חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:01 זריחה: 6:50 כ"א בתשרי התש"פ, 20/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

יהודי - שלמות חסרת פשרות
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1017- כל המדורים ברצף
יהודי - שלמות חסרת פשרות
גילוי האוצרות הכמוסים כהכנה להתגלות פנימיות התורה
הר סיני – ומעמד נתינת התורה
פרשת יתרו
הרבנית הצדקנית חיה-מושקא נ"ע
זהירות ב'שעה שביעית' / 'קדושה' עם הש"ץ

התורה ניתנה בשווה הן לגברים והן לנשים, ההבדל הוא רק באופן האמירה * אין הצדקה לעשיית פשרות שגם גורמת להטעיה – אדרבה, יש למסור תורה שלימה ויהדות בשלימותה, ולהסביר כיצד הדבר טוב הן ברוחניות והן בגשמיות * יש לבטל את ה'קליפה' הרווחת - לבזבז כספים על דברים חיצוניים, במאמץ להרשים את הסביבה... * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כתיב1 "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", ואיתא במכילתא והובא בפירוש רש"י: לבית יעקב – אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה, ותגיד לבני ישראל – אלו האנשים, דברים הקשים כגידים.

והנה, החילוק בין האנשים לנשים אינו אלא באופן האמירה, אבל תוכן הדברים ("וואָס צו זאָגן") הוא לאנשים ונשים בשווה2. אותם הדברים שצריכים לומר לאנשים – אותם הדברים צריכים לומר גם לנשים, ללא פשרות; החילוק הוא רק באופן האמירה, והיינו, שכיון שיש אפשרות לומר את הדברים בשני אופנים: בלשון של פקודה, ובאם לאו וכו', או בלשון רכה, בצד הטוב – צריכים לדבר בצד הטוב.

וזהו גם החידוש של תורת החסידות לגבי תורת המוסר3 – שתורת המוסר מסבירה עד כמה "רע ומר עזבך את ה'"4, ואילו תורת החסידות מבארת את יוקר מעלתו של יהודי:

לכל יהודי יש נשמה שהיא "חלק אלקה ממעל5 (וכפי שמוסיף אדמו"ר הזקן בתניא6) ממש" – הן אצל בני ישראל והן אצל בנות ישראל,

וכשם שלבני ישראל אמר הקב"ה "אנכי הוי' אלקיך"7, באמרו זאת בלשון יחיד8, היינו, שלכל אחד מבני ישראל נאמר "אנכי הוי' אלקיך", כוחך וחיותך – כן הוא גם בנוגע לבנות ישראל, שלכל אחת מבנות ישראל אומר הקב"ה "אנכי הוי' אלקיך", כֹּחֵךְ וְחַיוּתֵךְ,

וכיון שבני ישראל מאוחדים עם הקב"ה, הרי כשם שאצל הקב"ה לא שייך חלוקה לחלקים, שהרי גם החלק הוא ככולו9, כמו כן גם אצל בני ישראל – הן בני ישראל והן בנות ישראל – לא שייך חלוקה לחלקים, כך, שכל בן ובת ישראל צריכים להיות יהודי שלם, עם תורה שלימה, ללא פשרות10,

– אין שום הצדקה ("רעכט") לעשיית פשרות, ומה גם שיש בזה משום "עינו רעה בשל אחרים"11, שכן, לעצמו נוטל את התורה כולה, ואילו לזולת אינו מספר על כל האושר, כי אם חצי תורה בלבד –

וכיון שכן, אין לעשות קולות ופשרות, אלא צריכים לחטוף ("אַריינכאַפּן") כל מה שיכולים; במקום שיכולים לחטוף וללמוד לימודי קודש שלש שעות – אין להסתפק בשתי שעות, ובמקום שיכולים לחטוף ארבע שעות – אין להסתפק בשלש שעות; צריכים לחטוף מה שיכולים, ולא לוותר על שום דבר.

