כיצד תואמים ימי התשובה של אלול את פרשת הימים האלה, שבהם זכו ישראל ללוחות אחרונות ולתורה שבעל-פה? * תשובה – למעלה מסדר ההשתלשלות, ותורה – בסדר ההשתלשלות * מה קרה בעקבות המנהג למעט בלימוד ולהוסיף בתפילות ותחנונים * יש לתקן שיעורי נגלה וחסידות קבועים לאנ"ש במאמרים והלכות של אלול ותשרי * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. הארבעים יום שמתחילים בראש חודש אלול, עליהם נאמר1 "ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים", "מה הם (הראשונים) ברצון אף אלו (אחרונים) ברצון"2 [. .] עבודת ימים אלו היא – עבודת התשובה.
זהו הטעם למנהג ישראל תורה הוא3 (שמקורו בפרקי דר' אליעזר4) שהחל מראש חודש אלול תוקעים בשופר, כי, תקיעת שופר הוא עניין התשובה [אף שצריך להיות תקיעת שופר במעשה, והוא העיקר, הרי כתב הרמב"ם5: "אף-על-פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישנים . . וחזרו בתשובה"], וכיוון שעניינם של ימים אלו הוא עניין התשובה, לכן בימים אלו תוקעים בשופר6.
וכן מובא מברכי יוסף7, שבימים אלו ממעטים גם הלומדים בלימוד התורה, ומרבים לעסוק בתפלות ובתחנונים.
ב. ולכאורה אינו מובן:
פרשת ארבעים יום אלו היא – שבהם עלה משה להר כדי לקבל את הלוחות האחרונות, שזהו כללות עניין התורה. ובפרט שהחידוש שבלוחות אחרונות לגבי לוחות ראשונות הוא – שהם בבחינת "כפלים לתושייה"8, כי, מצד לוחות ראשונות לא ניתן לישראל אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד9, ובלוחות אחרונות היתוסף להם תורה שבעל פה, והפלפול ושקלא-וטריא שבתורה.
וידוע שתורה ותשובה הם שני עניינים שונים: בתורה נכללים כל העניינים שהם בדרך מלמעלה למטה, ובתשובה נכללים העניינים שבדרך מלמטה למעלה.
ואם כן, איך מתאים הדבר שבאותם ארבעים יום ישנו הן עניין התשובה והן עניין התורה?
ג. עניין זה נתבאר בקיצור בסידור10 שער האלול, ששם מקשה קושיא זו על הפסוק11 "אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים" – שהתחלת הכתוב היא בעניין התשובה, מלמטה למעלה: "אני לדודי" ואחר כך "דודי לי", וסיום הכתוב הוא בעניין התורה: "הרועה בשושנים" – "ששונים בתורה"12.
ותוכן העניין בקצרה – שהם עניין אחד: תשובה – מגעת בפנימיות שלמעלה, כמו שכתוב13 "בקשו פני", ועל-ידי זה מגיעים לבחינת "פניך הוי'". וכדי שעניין זה ימשך אחר כך למטה – יש צורך בעניין התורה, שהוא החוט הפנימי שעל-ידו נמשך העניין למטה.
וזהו התיווך בנוגע לב' העניינים שבארבעים יום אלו:
עיקר העבודה בימים אלו היא עבודת התשובה שלמעלה מתורה, כי, בראש השנה חוזרים כל העניינים לקדמותם, ולכן צריך להמשיך מדרגא שלמעלה מהשתלשלות14, שהוא עניין התשובה שקדמה לעולם15, שהתחלתו מבחינת החכמה, כמו שכתוב16 "בראשית ברא", ואיתא בתרגום17 "בחוכמתא ברא", והרי התורה היא בחינת חכמה. אבל בימים אלו צריך להמשיך מבחינת שלמעלה מתורה, שזהו עניין המשכת י"ג מדות הרחמים שבימים אלו, כי י"ג מדות הרחמים הם למעלה מהשתלשלות.
אמנם, כדי שתמשך המשכה זו למטה – הרי זה על-ידי עניין התורה דווקא. וכפי שמצינו במשה, שגם לאחר שפעל את המשכת י"ג מדות הרחמים, הרי כדי שתמשך ההמשכה למטה הוצרך לקבל את הלוחות האחרונות, כי, כל המשכה היא על-ידי התורה.
