חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:01 זריחה: 6:28 ז' בניסן התש"פ, 1/4/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ליל-הסדר הוא שעת הכושר לפעול ישועות בנפש
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1029- כל המדורים ברצף
ליל-הסדר הוא שעת הכושר לפעול ישועות בנפש
לא תגנוב – אפיקומן
הלכות ומנהגי חב"ד

הסדר של משפיע ומקבל בכל השנה הוא באופן של אתערותא דלתתא המעוררת וממשיכה אתערותא דלעילא * לעומת זאת, בלילות הפסח נפעל דבר נפלא ביותר שלכל אחד מישראל, גם בהיותו במעמד ומצב שאינו "כלי" הממשיך אור, מאיר גילוי אור באופן של אתערותא דלעילא * יש להיעשות "כלי ריקן" כדי לקבל ולהחזיק את הגילוי מלמעלה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ידוע שבלילות הפסח מאירים גילויים נעלים ביותר על-דרך ובדוגמת הגילויים שהיו ביציאת מצרים בפעם הראשונה, שעל-זה-נאמר1, "ויוציאנו ה' ממצרים גו' ובמורא גדול", ודרשו חז"ל2, "במורא גדול זה גילוי השכינה", ועד לדרגה היותר נעלית של גילוי שכינה, כדרשת חז"ל2 "ויוציאנו ה' ממצרים, לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו", ומבואר בכתבי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע3 ש"בכבודו ובעצמו" קאי על מלכות דאין-סוף ותפארת (עצמות) דאין-סוף שלפני הצמצום.

ואף שאין אנו מרגישים גילויים אלה4 יודעין אנו שכן היא המציאות, וידיעה זו צריכה  להיות "מונחת" ("אפגעלייגט") אצלנו.

כיוון שהתורה בכלל ורבותינו נשיאינו בפרט מודיעים לנו שבלילות הפסח מאירים גילויים נעלים ביותר, עד לגילוי "בכבודו ובעצמו", מלכות דאין-סוף ותפארת הנעלם כו', עד לגילוי העצמות אין לו לחשוב לעצמו מה זה נוגע אליו, איזה שייכות יש לו לגילוי של "בכבודו ובעצמו", אלא צריך הוא להתבונן בעניינים אלה באופן שיהיו מונחים בשכלו והשגתו, שזהו עניין הסרת מוח האבן, ועל-ידי זה יזכה שבבוא הגאולה יסיר הקב"ה גם את לב האבן.

ועל-פי המבואר באיגרת-הקודש5 שישנו עניין היציאה מהגלות של "כל ניצוץ פרטי מהשכינה שבנפש כל אחד מישראל" עוד לפני הגאולה "לכללות ישראל... ויציאת השכינה הכללית מהגלות והשביה לעד ולעולמי עולמים" הרי, גם הסרת לב האבן (נוסף על הסרת מוח האבן) יכולה להיות אצלו עוד קודם הגאולה הכללית דכללות ישראל בגאולה הפרטית שלו, וזה גופא יהיה הכנה וכלי להסרת לב האבן אצל כללות ישראל בגאולה הכללית בביאת משיח צדקנו.

* * *

ב. "הבן שואל מה נשתנה6":

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר7 שבסידורים הישנים הייתה גם כן גירסה, "הבן שואל מה".

והעניין בזה8 ש"בן" ו"מה" רומזים על השמות ב"ן (מלכות) ומ"ה (ז"א), וזהו עניין ב"ן שואל מ"ה, שספירת המלכות שואלת ומבקשת השפעה מז"א, שהרי ז"א ומלכות הם משפיע ומקבל.

ועל-פי המבואר בתורה-אור פרשת תרומה9 בכתב-יד-קודש אדמו"ר נ"ע ש"כרוב אחד מקצה מזה הוא קצה אור אין-סוף שבז"א (סוף עולמות האין-סוף) וכרוב אחד מקצה מזה הוא מקור בי"ע", היינו, שז"א ומלכות כוללים כל סדר ההשתלשלות, נמצא, שעניין "ב"ן שואל מ"ה" כולל כל סדר השתלשלות, שבכל המדרגות הסדר הוא באופן של משפיע ומקבל.

