חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:50 זריחה: 5:35 י"ז בסיון התשע"ט, 20/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

בלעם ביטל את טענת לבן
דבר מלכות

לבן טען "הבנים בני והבנות בנותי", ועל כך השיב בלעם "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" * ליהודי אין קשר אמיתי לגשמיות העולם וכל התעסקותו בה היא מצד תכלית הכוונה * בכל דבר שעושה, הן בעסק גשמי והן בלימוד התורה בשכלו האנושי, צריך להרגיש את הכוונה האלוקית, שאז אפילו בשעת מעשה גופא אין זו ירידה אלא עלייה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בנבואת1 בלעם נאמר2 "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו", "צורים" קאי על האבות ו"גבעות" על האמהות3, ועל-דרך מה שכתוב4 "קול דודי וגו' מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות".

דובר לעיל (בשיחת י"ב תמוז5) שבלעם יצא מלבן, כמו שכתוב6 "בלעם בן בעור" - או בן בעור ממש או בן בנו, אבל על-כל-פנחם מיוצאי חלציו - ובעור זה לבן7.

לבן אמר: "הבנות בנותי והבנים בני"8. וכדי לבטל טענתו, היה צורך שאחד מיוצאי חלציו יודה בעצמו ויאמר "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו", צורים אלו האבות וגבעות אלו האמהות.

מזה מובן, שטענת לבן, "הבנות בנותי והבנים בני", יש לה איזה יסוד. כי, אם טענה זו לא היה לה שום יסוד, לא היה נקבע הדבר בתורה, ולא היה צורך שבלעם, שהיה מיוצאי חלציו של לבן, יבטל טענה זו.

[ועל-דרך9 שמצינו שיעקב לא הניח את המלאך, שהיה שרו של עשו, עד שהודה לו על הברכות שברכו יצחק אביו10 - דכיוון שעשו ערער על הברכות, היה צורך ש"שרו של עשו" בעצמו יודה על הברכות, ובשביל זה יעקב לא התחשב בה"סדרים" שלמעלה, שהמלאך צריך לומר שירה כו'10, והיה כדאי לו לעכב זאת, ובלבד שיודה לו על הברכות, ויאמר "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל"11.

ולהעיר, שהפירוש ד"(שרית גו' עם) אלוקים" הוא מלאכים, דהיינו, שנשמות הם למעלה ממלאכים. וזהו גם תוכן נבואת בלעם "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל"12 - דקאי על לעתיד לבוא, ש"תגלה חיבתן (של ישראל)... מחיצתן לפנים ממלאכי השרת (לפנים מן הפרגוד), והם (המלאכים) ישאלו להם (לבני-ישראל) מה פעל א-ל"13].

ב. מהו המכוון בטענת לבן, "הבנות בנותי והבנים בני"?

כיוון שהנשמה ירדה לגוף ויש לה עסק עם גשמיות, הנה הגם שבאמת הרי זה בשביל לברר הגשמיות, אבל, המתאבק עם מנוול מתנוול גם כן14. והגם שזהו רק לשעה קלה "ברגע קטון עזבתיך"15, ואחר-כך יצא מזה, אבל, בשעה ורגע זה על-כל-פנים הרי זו ירידה, שהרי ברגע זה יש לו עסק עם דברים גשמיים וחומריים, ונעשה נפרד מאלוקות.

- האמת היא שהפירוד חלילה מאלוקות אפילו לזמן קצר הוא רק מצד הרוח שטות, ולולי הרוח שטות, הרי מצד השכל דקדושה, ואפילו מצד שכל סתם, שכל הבריא, אין מקום להתנתק ("אפצורייסן זיך") מאלוקות אפילו לזמן קצר, שהרי רגע זה הוא אבידה שאינה חוזרת, ובפרט על-פי המבואר בפרטיות בתניא16 שרגע זה הוא-עניין שלמעלה מהזמן. -

ויתירה מזה, שעניין זה נוגע גם על הזמן שלאחרי כן - כמבואר שם בתניא17, שאם נעשה נפרד עכשיו בגלל שסומך על כך שלאחרי כן ייצא ממעמד ומצב זה, הרי זה עניין של "אחטא ואשוב" ש"אין מספיקין בידו לעשות תשובה"18, וזקוקים להגיע ל"דחק ונכנס"19.

