נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1044- כל המדורים ברצף
	"לא יגרש אדם את אשתו" – בעבודת האדם
	בין מנהגי בעלז וחב"ד
	הלכות ומנהגי חב"ד

כיצד הגיב הרבי על המנהג שלא להדפיס את דברי אדמו"רי החסידות? * על מנהגם באי-שינה בסוכה כמנהג חב"ד, ועל ברכת אתרוג קלבריא וארץ-ישראל * זהירותו של הרה"ק ר' אהרן מבעלז מלשהות בזמן הקרבת פסח בירושלים * התבטאויות, סיפורים והשוואת מנהגים * רשימה ראשונה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

מופשט מהעולם

"צורה" ללא "חומר", כלומר, מופשט מענייני הגוף ומגשמיות – כך תיאר הרבי ביום א' ט' אדר ראשון תשל"ג ('בצל החכמה' עמ' 28) את פגישתו והתרשמותו מהרה"ק ר' אהרן מבעלז זצוקללה"ה (אלול תר"מ – כ"א מנחם אב תשי"ז). [יש אומרים שהרבי התבטא "עהר איז אין גאנצן קיין גוף ניט גיוועהן" [=הוא לא היה גוף כלל] – עדותו של הר"ר יצחק סג"ל לנדאו בספרו 'בקודש פנימה' (ירושלים תבנה-ותכונן תשע"א) עמ' כח הערה ח].

ברשימה שלפנינו רוכזו התבטאויות והתייחסויות הרבי, כמו גם השוואות של מנהגי הרבי והוראותיו (וכן של רבותינו נשיאינו) למנהגי בעלז.

במספר הזדמנויות התייחס הרבי למה שנודע כ"קבלה" בחסידות בעלזא שלא להדפיס דברי תורה מהאדמו"רים:

הפעם הראשונה הייתה בכ"ה מנחם-אב תשי"ז, סמוך להסתלקות הרה"ק ר' אהרן שנלב"ע בכ"א מנחם אב של אותה שנה, ב'יחידות' של הרה"ח ר' נחום רבינוביץ ז"ל (צוטטה ב'שמן ששון מחבריך' כרך ד' עמ' 2119), כאשר התעניין הרבי אם הרה"ק ר' אהרן השאיר כתבים, נענה על ידי ר' נחום בשלילה – מפאת אותה "קבלה" בבעלז. על כך הגיב הרבי:

גם כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נשמתו-עדן לא רצה שידפיסו את כתבי החסידות שלו, ובכל זאת כ"ק מו"ח אדמו"ר הדפיסם.

לימים, ב'יחידות' הראשונה של כ"ק אדמו"ר מבעלז שליט"א, התעניין הרבי שוב לדעת איזה כתבי קודש מצויים מאדמור"י בעלז, והאדמו"ר השיב ופירט אודות כתבים שישנם בצילום ("קופיע"), הנחות שאינן מוגהות, וכן כתבים שכתב אביו (הרב מבלגרויי זצ"ל) – הנחות מתורותיו של אחיו. בתגובה אמר הרבי:

טוב מאוד. אפשר וכדאי, איפוא, להדפיסם?!

השיב האדמו"ר כי ישנה קפידה (גזירה) בבעלז שלא להדפיס תורות. הרבי הגיב בסיפור אודות המלמד שלו שלמד תורה בתשעה באב והסיק מכך, שהלוואי וה'עוון' היחידי (אודותיו יתבקש לתת דין-וחשבון) יהיה הפצת התורה גם אם בדורות קודמים אסרו זאת!

הרבי הוסיף ואמר כי מחלת הדור מכריעה שאין להתחשב בקפידה, כשם שגדולי ישראל התירו חשיפת ופרסום כתבי הרב ר' חיים ויטאל (למרות שציווה לגנזם) וכמו דעת הפוסקים שמותר להספיד תלמיד חכם שביקש שלא יספידוהו. כסיום הביא הרבי לדוגמה את הנהגת כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ, שהדפיס את כתבי אביו אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע וב"אותיות מרובעות" [למרות רצון אביו]. (הדברים נדפסו ב'בצל החכמה' עמ' 30-29 ובשלימות יתר בחוברת שהופיעה בכ"ף מנ"א תשס"ט עמ' לו-לז).

כנראה כתוצאה מהתעוררות זו חל שינוי, כפי שאכן ציין הרבי בביקורו הבא של כ"ק האדמו"ר בשנת תשמ"א באומרו כי כשקרא את המכתב-עת של בעלז "מצאתי שאכן התחילו לפרסם ולהדפיס גם עניני חסידות" (חוברת הנ"ל עמ' ט'-יו"ד, יז; 'בצל החכמה' עמ' 113 ועוד).

'מנחה' בעלזאית

היה זה באחת הפעמים שהרבי שב מ'אוהל' כבוד קדושת אדמו"ר מוהריי"צ, ונכנס תיכף לתפילת מנחה שהתקיימה בשעה מאוחרת בלילה. בצאתו, הבחין בהרה"ג הרה"ח ר' דוב בער שפירא, כיום גאב"ד נאראל, והפטיר בחיוך: "א בעלזע מנחה"... [כידוע בבעלזא היו מתפללים תפילת מנחה בשעה מאוחרת].

