מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1434 - כל המדורים ברצף
	עשרים שנה: חידה ופתרונה
	יש חדש
	מחילה בפה ומחילה בלב
	פרה אדומה
	רוחו של מי נוחה
	באיזה מצב המשיח ימצא אותנו
	עין הנס
	על סף הגאולה
	הספר על הרבי נכתב בכאב
	כוהנים בקברי צדיקים

ככל שהשנים חולפות גוברת ההכרה שהרבי מליובאוויטש הוא תופעה פלאית, נדירה ומיוחדת במינה, יחידה לא רק בדורנו, אלא גם בין דורות רבים

חוקרים ומומחים עומדים משתאים לנוכח התופעה המתחוללת לנגד עינינו בעשרים השנים האחרונות. שלא ככל התחזיות, חסידות חב"ד גדֵלה ומתעצמת. מפעליו של הרבי מתפתחים לממדי ענק. מערך השליחות הוכפל פי חמישה. צמח דור צעיר, שהוא מסור ונאמן לרבי ולדרכו במידה המעוררת לפעמים קנאה בקרב הדור המבוגר יותר, זה שזכה לראות את הרבי ולפגוש אותו. איך זה קורה?

החוקרים מתקשים להסביר את התופעה, מפני שהם בוחנים דברים בכלים ארציים וחומריים, ובעולם המושגים שלהם יש כאן חידה גדולה – איך חסידות ענקית כזאת יכולה לשרוד ולהתפתח בהיעדרו של הרבי. אבל לחסידי חב"ד אין מלכתחילה שום שאלה – הרבי לא עזב, הוא נמצא כאן ועכשיו, בתוך ליבו ונפשו של כל אחד ואחת.

ההנהגה נמשכת

חיים של צדיק בכלל ושל רבי במיוחד אינם חיים גשמיים. הסתלקות של צדיק אין פירושה עזיבה, אלא עלייה, כשהוא מעלה איתו את כל הקשורים אליו. בזוהר נאמר שהשפעתו של צדיק אחרי הסתלקותו היא 'יתיר מבחיוהי' – יותר מבחייו. שכן קודם לכן היה מוגבל על-ידי מגבלות הגוף, הזמן והמקום, ואילו עכשיו אין המגבלות האלה קיימות עוד.

בתנ"ך נאמר ששמשון שפט את ישראל עשרים שנה אחרי הסתלקותו. איך ייתכן הדבר? מסבירים חז"ל: "שהיו הפלשתים יראים ממנו עשרים שנה לאחר מותו, כדרך שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו". כלומר, יש מצבים שנשיא ישראל מוסיף להנהיג את צאן מרעיתו אף לאחר הסתלקותו.

ככל שהשנים חולפות גוברת ההכרה שהרבי הוא תופעה פלאית, נדירה ומיוחדת במינה, יחידה לא רק בדורנו, אלא גם בין דורות רבים. מבחינות רבות הוא עיצב את דמות היהדות בדורנו. דרכו, שהייתה בתחילה נחלת מעטים, נעשתה במרוצת השנים נחלתו של עם ישראל כולו.

בשנים האחרונות ניכרת התעניינות גוברת והולכת בתורתו ובמשנתו, שיש בהן שילוב יוצא מגדר הרגיל של עומק ובהירות, גאונות ופשטות. תורתו של הרבי כמו שופכת אלומת אור בלילה חשוך, ופתאום הדרך ברורה. כל עניין בתורה ובחיים בכלל מקבל בתורתו רעננות מחודשת ומתחיל לחיות ולהאיר.

מאות-אלפי יהודים פוקדים מדי שנה בשנה את ציונו, מבקשים לעורר רחמים בעבורם, שופכים את אשר על ליבם, ויוצאים מעודדים ומאוששים, ממש כפי שבעבר יצאו יהודים מחדרו ונהרה שפוכה על פניהם. כל מי שהיה שם מעיד כי הרגיש שהוא פשוט היה עם הרבי.

הוא בחיים

הגמרא קובעת כלל: רוצה אתה לדעת אם הצדיק בחיים, הבט בזרעו – "מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". אם רואים ש'זרעו' של הצדיק הולך בדרכו, לומד את תורתו, ממשיך את מפעליו – זו ההוכחה ש"אף הוא בחיים".

על-כן ברור שהרבי נמצא עמנו ובתוכנו, מוסיף להנהיג את כלל ישראל, מעתיר תחינה בעבורנו ומרעיף עלינו מברכותיו. ואין ספק כי בקרוב ממש נחזה כולנו בהתגשמות נבואתו הגדולה – "הנה זה משיח בא".

הרבי כאן. בתוך הלב והנפש (צילום: ישראל-זאב גולדשמיד)