– ולהעיר גם מהסיפור הידוע10 אודות אחד החסידים, בעל ציור וכו', שנכנס לאדמו"ר מהר"ש ושאל אצלו בקשר לענייני פרנסה, וניגש אדמו"ר מהר"ש אל החלון והראה לו על השמש השוקעת, באומרו: לילה מקבל מיום, ירח מקבל משמש, מלכות מקבלת מז"א וכו'. וסיים: עד עת זקנותך ("ביז דיין טיפן עלטער") יהיה לך כל המצטרך, ולא יחסר לך פרנסה. וכך הווה, שכל ימיו היה עשיר גדול, אך בסוף ימיו ירד מנכסיו והגיע עד פת לחם, רחמנא ליצלן, ואז, הבין את דיוק לשונו של אדמו"ר מהר"ש: "עד עת זקנותך וכו'"!...

אמנם, על-פי זה נמצא שהעניין ד"ב"ן שואל מ"ה" הוא בסדר הרגיל בכל השנה כולה, ואם כן, מהו החידוש בזה בלילות הפסח דווקא?

ג. ויובן בהקדם המבואר בדרושי חסידות11 (מיוסד על מה שכתוב בכתבי האריז"ל12) בפירוש הכתוב13, "אם בן הוא והמיתן אותו": כוונת המצריים היתה לעכב הלידה וההתגלות של בחינת ז"א "(אם) בן (הוא)", דקאי על ז"א, "והמיתן אותו" כי, כאשר בחינת ז"א היא בהתגלות, אזי לא יכולה להיות יניקה ללעומת-זה (מצרים), ורק כאשר בחינת ז"א היא בהעלם ובאופן של עיבור בבחינת בינה, אזי יכולים גם המצריים לקבל יניקה.

ויש לקשר זה עם כללות עניין גלות מצרים שנמשל לעיבור, כמו הוולד במעי אמו שראשו מקופל בין ברכיו כו'14, שזהו עניין דתלת כלילן גו תלת כו'15, שג' הבחינות דחב"ד (מוחין) וג' הבחינות דחג"ת (מידות) הן בהעלם בבחינות נה"י. והיינו, שבגלות מצרים הייתה נתינת מקום לסדר כזה שבחינת ז"א (מידות) היא בהעלם, ובמילא יכולה להיות יניקה למצרים כו'.

וזהו גם הטעם שמשה רבינו חשש מפני פרעה, ועד כדי כך שהוצרך לציווי מיוחד, "בוא אל פרעה"16, שציווי זה הוא נתינת-כוח שיוכל להתגבר לשבור ולבטל קליפת פרעה17 כיוון שבזמן גלות מצרים היתה נתינת-מקום שפרעה יוכל לקבל יניקה מקדושה, מצד העלם בחינת ז"א.

ד. וביאור העניין בעבודת האדם:

גלות מצרים, שבחינת ז"א היא בהעלם עניינה הוא העדר ההרגש במידות שבלב (ז"א), והיינו, שאף-על-פי שיודע ומבין ומשיג מה שכתוב בספרים כו' מכל-מקום, כיוון שזהו רק באופן של ידיעת המציאות, ולא השגת המהות, לכן, אין זה פועל אצלו לידת והתגלות המידות.

ועניין זה נעשה על-ידי פרעה מלך מצרים כפי שהוא בנפש הבהמית פרעה אותיות העורף18, שהוא עניין מיצר הגרון19, שמעכב המשכת ופעולת המוחין במידות.

ועל זה ניתן כוח מיוחד מלמעלה "בוא אל פרעה" שלא לחשוש מתוקף נפש הבהמית, פרעה מלך מצרים, אפילו בשעה שעל-פי חשבון דקדושה, חשבון של משה רבינו, יש מקום לחשש כו' כיוון שהקב"ה נותן כוח שגם במצב כזה שהמידות אינן בהתגלות (וישנה רק ההשגה וההתבוננות במוח) יוכל האדם להתגבר על נפש הבהמית כו'.

ה. והנה, הכוח שניתן מלמעלה לצאת מהמעמד ומצב של גלות מצרים שהמידות אינן בהתגלות כו' הוא באופן של אתערותא דלעילא בלבד, ללא הקדמת אתערותא דלתתא כלל, אפילו לא באופן שהאדם שואל ומבקש (ועל-ידי זה מעורר) שיהיה הגילוי מלמעלה,

– שהרי העדר ההרגש במידות שבלב יכול להיות באופן שהאדם הוא בהגשמה כל-כך עד שאינו מרגיש כלל שחסר לו משהו שישאל ויבקש על זה, ולא עוד אלא שאפילו כאשר מתבונן בשכלו ומבין שחסר לו, אין זה פועל על ההרגש שבלב שיתעורר לשאול ולבקש על זה

וכל מה שנדרש ממנו אינו אלא להיות לו כלי שיוכל לקבל ולהחזיק האור והגילוי מלמעלה. והיינו, שאין זה כלי שממשיך האור, אלא כלי שמקבל האור בלבד.