ובמילא - טוען לבן - "הבנות בנותי והבנים בני": כיוון שהנך צריך להגיע ולהתעסק עם גשמיות, הרי על-כל-פנים לרגע זה - שנוגע גם להבא כנ"ל - מתנתק אתה מאלוקות.

זוהי טענת לבן. אבל האמת אינו כן.

כי, כאשר עוסקים בדברים הגשמיים בגלל הכוונה האלוקית שיש בזה, שהכוונה היא להיות לו יתברך דירה בתחתונים20, ובגלל זה מתעסק עם העניינים התחתונים - אזי אפילו באותו רגע גופא אין זו ירידה אלא עלייה,

ועד שאפילו בלעם בעצמו, מיוצאי חלציו של לבן, שהיה "שתום העין"21, ראה גם-כן ש"מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו".

ג. והעניין בזה בעבודת השם:

כאשר באים ליהודי וטוענים, שמצד ירידת הנשמה בגוף צריכים גם על-פי תורה להתעסק בגשמיות, ופרנסת בני ביתו היא מצווה וחיוב22, ובמילא עליו להכין את עצמו לענייני העסק ולעשות הכנות לכך,

ויתירה מזה, תורת החסידות עצמה מבארת ש"וברכך הוי' אלוקיך בכל אשר תעשה"23 דווקא, והכוונה בזה ללבושי העשייה הגשמית, והיינו, שלא מספיק הלבושים של המזלות העליונים, אלא צריכים גם את הלבושים של עולם הזה הגשמי,

ובמילא, אף שעושה זאת אמנם בשביל הכוונה לעבוד את ה', כיוון שעל-ידי ענייני העסק הגשמיים יהיה אצלו תוספות בלימוד התורה וקיום המצוות - הרי באותו רגע על-כל-פנים עוסק הוא בגשמיות, כמו להבדיל אינו-יהודי חס ושלום.

צריכים לדעת שזוהי טענת לבן, "הבנות בנותי והבנים בני", שתוכנה של הטענה היא שהגשמיות של בני-ישראל שייכת ללבן.

אבל האמת היא, ש"מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". כאשר עושים "מעקה" ל"בית חדש" - כמדובר בשיחת י"ב תמוז24, שכאשר יוצאים מדל"ת אמות של תורה ותפילה כדי לעסוק בענייני העולם, עושים "מעקה" - אזי בשעת העסק הגשמי גופא ניכרת ונרגשת ("הערט זיך אן") הכוונה האלוקית שבזה, ובמילא, הנה "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו", שבכל ענייניהם היו בבחינת מרכבה15, וכן הוא כל אחד בעת קיום המצווה, וגם כפי שנתבאר26 - בכל העניינים שמקיים בהם "בכל דרכיך דעהו"27.

ד. ויש להוסיף, שהטענה ד"הבנות בנותי והבנים בני", היא לא רק בנוגע לגשמיות, אלא גם בנוגע ללימוד התורה.

ובהקדם מה שנתבאר לעיל28 בפירוש הפסוק29 "ובנית ביתך", דאיתא בגמרא30 "זה גמרא", "אלו מעשים טובים", "דרוש וקבל שכר", היינו, שאפילו בנוגע ללימוד התורה לשמה ("דרוש וקבל שכר") צריך לעשות "מעקה", ולולי זאת נשארת טענת לבן "הבנות בנותי והבנים בני".

וטעם הדבר - כיוון שאפילו בלימוד התורה לשמה, הרי הכוונה "לשמה" היא קודם הלימוד דווקא, ואילו בשעת הלימוד צריך להיות מרוכז ("צוגעטראגן") בשכלו האנושי בהעניין השכלי שבהסוגיה שלומד,

- וזהו הטעם שמעלת היחודים שעל-ידי לימוד התורה, אפילו אצל מי שתורתו אמונתו, אינה מגעת למעלת היחודים שעל-ידי התפילה, וכפי שמרמז אדמו"ר הזקן בשולחן-ערוך31, ש"חסידים הראשונים היו שוהין (בתפילתם)... ט' שעות ביום וכו'", אף שהיתה תורתם אומנתם, והיינו לפי שמעלת הייחודים שעל-ידי התפילה היא גדולה יותר ממעלת הייחודים שעל-ידי לימוד התורה.

