חז"ל ציוו "משנכנס אדר מרבים בשמחה", אך בראש חודש אדר תשי"ז שררו אבל ותוגה בבני-ברק. האדמו"ר רבי יוסף-צבי קאליש מסקרנביץ, ששימש גם רבה של העיר, נסתלק לבית עולמו וחסידיו נותרו בלי רועה.
כעבור זמן פגש יהודי שמקורו בעיר זלושין שבפולין מכר מבני עירו, שהיה מחסידי סקרנביץ. "אין לי רבי", נאנח החסיד בכאב. המכר הבין לליבו, אך ניסה לנחמו: "יש עוד אדמו"רים".
החסיד הישיר לעבר חברו מבט נוקב והשיב בנחרצות: "לא!".
המכר תמה על התגובה התקיפה, והחסיד אמר: "אם נימוק אתה מבקש – אספר לך".
הסיפור התרחש ארבעים שנה קודם לכן, בשעה שהחסיד התגורר בזלושין. יום אחד חלתה רעייתו במחלה קשה. ידם של הרופאים המקומיים קצרה מלהושיע. "יש להבהילה לוורשה הבירה, אולי הרופאים שם יוכלו לסייע לה", אמרו לו.
ואכן, הרפואה בעיר הבירה הייתה מתקדמת יותר. הרופא הבכיר שבדק אותה זימן התייעצות רפואית, וזו הובילה למסקנה כי יש לנתח את האישה בדחיפות. כל התמהמהות, אמרו הרופאים, עלולה לעלות ביוקר.
מועד הניתוח נקבע כבר ליום המחרת, בשעה שמונה בבוקר.
למשמע הדברים התעננו פניו של החסיד. בדיוק עכשיו שוהה האדמו"ר מסקרנביץ מחוץ למדינה, ולא יעלה על הדעת לבצע ניתוח בלי ברכתו. הוא מיהר לשגר מברק דחוף אל הרבי וציפה למענה.
כל אותו יום המתין החסיד לתשובה מאת הרבי, אך זו בוששה לבוא. אולי המברק לא הגיע ליעדו, התעורר חשש בליבו.
הערב ירד והדאגה בלב החסיד גברה והלכה. שוב ושוב הביט בשעונו. המחוגים המתקרבים אל הספרה שמונה העצימו את המתח שהיה שרוי בו.
פתאום נפל רעיון במוחו. "אסע אל האדמו"ר בעל 'אמרי אמת' מגור ואשאל את פיו".
מיהר החסיד להזמין מונית ונסע אל העיר גור. שם נודע לו שהרבי מתעתד לצאת לוורשה, לשמחה משפחתית. אולם כאשר הגבאים שמעו את שאלתו הבהולה הניחו לו להיכנס אל הרבי מיד.
החסיד הציג את שאלתו לפני הרבי והסביר שהניתוח נקבע למחר. לתדהמתו הרבי התעלם מן השאלה, לא ענה דבר ויצא למסעו.
החסיד לא התייאש. הוא נסע אחרי הרבי לוורשה, ולאחר שנסתיימה השמחה צעד אחריו עד בית מארחיו ולא סר מן הדלת.
בשעה שתיים בלילה שיגר ה'אמרי אמת' את משמשו להזמין אליו את היהודי. הוא ביקש ממנו לפרט שוב את העניין, ולאחר מכן הרהר כמה רגעים ואמר: "גם במשפחתנו אירעה מחלה כזאת, וגם אז הרופאים סברו שיש לנתח, אך לא עשינו ניתוח והבעיה נפתרה מאליה".
החסיד מיהר להודיע לרופאים על סירובו לבצע את הניתוח. הרופאים ניסו ללחוץ עליו ולהזהירו כי הוא מסכן את חיי אשתו, אך החסיד היה איתן באמונת הצדיקים שבליבו. הרבי אמר – וכך יש לנהוג.
בתוך כך נתבשר החסיד כי הגיע מברק תשובה מרבו, האדמו"ר מסקרנביץ. בהתרגשות פתח את המברק, וכשקרא את תוכנו – נעתקה נשימתו. הרבי כתב שגם במשפחת האדמו"ר מגור אירעה מחלה כזו, וגם אז הרופאים דרשו לנתח את החולה, אולם נתקלו בסירוב – והחולה נתרפא.
שמחתו של החסיד הייתה גדולה. הנה, שני הצדיקים הגדולים ענו תשובה זהה לגמרי! בלב קל חתם על טופס הסירוב, ואכן, החולה הבריאה מעצמה, כפי שהבטיחו שני הצדיקים.
כאשר שב האדמו"ר מסקרנביץ לפולין, ניגש אליו החסיד במעמד קבלת הפנים וסיפר בקצרה על התשובה שקיבל מהרבי מגור וכי רעייתו נרפאה. הרבי האזין לדברים ואמר: "עלינו לדבר ביחידות. אנא בוא אליי מחר, בשעה שאני יוצא לטייל בגן, ונשוחח".
החסיד היה נרגש. מעולם לא זכה לשיחה עם הרבי בזמן טיול הבוקר שלו. כל הלילה לא עצם עין מהתרגשות.
"אספר לך מעשה שהתרחש בעולם העליון", אמר לו הרבי, והחל לספר: "בבית דין של מעלה התקיים דיון על יהודי שעלה לעולם האמת. הקטֵגור הציג רשימה של עוונות שעשה היהודי, ופירט אותם זה אחר זה. היהודי המסכן נאלם דום. לא היה בכוחו להפריך את ההאשמות, שכן לדאבון הלב היו אמת לאמיתה.
"שאלו אותו הדיינים: 'אולי יש לך ללמד זכות על עצמך?'. הרהר היהודי ואמר: 'כן, הייתי חסיד נאמן של האדמו"ר שלי! '.
"נענה אחד הדיינים: 'הלוא יש פסק הלכה: תלמיד שגלה – מגלין רבו עמו. אם ישלחו את היהודי לגיהינום, יצטרכו לשלוח לשם גם את רבו'. פסקו הדיינים שמקומו של הנפטר בגן עדן, לצד רבו.
"אחריו הובא יהודי שני לדין. אף אצלו הוצגה רשימת עוונות נכבדה, וכשהגיע תורו לטעון את טענתו אמר: 'אני הייתי לא אצל אדמו"ר אחד, אלא אצל שני אדמו"רים!'.
"השיבו לו הדיינים: 'אם הלכת לשני אדמו"רים, הרי שאף אחד מהם לא היה הרבי שלך', ופסקו את דינו לחובה".
הרבי סיים לספר, והחסיד קלט היטב את המסר.
"עכשיו אתה מבין מדוע אינני מחפש רבי אחר?", סיים החסיד מבני-ברק את סיפורו לרעהו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
