוחר מצליח, שהתמחה במסחר באווזי פיטום. את האווזים היה קונה בעיר קֶצְ'קֶמֶט שבמרכז המדינה.
בימים ההם לא הייתה בקצ'קמט קהילה של יהודים יראי שמים, ולכן נמנע הסוחר מלהשתמש בשירותי השחיטה המקומיים, והעדיף להביא עמו שוחט לביצוע מלאכת שחיטת האווזים.
באותה נסיעה אירעה לר' שלום קרויס התקרית הלא-נעימה. יום אחד יצא לקנות דבר-מה בחנות מקומית. מחיר הפריט היה נמוך, ולא היו בכיסו מעות, אלא מטבע יקר ערך של עשרה כתרים.
המוכר השיב לו שאין בידו עודף, והִפנה אותו לחנות סמוכה כדי לפרוט את המטבע. ר' שלום ניגש אל הזבן השכן והושיט לו את המטבע. הלה נטל את המטבע והחזיר לשוחט מטבעות בשווי של כתר אחד.
השוחט הביע את תמיהתו וביקש לקבל את שוויו של מטבע עשרה כתרים. כאן התפרץ לעברו הזבן במילים בוטות. "רמאי אתה!", גידף אותו בקול רם. "נתת לי רק מטבע של כתר אחד וקיבלת את שוויו. ככה מתנהג יהודי אדוק?! ועוד אומרים עליכם, ה'אדוקים', שאתם בני-אדם ישרים!".
חיש מהר התקבץ סביבם מעגל של סקרנים. הזבן היה אדם קולני ותקיף, ואילו ר' שלום עדין נפש. בנסיבות האלה התרשמו הסובבים כי אכן הצדק עם בעל החנות, וכי השוחט ניסה להוציא ממנו כסף במרמה.
בלב כואב עזב ר' שלום את החנות, מצר על אבדן הכסף, אך בעיקר על חילול השם שנגרם. רבים הביטו בו בבוז, וסברו שהנה הצליחה עֵרנותו של המוכר לתפוס יהודי חרדי שניסה לגנוב ממנו כסף.
כעת עשה ר' שלום את דרכו לביתו וליבו כבד עליו. לפתע נצנץ רעיון במוחו. הלוא הרכבת עוצרת בעיר קרסטיר, שבה שוכן הצדיק רבי ישעיה'לה שטיינר. יסור אפוא אליו ויבקש את עצתו וברכתו.
שטח השוחט לפני הרבי את כל קורותיו בחנות, שִחְזֵר את הדו-שיח המלא עם המוכר, ולא החמיץ את הדברים הקשים שהטיח הלה בכל 'היהודים האדוקים', כפי שהתבטא.
"שמע לעצתי", אמר הרבי. "כתוב מכתב למוכר הזה, פרט את טענותיך בדרך מכובדת, ובקש ממנו להשיב לך את כספך".
אף שהצעד הזה נראה חסר סיכוי לחלוטין ציית ר' שלום לדברי הרבי. בבואו לביתו ניסח מכתב מכובד, ובו הביע בעדינות ובבהירות את פרטי המקרה. כצפוי, לא זכה לתגובה כלשהי מהאיש.
ניסה השוחט לכתוב מכתב שני, וגם הוא נותר בלי מענה. עוד כמה ניסיונות כושלים, ור' שלום כמעט אמר נואש. אמנם הוא מילא את הוראת הרבי, אך נראה שהבקשה נתקלת בסירוב מוחלט.
בפעם הבאה שבא ר' שלום לקצ'קמט סר שנית לאותה חנות, ופתח בשיחה עם המוכר. בתחילה התעלם ממנו האיש, אולם כשר' שלום לא הִרפה – החל לצעוק עליו בקולי-קולות, וגירשו מן החנות בחמת זעם.
בדרכו חזרה עצר ר' שלום שנית אצל רבי ישעיה'לה. הוא סיפר לרבי על המכתבים ששלח ולא נענו ועל יחסו התוקפני של המוכר כלפיו.
"סע לביתך", ענה לו הרבי, "ובעזרת השם יושב לך כספך בשלמותו".
מעודד המשיך ר' שלום לביתו. הפעם, אמר בליבו, הצליח לקבל ברכה מפורשת. הוא ציפה להתפתחות חיובית במהרה.
חלפו כמה ימים, והנה הגיע מברק אל ביתו של ר' שלום. הוא השתומם לגלות שהשולח אינו אלא אותו סוחר. "אנא, עלה אל הרכבת הראשונה לקצ'קמט. דמי הנסיעה על חשבוני. דבר דחוף לי לומר לך".
תמה ר' שלום למקרא הדברים, אולם החליט להיענות להזמנה. הוא נסע לקצ'קמט וסר מיד אל החנות. בעל החנות עמד והמתין לבואו בקוצר רוח. בטרם פצה פה, הניח הסוחר בידו את מלוא הסכום שנטל ממנו, בתוספת דמי הנסיעה. "הנה לך כל הכסף, רוצה אני סוף-סוף לחיות במנוחה", אמר. "אנא, סלח ומחל לי על שצעקתי עליך וביזיתי אותך".
חכך ר' שלום בדעתו ותהה כיצד להגיב לנוכח התפנית הלא-צפויה. בעודו מתלבט המשיך בעל החנות ואמר:
"אנא, בקש בעבורי מחילה מהרב הזקן. אולי אתה במקרה מכיר אותו? הוא נמוך קומה, חובש כובע קטיפה רחב. אנא, בקש ממנו שיניח לי. אינני יכול לסבול את נוכחותו בחלומותיי. הוא בא אליי בשנתי ומאיים לחנוק אותי. הרגשתי שאני כמעט מת.
"הוא ציווה עליי להחזיר לך את כל כספך ולהתנצל לפניך על מה שעשיתי, ואם לא אעשה כן – סופי יהיה רע ומר. ובכן, אני משער שאתה מכיר את הרב הזקן. הוא אמור להיות איש צדיק. כעת נוכחתי שיש אלוקים השומר את יראיו ופורע את עונשם של החוטאים". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