יכולים לדבר באיזה שפה שרוצים, אידיש או אנגלית וכיו"ב, אבל תוכן הדיבור צריך להיות תורה שלימה ויהדות שלימה, ללא פשרות.

אלא, שבנוגע ל"בית יעקב אלו הנשים" אין לדבר "דברים הקשים כגידים", אלא לומר להן "בלשון רכה" – להסביר להם את הטוב שבתורה, גם שעל ידה נעשה טוב גם בגשמיות.

– פעם היו העלמות והסתרים בעניין זה, אבל עתה התבטלו ההעלמות וההסתרים, שהרי הכול רואים שכדי שההנהגה בין אדם לחבירו תהיה כראוי, ללא גניבה וגזילה וכו', הרי זה רק על ידי חינוך דתי, כפי שמודים אפילו גוים, ומכל-שכן שיהודים צריכים להבין זאת.

על ידי חינוך דתי מונעים אחר כך מחלוקת בינו לבין היצר-הרע, בין איש לאשתו, בינו לבין העולם, ונעשה מאושר ברוחניות ובגשמיות – כפי שכולם הגיעו כבר לידי הכרה שכדי לחיות חיים מאושרים בגשמיות, הרי זה רק על ידי אורח-חיים של דת וחינוך דתי.

* * *

ב. ידוע הסיפור12 אודות הר' נחום, נכדו של רבינו הזקן, שרבינו הזקן ביקש ממנו שיסכים לעשות טלאי על גבי ה"קאָטינקע" (בגד עליון) שתפרו לו עבור חתונתו, והבטיח לו עבור זה "עמי במחיצתי".

וטעם הדבר שרבינו הזקן הבטיח לו עבור זה "עמי במחיצתי" – אף שגדלה ביותר מעלתה של הבטחה כזו (כמובן מדברי הגמרא13 בנוגע לשמואל ושאול) שלא לפי ערך כלל לעשיית טלאי על מעיל פרוה של יחיד – כיון שרבינו הזקן רצה שפעולה זו תהיה התחלת שבירת הקליפה בעניין זה, שהיתה אז בתוקף צמיחתה14.

ג. והנה, שליטת הקליפות משתנה מזמן לזמן, כך שיכול להיות שבמקום פלוני ובזמן פלוני יהיה תוקף הקליפה בעניין של פנימי או בעניין של מקיף, ואילו בזמן שלאחר זה או במקום אחר יהיה תוקף הקליפה בעניין אחר.

ועל דרך שמצינו חילוקים בעניין זה אצל בני-אדם:

ובהקדם המבואר בכתבי האריז"ל15 שהנשמות עתה אינם נשמות חדשות שיורדות לעולם בפעם הראשונה, אלא נשמות שכבר היו בעולם, אלא שירדו עוד הפעם כדי להשלים עניינים מיוחדים, ובעניינים אלו צריכה להיות העבודה באופן של "זהיר טפי"16. וזהו שבנוגע לעניינים המיוחדים שצריכים להשלים – נעמד היצר-הרע בתוקף, וצריכים לנהל נגדו מלחמה קשה, מה שאין כן בנוגע לעניינים שכבר השלימו בגלגול הקודם, והחיוב בהם אינו אלא מצד זה שנמצאים עוד הפעם בעולם – לא נעמד היצר-הרע בתוקף כל כך17.

וכמו כן יש בכל מדינה ובכל תקופה העניין המיוחד שבו היא התגברות הקליפה במדינה זו ובתקופה זו.

ד. ובשייכות למדינה זו, ובפרט בשנים האחרונות – זהו בזבוז יתר על הוצאות הבית, ולא עבור עניינים פנימיים, כמו אכילה ושתיה, אלא עבור עניינים חיצוניים, כמו לבושים וכלי הבית, היינו, שבשביל יופי וקישוט חיצוני של הבית מוציאים כספים גדולים הרבה יותר מן המדה.