וטעם הדבר הוא לפי שנשמות ישראל הן למעלה מהתורה, כמאמר רז"ל32 שמחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר, אפילו לתורה, שהרי בתורה נאמר "צו את בני ישראל", "דבר אל בני ישראל", ולכן, התפילה (שהיא עבודת הנשמה33) היא למעלה מתורה. ונמצא, שגם לימוד התורה מהווה ירידה לגבי מעלת הנשמה. -

וכיוון34 שלימוד התורה הוא באופן שלומד בשכל אנושי, הרי גם בזה יש צורך ב"מעקה", כמדובר בארוכה35 שצריך להיות העניין דשער הנו"ן, לחבר את הנקודא בהיכלא36, והיינו, שבעומדו בהבנה והשגה בשכל האנושי, תורגש נקודת היהדות.

ובכללות הכוונה בזה, שבכל דבר שעושים, הן בעסק גשמי ממש והן בלימוד התורה בשכלו האנושי, תורגש בזה הכוונה האלוקית, שאז, הנה אפילו בשעת מעשה גופא אין זו ירידה, אלא אדרבה, עלייה, כיוון שבזה גופא נשלמת כוונת הקב"ה.

ה. על-פי-זה יובן גם המענה של יעקב לטענה ד"הבנות בנותי והבנים בני" - על-ידי עשיית ה"גל" בינו ובין לבן:

עניין ה"גל" נתבאר במאמר של אדמו"ר הזקן ד"ה "עד הגל הזה",

- אין זה המאמר שנדפס בסידור37, אלא מאמר אחר שנרשם עליו שלא נדפס, ובו נתבארו אותם העניינים כמו במאמר שבסידור, עם שינויים -

ותוכן הביאור:

ה"גל" המפסיק בין יעקב ללבן(התחתון) - הוא-עניין הפרסא שבין אצילות לבי"ע.

והשורש לזה הוא ה"גל" שבין יעקב ללבן העליון: לבן העליון - כמאמר רז"ל38 "הידעתם את לבן39, את מי שמלבין עוונותיהם של ישראל" - הוא בחינה שלמעלה מאצילות, וה"גל" הוא עניין הפרסא שבין האצילות (בחינתו של יעקב) לעצמות המאציל, שהרי אף-על-פי שבאצילות "איהו וחיוהי וגרמוהי חד"40, מכל-מקום, יש שם עניין של הגבלה, "עשר ולא תשע, עשר ולא אחד-עשר"41, ולכן יש פרסא בין אצילות ולמעלה מאצילות, וזהו גם השורש להפרסא שבין אצילות לבריאה.

וזהו שעניין ה"גל" הוא המענה לטענת לבן "הבנות בנותי והבנים בני":

הסיבה לכך שבני-ישראל למטה עוסקים ויש להם שייכות לעניינים גשמיים (שבגלל זה טוען לבן "הבנות בנותי והבנים בני"), היא - מצד הפרסא שבין אצילות לבריאה, ששורשה היא מהפרסא שבין אצילות ולמעלה מאצילות.

והיינו, שכללות עניין ההעלמות וההסתרים הוא מצד צמצום הראשון, שכן, לולי צמצום הראשון, שהיה כמו בתחילה שאור-אין-סוף ממלא את כל החלל42, אזי היה הכל בהשוואה, ולא היה שייך כללות עניין הירידה; אבל, אז היו העולמות באופן אחר. וכיוון שהכוונה העליונה היא שיהיו העולמות באופן כפי שהם עתה - לכן היה צמצום הראשון, שממנו באים כל שאר הצמצומים והפרסאות.

וכמבואר בתניא43 ש"תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה (היינו שישנו העניין דמעלה ומטה, ולא באופן שהכל בהשוואה כמו שקודם הצמצום)... הוא עולם הזה התחתון", והיינו, לפי ש"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" בעולם הזה הגשמי ש"הוא התחתון (לא במקום, אלא) במדרגה... בעניין הסתר אורו יתברך וחושך כו'", "שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא סטרא-אחרא ואתהפך חשוכא לנהורא כו'".

ונמצא, שכללות עניין הירידה והסטרא-אחרא כו' אינו מציאות כלל, כיוון שכל הכוונה בהתהוות זו אינו אלא בשביל אתכפיא ואתהפכא.

וזהו גם תוכן כללות העניין ד"אשר שלט האדם באדם לרע לו"44, שזה שנדמה שאדם דלעומת-זה יש לו שליטה על אדם דקדושה לפי שעה על-כל-פנים, הרי זה "לרע לו", דהיינו, כדי להוציא מאדם דלעומת-זה את ניצוצות הקדושה45.