וכמבואר במאמר ד"ה החודש תרנ"ד (שיצא-לאור זה עתה20) בביאור השייכות דחג הפסח לבחינת "בת" (שג' הרגלים – פסח, שבועות וסוכות – הם כנגד ג' הבחינות ד"בתי", "אחותי" ו"אמי"21) "שזהו בחינת מקבל בלבד, והיינו אתערותא דלעילא שלא באתערותא דלתתא... אתערותא דלעילא מצד עצמה".

ו. וביאור עניינו של "כלי" זה (לקבל ולהחזיק האור) בעבודת האדם: אמרו חז"ל22 כלי מלא אינו מחזיק כלי ריקן מחזיק, והיינו, שצריך לרוקן את עצמו ("זיך אויסליידיקן") מתאוות גשמיות.

ועניין זה יכול כל אדם (באיזה מעמד ומצב שיהיה) לפעול בעצמו כי, גם בהיותו במעמד ומצב שאין לו הרגש ותענוג ("געשמאק") בקדושה, ועד כדי כך, שאפילו בשעה שיודע ומבין שחסר לו, אינו מתעורר לשאול ולבקש על זה, כנ"ל, מכל-מקום, בנוגע ל"סור מרע" על-כל-פנים, יכול לפעול על עצמו שלילת ה"קאך" וה"געשמאק"" בתאוות גשמיות [על-ידי התבוננות בעניין "אשה חמת מלא צואה"23, וכיוצא בזה], ולהיות בבחינת "כלי ריקן".

וכמו ביציאת מצרים, ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם"2 הרי גילוי זה היה באופן של אתערותא דלעילא בלבד, ולא על-ידי עבודתם של בני-ישראל, שהרי בני-ישראל מצד עצמם היו אז מושקעים בטומאה, עד כדי כך ש"כיוון שהגיע הקץ לא עיכבם כהרף עין"24, משום שאילו היו נשארים במצרים עוד "הרף עין" היו נשקעים בטומאה באופן כזה שכמה וכמה מבני-ישראל לא היו יכולים יותר לצאת משם25; וכל מה שנדרש מהם היה לרוקן את עצמם ("כלי ריקן") מהעניינים ההופכיים שזהו עניין "כי ברח העם"26, כמבואר בתניא27 "שהרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוקפו... רק מגמתם וחפצם היתה לצאת נפשם האלוקית מגלות הסטרא אחרא וכו'".

וכאשר נעשים בבחינת "כלי ריקן", אזי יכולים לקבל ולהחזיק את הגילוי שנמשך מלמעלה באופן של אתערותא דלעילא שגם הגילוי מלמעלה שאינו יכול להיות נמשך על-ידי עבודתם, להיותם במעמד ומצב ירוד שלכן אינם יכולים להיות בבחינת כלי שממשיך את האור, יתקבל אצלם ויחדור ויפעל בפנימיותם כו'.

[ועל-דרך המבואר בקונטרס העבודה28 בנוגע לבחינת היחידה שבנפש שמתגלית בעניין המסירות-נפש שפועלת גם על הכוחות הפנימיים, בדרך מקיף על-כל-פנים, ועל-ידי זה נעשית גם העלוליות והאפשרויות שתוכל להיות הפעולה על הכוחות הפנימיים באופן פנימי, עבודה פנימית].

ז. ועל-פי זה יש לומר בפירוש "ב"ן שואל מ"ה" בלילות הפסח – שנקרא "שואל" (לא על-שם שמעורר וממשיך הגילוי מלמעלה, כלי שממשיך האור, אלא) רק על-שם שמקבל הגילוי מלמעלה (על-ידי זה שעושה "כלי ריקן" שבו יתקבל האור והגילוי מלמעלה).

וזהו החידוש בעניין "ב"ן שואל מ"ה" בלילות הפסח לגבי הסדר של משפיע ומקבל כפי שהוא במשך כל השנה כולה:

הסדר דמשפיע ומקבל כפי שהוא במשך כל השנה הוא באופן של אתערותא דלתתא שמעוררת וממשיכה אתערותא דלעילא, דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו'29, והיינו, שהאדם צריך להיות "כלי" אל האור, כלי שממשיך האור;

מה-שאין-כן בלילות הפסח נפעל דבר נפלא ביותר שלכל אחד ואחד מישראל, גם בהיותו במעמד ומצב שאינו "כלי" שממשיך אור, מאיר גילוי אור שהמשכתו היא (לא על-ידי עשיית כלי שממשיך את האור, אלא) באופן של אתערותא דלעילא מצד עצמה,  וצריך רק לעשות "כלי ריקן" כדי לקבל ולהחזיק את הגילוי שנמשך מלמעלה.