למען יהודים

"זה הרי מסתמא "פאר אידן'ס וועגן" [=למען יהודים]", התבטא פעם הרבי כאשר קיבל מעטפה ובה רשימת שמות יהודים הזקוקים לישועה בגשמיות או ברוחניות שנתבקש להזכירם לברכה – מאת החסיד הבעלזאי ר' משה יששכר [בן טויבא ריסיא] שוסטר. במטבע לשון בעלזאית זו השתמש הרבי, והוסיף לשליח שמסרה: "אם כן אין צורך במענה" (ראה 'רבות מופתי', א. סמית עמ' 80-78).

תיקון לתפילין וחילול שבת

במספר הזדמנויות נשאל כ"ק אדמו"ר אודות "תיקון" למי שלא הניח תפילין וענה ('שערי הלכה ומנהג' כרך ה' עמ' ל):

תיקון בהנוגע לתפילין – בקיאות בהלכות תפילין (הצריכות) (ולא בנוגע לכותב התפילין).. וכן בדרושי חסידות... בעניני תפילין.

כיוצא בו לגבי הנכשל בחילול שבת ('שערי הלכה ומנהג' כרך ב' עמ' רכד):

...צריך להעשות בקי בהלכות שבת שבהנוגע לפועל על-כל-פנים...

כך ממש הורה גם הרה"ק ר' אהרן – כמובא בספר 'מנהגי בעלז' (אה"ק תשמ"ג עמ' פד):

"שאל אחד את מרן שיתן לו תשובה על שחלל שבת-קודש במשך המלחמה שהוכרח לחלל. אמר לו שילמד במשך שנה תמימה הלכות שבת. וכן שאלו איש אחד על [=העדר] הנחת תפילין וכדומה, ענה לו שילמוד דינים הללו שנה תמימה".

שהייה בירושלים בערב פסח

בין השנים תשכ"ח-תשל"ה קיימת הייתה הוראת הרבי להימנע מלהיות בירושלים בעת זמן הקרבת פסח-ראשון ופסח שני. בהתוועדות אחרון של פסח תשכ"ח הביע הרבי דעתו כי מבחינה הלכתית רצוי להימנע מלהיות בירושלים בפסח שני (י"ד אייר), וכל-שכן וקל-וחומר בנוגע לפסח ראשון (י"ד ניסן, ובהוספת – נשים) – בשעות שבהן מקריבים קרבן פסח, כדי שלא להיכנס לחשש של ספק וספק-ספיקא של חיוב כרת בעקבות ההימצאות בירושלים ואי הקרבתם. – ראה תורת מנחם כרך נב עמ' 303 ואילך.

והנה ברשימת הרב ד"ר נרי' גוטל (ב'הצופה' ערב חג השבועות תשס"ב) כתב בתמיהה: "הנהגה כזו לא נודעה בירושלים עשרות ומאות שנים שלפני מלחמת השחרור". ובכן:

בספר 'הרב הקדוש מבעלזא' שראה אור בעשור להסתלקותו (מנחם אב תשכ"ז, הוצאת אור החסידות, ירושלים ת"ו) עמ' עה מסופר:

"בשנת תש"ד, כאשר עלה רבינו – הרה"ק רבי אהרן מבעלזא – לארץ ישראל, הגיע לירושלים בט"ז שבט, ולאחר ימים ביקש למצוא עבורו דירה בתל-אביב. 'אם אפשר' – הוסיף, 'הייתי רוצה להיות בתל-אביב כבר בשבת הבאה'. כיון שהדבר נמשך כמה שבועות, הביע שוב את רצונו שעל-כל-פנים בפסח כבר יוכל להיות בתל-אביב.

"אחיו, הרב מבילוגריי [= אביו של האדמו"ר הנוכחי מבעלז שליט"א], הביע השערתו שרבינו לא רצה בשום אופן להישאר בירושלים בחג הפסח... כדי שלא להיכנס בחשש חיוב הקרבת קרבן פסח. שכן הנמצא במרחק ט"ו מיל מירושלים נקרא 'בדרך רחוקה', ואינו חייב לבוא לירושלים על מנת להקריב קרבן פסח". [וראה עוד שם לפני כן, שקלא-וטריא של רבי שמעון סופר מערלוי בשנת תרצ"ד אודות הניסיון להקרבת קרבן-פסח באותה שנה וכו']. – וראה רשימתי "שלא להיות בערב-פסח סמוך לירושלים העתיקה" (הנהגת הרה"ק ר' אהרן מבעלזא) ב'הערות וביאורים' אהלי תורה נ.י. גליון תתלח [חג השבועות תשס"ב] עמ' 104-105.