וזהו שעניין ה"גל" הוא המענה לטענת לבן "הבנות בנותי והבנים בני" - דכיוון שסיבת העסק של בני-ישראל עם גשמיות היא מצד ה"גל", דהיינו מצד צמצום הראשון והפרסאות שנעשו על-ידי הקב"ה בשביל הכוונה, הרי כאשר ההתעסקות עם הגשמיות היא באופן שבשעת מעשה ניכרת הכוונה, אזי בטלה הטענה "הבנות בנותי והבנים בני", כי באמת אין ליעקב שייכות עם לבן, שזהו עניין ה"גל" המפסיק בין יעקב ללבן.

ו. אמנם, שלילת טענת לבן "הבנות בנותי והבנים בני" על-ידי המענה הנ"ל - היא מצד יעקב, שמצד עצמו היה כבר מוכן לגאולה46, שאז יקויים היעוד47 "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"; אבל כיוון ש"הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי"48 - בהכרח להמתין, כיוון שאינם מוכנים עדיין49.

ומצד זה נתבטל ה"גל" שבין יעקב ללבן, והיינו, שלבן הלך לעשו50, והתחרט ממה שסיכם עם יעקב שאין לו עוד שייכות עמו.

והיינו, שחזרה ונתחדשה טענת לבן ש"הבנות בנותי והבנים בני" - כיוון ששוב לא נרגשת הכוונה העליונה בשעת העסק הגשמי, או אפילו בשעת לימוד התורה לשמה, ובמילא, נעשה שוב עניין של ירידה בגלוי.

ז. ועל זה אמר בלעם - שהוא מיוצאי חלציו של לבן - "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו":

אף-על-פי שבחיצוניות ובגלוי הרי זה עניין של ירידה, מכל-מקום, בפנימיות העניין הרי זה עדיין מצד הכוונה, ובמילא, בפנימיות העניינים אין זו ירידה, אלא אדרבה - עלייה, כנ"ל.

וכמו שכתוב בהמשך הפסוקים51: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו", היינו, שגם במעמד ומצב ד"שכב", מלשון "וישכב וירדם"52, עניין השינה, ויתירה מזה "שכב" מלשון "ולא ימות ונפל למשכב"53, שהוא-עניין החולי, החל מחולי שאין בו סכנה, שהוא-עניין תאוות היתר, ועד לחולי שיש בו סכנה, שהוא-עניין תאוות איסור54 - הנה גם במעמד ומצב הגרוע ביותר נעשה "מי יקימנו", שזהו על-דרך מה שנאמר55 "מי ירפא לך", היינו, שמבחינת "מי" נמשכת הרפואה לכל ענייני חולי56, ועל-דרך זה בנידון-דידן, שמבחינת "מי" נעשית העמידה ("יקימנו") מן הגלות.

והרי בחינת "מי" קאי על "מי ברא אלה"57 שזהו "דבר הוי'" שנמצא תמיד ב"אלה תולדות השמים והארץ"58, כמו שכתוב59 "לעולם הוי' דברך ניצב בשמים" והוא עניין כוח הפועל בנפעל שעכשיו הוא בהעלם וסוף-כל-סוף יתגלה,

כידוע הסיפור60 אודות הצמח-צדק, שביום הסתלקותו נכנס אליו אחד מבניו, וישאלהו הצמח-צדק האם הוא רואה את הקורה ("פריטילקע"), וכאשר השיב בחיוב, אמר לו הצמח-צדק: אני רואה לא את הקורה, אלא רק את דבר הוי'.  

ועניין זה הוא מצד מעלת יום ההסתלקות. ועל-דרך שמצינו במשה רבינו שנאמר עליו "ותחסרהו מעט מאלוקים"61, שהיה חסר לו שער הנו"ן, וביום הסתלקותו הגיע גם לשער הנו"ן, כפירוש המגיד ממעזריטש62 על הפסוק63 "ויעל משה גו' אל הר נבו", ש"נבו" היינו שער נו"ן בו. -

כך שיראו בגלוי בכל העניינם כפי שהם רק מצד הכוונה העליונה, ובמילא, "ובגויים לא יתחשב"20.

ועד לתכלית השלימות בזה שתהיה לעתיד לבוא, שיראו את כוח הפועל בנפעל גם בעיני בשר, כמו שכתוב64 "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר".