ח. ובעומק יותר:

הפלאת גילוי האור בלילות הפסח שמאיר מלמעלה לכל אחד ואחד מישראל, גם למי שאינו בבחינת כלי שממשיך אור, היא [לא רק לגבי המקבל בהיותו במעמד ומצב ירוד ביותר, שעה אחת קודם יציאת-מצרים, שאינו בגדר כלי שממשיך אור כלל, שלגביו, גם גילוי אור מועט נחשב דבר נפלא, אלא] גם לגבי אלה שנמצאים במעמד ומצב נעלה שהם בבחינת כלים שממשיכים אור, היינו, שההפלאה היא מצד גודל מעלת האור עצמו שאינו מאיר בכל השנה כולה, שלהיותו אור נעלה ביותר, אינו יכול להיות נמשך על-ידי כלי הממשיך את האור, כי אם באופן של אתערותא דלעילא מצד עצמו בלבד.

אלא שהיא הנותנת: המשכת האור גם למי שאינו בגדר כלי שממשיך אור כלל, מהווה ראיה והוכחה על גודל מעלת האור שהוא אור בלתי מוגבל,  שלכן  ביכולתו להיות נמשך גם למטה מטה ביותר.

וכמבואר בדרושי חסידות30 במה שכתוב31, "ועברתי בארץ מצרים גו'", "אני ולא מלאך כו' ולא שרף כו' ולא השליח  כו' ולא אחר"2 שכדי להיות הגילוי בארץ מצרים, למטה מטה ביותר, צריכה להיות ההמשכה ממקום נעלה ביותר, למעלה מד' העולמות, כולל גם עולם האצילות.

ועניינו בעבודת האדם כידוע32 שד' העולמות שהם כנגד ד' המדריגות דומם, צומח, חי ומדבר – יש דוגמתם גם בעבודת האדם, שהוא עניין העבודה במעשה, ברגש המידות שבלב, בהתבוננות דמוחין, ועד לביטול שמצד בחינת החכמה, ובלילות הפסח מאיר גילוי אור שלמעלה גם מהביטול שמצד בחינת החכמה, ולכן המשכתו היא לכל אחד ואחד מישראל, גם למי שנמצא למטה ביותר, ועל-ידי זה בכוחו וביכולתו להעתיק את עצמו ("איבערשטעלן זיך") לדרגה שלמעלה מכל סדר השתלשלות.

– ועל-פי זה יש לבאר דברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע (כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר33, ביודעו שסוף-כל-סוף יתגלה הדבר לכל34) שצריכים לחשוב ולבקש (במשך ה"סדר") "אף זיין א מענטש" אתם קרויין אדם35 "וועט דער אויבערשטער העלפן"... והיינו, שבלילות הפסח ישנה שעת הכושר לפעול ישועות בנפשו כו', שאין דוגמתה בכל השנה כולה.

ט. ויש להוסיף, שהאמור לעיל בעניין "ב"ן שואל מ"ה" מתאים גם לפשטות עניין "הבן שואל מה נשתנה":

החידוש ד"ב"ן שואל מ"ה" שבלילות הפסח הוא כאמור שמאיר גילוי אור נעלה ביותר, והמשכתו היא עד למטה ביותר.

וזהו גם תוכן עניין "הבן שואל מה נשתנה", "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו'" שבלילות הפסח מאיר גילוי אור נעלה ביותר שאין דוגמתו בכל השנה כולה, גם לא בשבת ויום-טוב, ואפילו לא ביום-הכיפורים, יום הקדוש, שנקרא שבת שבתון; וגילוי זה נמשך למטה ביותר שהרי השינוי של "הלילה הזה" מתבטא בעניינים של מעשה בפועל בעולם-הזה הגשמי: "מטבילין", "מצה", "מרור" ו"מסובין".

ולא עוד אלא שגילוי זה נמשך ומאיר גם עתה בזמן הגלות כמובן מפירוש כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע36 "מה נשתנה הלילה גלות שנמשך ללילה הזה האחרון מכל הלילות גלויות שקדמוהו" (וממשיך לבאר ד' הקושיות בשייכות לעבודת האדם).

ויש להוסיף בדיוק "הלילה הזה" שהגילוי הנפלא בלילות הפסח הוא באופן של "הזה", שמורה על עניין הגילוי, "מראה באצבעו ואומר זה"37.