וזהו גם הטעם לכך שהלוחות האחרונות הם באופן של "כפלים לתושייה", ריבוי תורה – שלכאורה, הרי הזמן השייך לעניין התורה הוא הזמן של לוחות ראשונות, מה שאין כן הזמן של לוחות אחרונות שייך לעבודת התשובה – אלא אדרבה, היא הנותנת: כדי שההמשכה שעל-ידי התשובה ("אני לדודי ודודי לי") תמשך למטה – יש צורך בריבוי תורה, יותר כפי הדרוש בזמן של תורה מצד עצמו ("דודי לי ואני לו"18).
ועל-פי זה נמצא, שתשובה ותורה עניינם אחד.
ולהעיר מהמבואר במקום אחר19 שבשביל עבודת התשובה גופא יש צורך בעניין התורה, אף שתשובה היא למעלה מתורה, מכל מקום, ההוראה על עניין התשובה היא בתורה. ונוסף לזה, גם המשכת התשובה למטה היא על-ידי התורה דווקא.
ד. כל האמור הוא הקדמה לעניין של פועל:
כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם (בנוגע לעניין אחר), שכאשר העניין נמשך ויורד למטה, ולמטה מטה, אזי משתנה העניין לגמרי.
ובנדון דידן20 – בנוגע למבואר בברכי יוסף, שבימי חודש אלול ממעטים בתורה ומרבים בתפלה ובתחנונים: כפי שהדבר נמשך למטה – ממעטים אמנם בתורה, אבל לא בשביל להרבות בתפלות ותחנונים...
כן הוא המצב בישיבות ובתי-מדרשים – שבימים אלו הסדרים הם בחלישות יותר, ועל-ידי זה נעשית חלישות גם אצל בעלי-בתים בנוגע לקביעות של "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית"21, מצד ההתעסקות בהכנות לראש השנה, יום הכיפורים, סוכות וד' מינים.
וכן הוא גם אצל האורחים הנוסעים לליובאוויטש (הן האורחים הבאים מחוץ למדינה והן הבאים ממדינה זו גופא)22 – שמצד הנסיעה נעשית חלישות בלימודם, שהרי בהיותם בביתם יש לכל אחד ואחד קביעות בלימוד, אבל כשנוסעים בדרך, הרי מצינו בגמרא23 שבשלשה ימים הראשונים לאחרי שבאים מן הדרך אין דעתו מיושבת עליו, וגם לאחרי כן, הרי מצד בלבול הסדרים באכילה ושתייה ושינה כו' נעשה בלבול גם בנוגע לעניין הלימוד.
ובזה נכללים גם תושבי המקום, כי, בימים אלו נחשבים כולם "אורחים", מכיוון שבראש השנה חוזרים כל הדברים לקדמותם ונכללים בהעצמות, והעלייה והסילוק הם בפנימיות החיות (שהרי חיצוניות החיות ישנו גם בראש השנה, כדי שיהיה לעולם קיום, ולכן נקרא אופן קיום זה בשם "רפיון ידיים", כיוון שנשארת חיצוניות החיות בלבד14), הרי כשחוזרים מהעצמות ונמשכים שוב למטה, נעשים הכול בבחינת "אורחים"...
ואף שיש הצדקות לדבר – הצדקות שיש להן מקום לא רק על-פי תורת המוסר, אלא גם על-פי תורת החסידות – אף-על-פי-כן, כיוון שבימים אלו צריך להיות עניין הריבוי בתורה (כנ"ל סעיף ג), צריכים תלמידי הישיבות לשמור על סדרי הישיבה כבכל השנה, ובהוספה, ובעלי-הבתים והאורחים צריכים לשמור על הקביעות של "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית".
ה. ולא לדרשא קאתינא, אלא הכוונה היא למעשה בפועל.
וכיוון שבתורה יש גליא דתורה ופנימיות התורה – צריכה להיות הקביעות בשני העניינים: בפנימיות התורה – ללמוד את מאמרי חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני-עצרת ושמחת-תורה; ובנגלה שבתורה – ללמוד בשולחן ערוך רבנו הזקן את דיני ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני-עצרת ושמחת-תורה (והסימנים החסרים בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן – ניתן ללמדם מתוך הסימנים הקודמים).