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת בלק, י"ד בתמוז ה'תשט"ז;
 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשט"ז חלק שלישי (יז) עמ' 82-89 - בלתי מוגה)

---------

1) מכאן עד סוס"ג - הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפס בלקו"ש ח"ב עמ' 340 ואילך. במהדורא זו ניתווספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) פרשתנו כג,ט.

3) במדב"ר פ"כ, יט. וראה פרש"י עה"פ.

4) שה"ש ב,ח. וראה ר"ה יא,א.

5) סל"ב (תו"מ חי"ז ריש עמ' 72).

6) פרשתנו כב,ה.

7) סנהדרין קה,א.

8) ויצא לא,מג. וראה גם תורת-מנחם - התוועדויות ח"ב עמ' 143.

9) החצ"ר - מהנחה בלתי מוגה.

10) וישלח לב,כז ובפרש"י.

11) שם, כט.

12) שם, כח.כג,כד.

13) פרש"י עה"פ.

14) תניא ספכ"ח. וראה שם פ"ח.

15) ישעיה נד,ז.

16) פכ"ה.

17) וראה גם תניא אגה"ת פי"א.

18) יומא פה,ב (במשנה).

19) לשון חז"ל - ברכות לא, ב.

20)  ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

21) פרשתנו כד,ג.

22) ראה כתובות מט-נ. שו"ע אהע"ז סע"א ס"א.

23) פ' ראה טו,יח. וראה קונטרס ומעין מאמר יז ואילך. ועוד. הנסמן בלקו"ש חל"א ס"ע 172.

24) סי"א (תו"מ חי"ז עמ' 53 ואילך).

25) ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. ורא תניא פכ"ג (כח,ב). רפל"ד. ובכ"מ.

26) ראה שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ס"ט (תו"מ חי"ז עמ' 18 ואילך).

27) משלי ג,ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.

28) שיחת י"ב תמוז סי"ב (לעיל עמ' 55 ואילך).

29) משלי כד,כז.

30) סוטה מד,א.

31) הל' ת"ת פ"ד ה"ה. וראה גם שו"ע או"ח סצ"ח ס"א.

32) ב"ר פ"א, ד.

33) המוסגר בחצע"ג - אינו בבירור (המו"ל).

34) מכאן עד סוף הסעיף - המשך השיחה המוגהת הנ"ל (הערה 44).

35) ד"ה כרע שכב כארי די"ב תמוז פ"ג ואילך (תו"מ חי"ז עמ' 36 ואילך).

36) ראה זח"א ו,א. תיקוני זוהר ת"ה. ועוד.

37) עם דא"ח - שער הל"ג בעומר (דש,ג ואילך).

38) ראה ב"ר פ"ע. י. וראה גם יומא עה,א.

39) ויצא כט,ה.

40) תקו"ז בהקדמה (ג, סע"ב).

41) ספר יצירה פ"א מ"ד.

42) ע"ח ש"א (דרוש עגולים ויושר) ענף ב.

43) שבהערה 20.

44) קוהלת ח,ט.

45) ראה תניא אגה"ק סכ"ה (קמא,א). לקו"ת במדבר ג, סע"ד.

46) ראה תו"א ר"פ וישלח. ובכ"מ.

47) עובדיה בסופו.

48) וישלח לג,יג.

49) ראה גם תורת-מנחם - התוועדויות חט"ו ס"ע 282 ואילך. וש"נ.

50) ראה ספר-הישר ס"פ ויצא.

51) פרשתנו כד,ט. וראה בארוכה ד"ה כרע שכב די"ב תמוז (תו"מ חי"ז עמ' 33 ואילך). וש"נ.

52) יונה א,ה.

53) משפטים כא,יח.

54) ראה המשך וככה תרל"ז פס"ג.

55) איכה ב,יג (וראה זוהר שבהערה 10 בגוף השיחה).

56) ראה אוה"ת נ"ך ירמיה עמ' שנח.

57) ישעיה מ,כו. וראה אוה"ת פרשתנו עמ' א'מז.

58) בראשית ב,ד. וראה שמו"ר פמ"ח, א.

59) תהילים קיט,פט.

60) ראה תורת-מנחם - התוועדויות ח"ד עמ' 258. וש"נ.

61) תהילים ח,ו. וראה ר"ה כא,ב. וש"נ.

62) הובא בלקו"ת במדבר יב,א. וראה בהנסמן בתורת-מנחם - התוועדויות חט"ז עמ' 280.

63) ברכה לד,א.

64) ישעיה מ,ה.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)