ועל-דרך המבואר בהמשך "וככה"38 גודל העילוי באכילת מצה בפסח שבמצה יש בחינת מהות האלוקות (שלכן נקראת "מיכלא דמהימנותא"39) ומהות האלוקות שבמצה באה ונמשכת באכילה גשמית שנעשית דם ובשר כבשרו, היינו, שהחיים הגשמיים של הגוף ונפש הבהמית הם מהות האלוקות40.

(מהתוועדות ליל ב' דחג הפסח ה'תשכ"ג – בלתי מוגה, תורת מנחם כרך לו עמ' 270)

_____________________________

1)    תבוא כו,כח.

2)    בנוסח הגש"פ.

3)    ראה סה"מ אעת"ר עמ' עה. המשך תער"ב ח"ב עמ' תתקכד. סה"מ תרע"ב-תרע"ו עמ' סז.

4)    ראה גם תורת מנח חלק ב' ע' 40 ואילך

5)    ס"ד (קה, סע"ב).

6)    ראה גם שיחת ליל ב' דחה"פ תשי"ט ס"ח ואילך (תורת מנחם חלק כ"ה סוף עמוד 206 ואילך)

7)    שיחת ליל א' דחג הפסח תש"ג ס"ה (סה"ש תש"ג עמ' 54) – הובא בהגדה של פסח עם ליקוטי טעמים ומנהגים עמ' יב.

8)    ראה בהנסמן בסה"ש תש"ג שם.

9)    פא,ב.

10)  ראה תורת מנחם – רשימות היומן, סוף עמוד רלז ואילך. וש"נ.

11)  ראה תו"ח שמות לו,א ואילך. אוה"ת שם (כרך ז) ס"ע ב'תקב ואילך. שם (כרך ח) ס"ע ב'תתמה ואילך.

12)  ל"ת וסה"ל עה"פ.

13)  שמות א, טז.

14)  נידה ל,ב.

15)  ראה זח"ב נ, סע"א. ע"ח שער הכללים פ"ב. ורא ד"ה זה שנאמר בהתוועדות. וש"נ.

16)  ר"פ בא.

17)  ראה זח"ב לד,א.

18)  ל"ת וסה"ל להאריז"ל ר"פ שמות. ועוד.

19)  ראה תו"א וארא נח,ב. ובכ"מ.

20)  נדפס לאח"ז בסה"מ תרנ"ד עמ' קלח.

21)  אוה"ת בא עמ' רנח. סה"מ תרנ"ד שם.

22)  ברכות מ,א. וראה סה"מ תש"י עמ' 120, ובהנסמן בהערה שם.

23)  ראה שבת קנב,א ובפרש"י. הובא בתניא פי"ד.

24)  מכילתא ופרש"י בא יב,מא.

25)  אור-התורה בא, ע' שכז – מזית רענן. לקו"ש ח"ו ע' 85 הערה 37. ראה מכתב י"א ניסן ה'תשכ"ג (אגרות-קודש חכ"ב ריש עמ' תלה). הנסמן בלקו"ש חי"ז עמ' 88 הערה 70.

26)  בשלח יד,ה.

27)  ספל"א.

28)  פ"ה (עמ' 32).

29)  זח"ב קסב, רע"ב.

30)  ראה ד"ה ועברתי בארמ"צ תרמ"ד-תרנ"א (קה"ת, תשנ"ח), ובהנסמן שם.

31)  בא יב,יב.

32)  ראה תו"א בראשית ג,ד ואילך. הנסמן בספר הערכים-חב"ד מע' אדם ס"ז (כרך א ס"ע קמז ואילך).

33)  בחג הפסח תש"ב קודם הסדר – ראה תורת מנחם רשימת היומן ריש ע' תיט (ומסיים שם: "אבל איני רוצה שיידעו שסיפרתי לך זה").

34)  נדפס בהגש"פ עם ליקוטי טעמים ומנהגים עמ' ה' (מ"שיחות חה"פ תש"ב").

35)  יבמות סא, רע"א.

36)  שיחת ליל ב' דחגה"פ תרצ"ז ס"ה (סה"ש תרצ"ז עמ' 224) – נעתק ב"היום יום" יט ניסן.

37)  ראה תענית בסופה. שמו"ר ספכ"ג. מכילתא ופרש"י בשלח טו,ב.

38)  תרל"ז – פ"ס.

39)  זח"ב קפג,ב.

40)  ראה גם 'תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ג עמ' 40 ואילך. ועוד.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)