וזמן הלימוד צריך להיות באופן של חיבור יום ולילה24: זמן לימוד החסידות – בבוקר קודם התפלה ובלילה קודם תפלת ערבית; וזמן לימוד נגלה שבתורה – לאחר התפלה, "מבית-הכנסת לבית-המדרש"25, הן לאחר תפלת שחרית והן לאחר תפלת ערבית. וכל המוסיף מוסיפין לו26.
וכדי למנוע עניינים של קנאה ושקלא-וטריא מיותרים – יאמרו את השיעורים תלמידי התמימים: בחסידות – זקן המשפיעים בתומכי-תמימים כאן27, ובנגלה – מרא דאתרא דכפר-חב"ד28, שהוא מיסודו ובהנהלתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהוא גם מנהל-פועל של תומכי-תמימים, וכולנו תלמידיו ושותי מימיו.
ו. כל האמור לעיל אינו רק בנוגע למקום זה, שהרי בכל מקומות מושבי בני-ישראל הקב"ה והציוויים שלו הם בשווה ("אומעטום איז דאָ דער זעלבער אויבערשטער מיט די זעלבע ציוויים"), ולכן שייך כל האמור לעיל בכל מקומות מושבי בני-ישראל, ועל-ידי זה יהיה "אור במושבותם"29.
ומי שימסור את הדברים גם במקומות אחרים, וינהיג זאת שם – תבוא עליו ברכה, ואינו צריך לכוח מיוחד לזה, כיוון שזכות הרבים מסייעתו.
ועל-ידי לימוד התורה ימשיכו את י"ג מדות הרחמים שלמעלה מהשתלשלות, שכנגדם מכוונים י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם30,
– וזהו הקישור בין שני הפירושים בכתוב "הרועה בשושנים"31: "מה שושנה אית בה תליסר עלין כו'"32 (י"ג מדות הרחמים), ו"ששונים בתורה" (י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן) –
המשכה בלי גבול על כל השנה.
(חלק משיחת שבת פרשת האזינו ה'תשכ"א. 'תורת מנחם – התוועדויות' התשכ"א חלק א' (כט), עמ' 17-21)
_________________________
1) עקב יו"ד, יו"ד.
2) פרש"י עה"פ (שם ט, יח).
3) טור ורמ"א ו(השלמה לשו"ע) אדה"ז או"ח ר"ס תקפא.
4) פמ"ו.
5) הל' תשובה פ"ג ה"ד.
6) ראה גם לקו"ש חל"ד ע' 96 הערה 12.
7) או"ח שם סק"ו (הובא באלף למטה במטה אפרים שם סקט"ו).
8) איוב יא, ו. וראה שמו"ר רפמ"ו.
9) נדרים כב, ב.
10) עם דא"ח – רל, ג ואילך.
11) שה"ש ו, ג.
12) זח"ב כ, ב. עדר, א. וראה שבת ל, ב. וש"נ.
13) תהלים כז, ח. וראה לקו"ת נצבים מד, ב-ג. דרושי ש"ש סו, ג ואילך. ובכ"מ.
14) ראה סידור (עם דא"ח) שער התקיעות רמה, ד ואילך. ובכ"מ.
15) ראה פסחים נד, א. ב"ר פ"א, ד. ועוד.
16) בראשית א, א.
17) תרגום ירושלמי (ושם: בחוכמא).
18) שה"ש ב, טז.
19) ראה תו"מ חי"ח ע' 209. וש"נ.
20) ראה גם תו"מ חי"ב ע' 186. וש"נ.
21) מנחות צט, ב. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ה"ד. פ"ד ה"ו.
22) ראה גם אג"ק חי"ט ס"ע תיד ואילך.
23) עירובין סה, א ובפרש"י.
24) ראה צוואת הריב"ש ספ"ג. שו"ע אדה"ז או"ח ס"א ס"ח. וש"נ.
25) ברכות ומו"ק בסופן. שו"ע אדה"ז שם רסקנ"ה.
26) ראה תענית בסופה ובפרש"י.
27) הרה"ת ר' שמואל הלוי לעוויטין.
28) הרה"ת ר' שניאור זלמן גרליק.
29) לשון הכתוב – בא יו"ד, כג.
30) ראה או"ת להה"מ ס"פ בהעלותך. ובכ"מ.
31) ראה לקו"ת ראה לג, א ואילך. ובכ"מ.
32) הקדמת הזהר בתחלתה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
