שאלה: האם נכון ללמד נשים ובנות תורה?
תשובה: הכול מודים שנשים פטורות ממצוות לימוד תורה, ואף נפסק להלכה: "כל המלמד את בתו תורה (שבעל-פה) כאילו מלמדה תִפלות".
בעבר העדיפו על-פי-רוב לחנך בנות במסורת ביתית ולא בלימוד עיוני, אולם היו נשים יוצאות מן הכלל שלמדו תורה, ולימודן הביא ברכה ותועלת.
היה דור שלם יוצא מן הכלל: דורו של חזקיהו המלך, ש"נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה - יידקר בחרב זו! בדקו מדן ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואישה, שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה".
הדבר נעשה, כנראה, כהצלה מפני שכחת התורה שנכפתה בדור שלפניו על-ידי אחז המלך. בעיה דומה קיימת בדורותינו ובמקומותינו, והפתרון – דומה. ואלה הנימוקים:
א) כיום לא ניתן להקנות הלכה למעשה בצורה ברורה ומלאה אלא בלימוד סדיר. הקמת בתי-ספר תורניים לבנות היא שהצילה את החינוך וקיום המצוות בעם ישראל.
ב) מרכיב גדל והולך של החינוך וההוראה בענייני הלכה – גם לבנים – נמצא כיום בידי נשים. נוסף על כך, הילד רגיל לפנות בשאלותיו אל אימו, והדבר מחייב שיהיו לה ידיעות גם בתחומים שאין האישה חייבת בהם, כגון ציצית. האישה המסייעת לבעלה ולבניה בלימוד התורה, נחשבת בהלכה "מצוּוָה ועושה".
ג) את הלימוד השלילי – 'תִפלות' – נוחלות כיום הבנות ממילא, על-ידי לימודי החול. כמשקל-נגד חייבים לתת את הרקע המחשבתי וההגיוני גם בענייני התורה והמצוות.
ד) הנשים מצוּוֹת באמונה שלמה בה', באהבת ה', ביראתו וכו', ואי-אפשר לקיים מצוות אלה, בפרט בדורותינו, כהלכתן בלי הבנה והסברה. לכן בנושאי חסידות, השקפה ומוסר, אמונה ומשמעות המצוות, חייבים ללמד את הבנות לעומקם של דברים.
מקורות: סוטה כ,א. סנהדרין צד,ב. רמב"ם ושו"ע אדה"ז הל' ת"ת ספ"א. טושו"ע יו"ד רמו ס"ו ונו"כ. יחידות עם האדמו"ר מבעלזא, 'שיח שרפי קודש' עמ' 405. שיחת ש"פ אמור תש"נ, ס' השיחות תש"נ ח"ב עמ' 455. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
