לדעת את ה' ערב ימות המשיח
בנוגע לימות המשיח – פוסק הרמב"ם: "אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שיעבוד מלכויות בלבד".
ולכאורה תמוה ביותר: מכיוון שבאותו הזמן... לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד... ישיגו דעת בוראם" – אין לך שינוי גדול יותר מזה, כאשר במקום העסק בענייני העולם (מסחר וכיוצא בזה) לא יהיה העסק אלא לדעת את ה' בלבד, ואם-כן, כיצד אומר הרמב"ם ש"אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד"?!
אלא ודאי בהכרח לומר שעניין זה ("ישיגו דעת בוראם") לא יהיה באופן של דילוג מן הקצה אל הקצה (שאז אין לך שינוי גדול יותר מזה), כי אם, באופן שיתרגלו ויתכוננו לכך בדרכי הטבע – מכיוון שכבר ב"ערב שבת", לפני ימות המשיח, יהיה העניין דהשגת דעת בוראם על-ידי לימוד תורת החסידות!
וכאמור, באופן של הבנה והשגה דווקא, עד כדי כך, ששייך לומר שבעניין זה אין שינוי בין עולם הזה לימות המשיח, שלכן, "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד"!
(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 427)
להיות בשמחה בזמן הגלות
בימים אלה שבין י"ט כסלו לחנוכה – ישנו "מזל" מיוחד ו"סגולה" מיוחדת בכל הקשור להוספה בענייני יהדות, תורה ומצוותיה ומתוך מנוחה, שמחה ותענוג, גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות.
ובפרטיות יותר: מכיוון שנמצאים עדיין בזמן הגלות – הייתכן, שואל היצר-הרע, שתובעים מיהודי להיות במצב של שמחה וטוב לבב, עד למצב של עונג?!
על כך אומרים לו: כל אחד ואחד מישראל יודע בוודאות, ויתירה מזה, באמונה פשוטה, שהקב"ה נמצא יחד עמו (ובפרט כשמתאחד עם רבים מישראל, כאמור, "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך"), ובכל מקום שהולך – "מה' מצעדי גבר כוננו" – הולך עמו הקב"ה, גם בהיותו בגלות, "בכל מקום שגלו שכינה עימהם", ויחד עמו שב מהגלות "ושב ה' אלוקיך את שבותך".
ומכיוון שכן, אין כל פלא שנמצא במצב של שמחה ותענוג – ביודעו שבכל מקום ובכל מצב נמצא הקב"ה עימו, ונותן לו כל הברכות . . ועד לברכה העיקרית והפנימית – גאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, שאז זוכים לראות את הדלקת המנורה בבית-המקדש (שממנה התחיל כללות עניין ימי חנוכה).
(מתוך 'יחידות כללית', כ"ב בכסלו תשמ"ז; התוועדויות ה'תשמ"ז כרך ב, עמ' 81-80 - בלתי מוגה)
לדרוש ולתבוע שלא לעכב הגאולה
לאחרי שנתארך הגלות ביותר וביותר עד לימינו אלו – הרי בודאי ובודאי שיכולה להיות כבר הגאולה באופן הכי נעלה ("לפום צערא אגרא"), ובודאי שישנו כבר ה"רכוש גדול" בתכלית השלימות! ומכיוון שכן, צועקים בני-ישראל "עד מתי"... "דאלאי גלות"!...
בדורות הקודמים – 'היה ניתן לשכנע את אבות אבותינו' שכדאי להתעכב עוד מעט בגלות כדי שיהיה "וישב" בתכלית השלימות, או כדי ש"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"; אבל אנו, שנולדנו לאחרי שנדפס ב'סידור' "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח . . כי לישועתך קיווינו כל היום", ולאחרי שנפסק בספרי הלכה שיש לדרוש ולתבוע על הגאולה – 'אנו לא נרשה שישכנעו אותנו'...
ומכיוון שכן, נמשיך לדרוש ולתבוע על הגאולה מתוך עקשנות – "עם קשה עורף" למעליותא.
(מהתוועדות שבת וישב תשמ"ו, התוועדויות תשמ"ו כרך ב ע' 107 ואילך) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