אתרוגי קלבריה וארץ ישראל

בעניין ברכה על אתרוגי קלבריא אף כי נטלו גם אתרוגי א"י – מובא ב'אוצר מנהג חב"ד' עמ' רעו ואילך (סל"ח; סוסמ"ה; סמ"ז; סמ"ח) ובעיקר מה שהובא ברשימות הרבי מסוכות תרצ"א (עמ' רפ):

בלילה הראשונה נתן לי [=מוהריי"צ] שני אתרוגים, מקאלאברי וא"י. באמרו: כן נתנו גם לי. וציוַני לברך בתחילה על הקאל[אברי] ואחר כך לנענע עוד הפעם גם בשל ארץ-ישראל.

הנהגה זו מצינו אם כי בשינוי ב"מנהגי כ"ק רבותינו מבלז זצללה"ה" (ב"ב תשמ"ג) עמ' נז: "לרבינו [=הרה"ק ר' אהרן] היה אתרוגים בלתי מורכבים מארץ-ישראל ואחד מיענעווא. ביום הראשון ברך ברכה על האתרוג מא"י ואחר כך נטל את האתרוג מיענעווא, והנענועים בהלל ברך על של ארץ-ישראל, ביום ב' ברך על-זה מיענעווא ואחר-כך נטל האתרוג של א"י והנענועים עשה על זה שבירך עליו. וכך היה עושה בשאר הימים בסירוגין".

נסיעה באנייה בשבת

מפורסמת המערכה הציבורית שניהל הרבי אודות איסור נסיעה באניות ישראליות בשבת קודש. מערכה שהחלה בחשאי כבר בשנת תשי"ד, הלכה והתגברה בשנת תשט"ז אולם הגיעה לפרסום יתר בשנת תשח"י (בחודש סיון – ראה ספר 'דיוקנו של חסיד' עמ' קלה; קלז).

בספר 'בקודש פנימה' – מנהגי הרה"ק ר' אהרן מבעלז מעדות ראשונה – חלק א' עמ' קס מובא: "הרה"ח ר' יעקב פרסטר ז"ל מארצות-הברית, ביקשני לשאול את פי מרן, אודות נסיעה בשבת באנייה בבעלות יהודית, תשובת מרן הייתה, כי הדבר אינו פשוט על פי ההלכה".

הנהגות דומות

בשנים הראשונות לנשיאות הרבי "אחרי אמירת תשליך רקדו ושרו כמו בכל שנה..." (נעתק ב'אוצר מנהגי חב"ד ע' קמד – משנת תשי"ז), וביומנים מתשי"א-תשי"ב מפורש, שהיה הדבר בהוראתו המפורשת של כ"ק אדמו"ר שאף הורה אלו ניגונים לשיר.

גם הנהגה מעין זו מצינו ב'מנהגי כ"ק רבותינו מבלז זצללה"ה' עמ' נג:

"לאחר תשליך היו רוקדים ומלווים את רבינו [=הרה"ק ר' אהרן] בבעלז בלפידי אש, ואחר כך רקדו לפני החלון של חדרו, ומרן ברך את הרוקדים על-יד החלון".

ובספר 'תהלה לדוד' להגה"צ מבוטשאטש עה"פ (תהלים פה,יד) "יתרועעו אף ישירו", כתב על כך שבחזרה מתשליך היו העולם משוררים ומזמרים בשמחה, ואמר, שאם רוצים לשבור ה'אף' שהוא ה'דין' ישירו וכו', עיין שם.

ומעניין לעניין:

ב'אוצר מנהגי חב"ד' תשרי עמ' שסז מובא, כי בליל שמחת תורה אחרי תפילת ערבית טרם צאתו של אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מבית הכנסת, הסתדרו התלמידים בשתי שורות והרבי עבר ביניהם מבית הכנסת עד בית הרבנית, ונרות ומנורות דולקים בידיהם (עיין שם וראה גם בעמ' שסו).

מעין הנהגה זו ב'מנהגי... מבלז...' עמ' סא: "בליל שמחת תורה היו מביאים את רבנו לתפלה בריקודים בנרות של שעוה ובלפידי אש... החברא קדישא הובילו את מרן זצ"ל מביתו לבית הכנסת להקפות בשירה ובזמרה, ונרות דולקות בידם".

חלוקת מצות

בספר 'אוצר מנהגי חב"ד' חודש ניסן עמ' קה (אותיות ב-ג) הביא: "פעמים רבות היה הרבי נותן מצות ליחידים גם אחר תפילת מעריב בליל החג... פעם... גם בלילה השני" (וראה שם עמ' לב על אפיית המצות בחודש ניסן).

ראה גם בספר 'מנהגי בעלז' (לר' י.י. קלפהולץ – שזכה לעידוד גדול מהרבי על הדפסת ספריו 'כל סיפורי הבעל שם טוב' ועוד) עמ' מא: "אחר מעריב חילק רבינו [=הרה"ק ר' אהרן] לקהל (רק ליחידי סגולה) מצות מערב פסח בשביל הסדר, וכן חילק מצות שאפו בר"ח ניסן"...