לצאת לשליחות

ההוראה משם הפרשה – שלח – היא בעניין השליחות. שולחים אדם מחוץ לד' האמות שלו, חוץ לד' אמותיו הרוחניות, כדי לעשות שם 'ארץ-ישראל' (כפתגם הידוע של ה'צמח-צדק': "עשה כאן ארץ-ישראל"). הווי אומר: יש לצאת למקום רחוק מיהדות ולהביא שם נר מצווה ותורה אור.

(הרבי מליובאוויטש)

לשלוח את ה'אנושי'

"שלח לך אנשים". האדם צריך לשלח את ה'אנושי' ממנו; עליו לצאת מהמסגרת ומהמוגבלות של בשר-ודם.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

שלוחים כשרים

ההפטרה מספרת על שני המרגלים ששלח יהושע בן-נון. מי היו השניים? שנו רבותינו: אלו פינחס וכלב, והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותם; אבל שליחים ששלח משה היו רשעים.

(מדרש רבה)

בלי נגיעות אישיות

ההבדל בין שני סוגי השלוחים הוא בתכונות-נפשם: שלוחי יהושע לא היו להם שום נטיות ונגיעות אישיות, אלא הלכו ונתנו נפשם להצלחת השליחות; אבל השלוחים ששלח משה היו "אנשים", בעלי פניות ואינטרסים אישיים, לכן לא הצליחו בשליחות.

(רבי חנוך מאלכסנדר)

להשתמש בשכל

"שלח לך, לדעתך" (רש"י). לכל יהודי ניתנה שליחות אלוקית לכבוש את חלקו בעולם, ולעשות ממנו "ארץ-ישראל". שליחות זו צריכה להיות "לדעתך" - השליח חייב להשתמש בשכלו, לחפש ולמצוא את הדרכים הטובות והמתאימות ביותר לביצוע השליחות. ועם זה עליו להיות בטל לחלוטין למשלח, למשה שבדור.

(שיחות-קודש)

לא להתפנק

הרבי הריי"צ מליובאוויטש הטיל שליחות מסויימת על אחד החסידים. הלה התחיל לשאול בפרטי-פרטים איך לקיים את השליחות. לאחר שיצא החסיד מהיחידות אמר הרבי, שהלה מתנהג כמו בן יחיד מפונק שאומר "שאוני והטילוני אל הים".

זמן לצאת

אדם הנמצא בארבע אמות של תורה, צריך לדעת שיש זמנים שעליו לצאת ממקום התורה אל הרחוב, השכונה והעיירה, כדי להציל את בני-ישראל הנמצאים במקומות אלה ולקרבם לה' ולתורתו.

(לקוטי שיחות)

השליחות מביאה הצלחה

היציאה מבית-המדרש לרחוב היא בבחינת ירידה לאדם, אך על-ידי קירוב יהודים לתורה ולמצוות זוכים להצלחה, הן בלימוד התורה והן הצלחה גשמית כפשוטה, כפי שמצאנו אצל יעקב אבינו שעל-ידי ירידתו לחרן התקיים בו (בראשית ל,ל): "ויפרוץ האיש מאוד-מאוד".

(הרבי מליובאוויטש)