– עניין זה יש לו שורש בקדושה, שהרי מצינו בגמרא חולין18 כיצד צריכה להיות הנהגת האדם בנוגע לאכילה ושתיה ולבושים וכבוד אשתו ובניו, ואם כן, הרי זה ענין שיש לו מקום גם בקדושה. וכאשר הקליפה נתפסת לעניין שיש לו איזה אחיזה בקדושה, אזי קשה ביותר להתגבר על זה. –

ועד לשינוי שנעשה בעניין זה בשנים האחרונות ממש – שגם אלו שאינם ביכולת לגמרי, נכון בעיניהם להצטמצם בכל העניינים כולם, בענייני צדקה, בענייני אכילה ושתיה וכו', מלבד בנוגע לעניינים שבהם חוששים מפני מראית העין מה יאמרו הבריות... בעניינים אלו אין שום הגבלות. לא מתחשבים כלל עם היכולת והאפשריות שלהם – לא רק בנוגע לכסף מזומן בפועל – ולו רק כדי להתחרות ולהתעלות ("איבער-טאַנצן") על השכן או השכנה, שהילד שלו יוכל להתפאר בפני שאר הילדים בנוגע לעניינים של מה בכך.

מדובר אודות עניינים שלא זו בלבד שאינם נוגעים ל"פנימיות", אלא אדרבה, הם מקלקלים לפנימיות, אבל אף על פי כן, הוא צריך להעמיד את עצמו במעמד ומצב כזה שיישא חן בעיני ה"בריות" – "בריות בעלמא" (כלשון רבינו הזקן19), שאין להם שום מעלות מלבד העובדה שנבראו על ידי הקב"ה, ובלשון הגמרא20 "לך ואמור לאומן שעשאני כו'".

– סיפרתי פעם אודות דודי שהיה בקי גדול ולמדן גדול כו', אלא שגרם מזלו (שהרי אמרו חז"ל21 "בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא") ונתמנה לרב באחת המושבות ("קאָלאָניעס") ברוסיא, ופעם אחת בא אליו אורח מבני המושבות וסיפר לו אודות סדר ההנהגה בבית-הכנסת שלהם בנוגע לבחירת גבאי ועומד בראש, שאחת הבחינות לכך היא, שהמועמד יושב בקיר המזרחי (שהרי הגבאים צריכים לישב ב"מזרח"), ומראה את "גודל מעלתו", שבכוחו לתת יריקה כזו שתגיע ותידבק בקיר המערבי... זהו סימן שיש בו "שלימות" שאין לאחרים, ולכן ראוי הוא שיבחרוהו לתפקיד ומינוי זה. –

ובנוגע לענייננו:

לא מדובר כאן אודות התחרות והתעלות ("איבערשטייגן") על חבירו בנוגע להוצאת בניו לתלמוד תורה, לשלחם לישיבה טובה יותר, באופן של "זה א-לי ואנוהו"22,

– בגלל הוצאות בעניינים אלו לא נופלים לחובות, כדאיתא בגמרא23 "כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש-השנה ועד יום-הכיפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום-טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה"; מהוצאות אלו לא באים במיצר ודוחק, וגם אם נעשה מצב של מיצר ודוחק, הרי זה רק לפי שעה, שהרי הקב"ה אומר "לוו עלי . . ואני פורע"24

אלא המדובר הוא אודות התעקשות להשיג את השכן ביריקה ("איבערשפּייען")... שהיריקה שלו תגיע ממזרח למערב, ובמערב גופא – תגיע רחוק יותר ובעומק יותר מזו של השכן!...

וגם אם הבעל הוא "מורם מעם", ואינו יודע מה נעשה מאחורי הדלת של השכן – דואגת האשה לספר לו על כך, בעת ארוחת הערב, בבוקר וכו', ועד שגם אצלו מתקבלת ההנחה שכדאי מסירת-הנפש, עד כדי הלוואה – להיות "עבד לוה לאיש מלוה"25, מבלי לידע מניין יחזיר את ההלוואה – בשביל רהיטים, כפי שנקרא בשפת המדינה "פורניטשער"...

– מה שמצינו בגמרא26 שצריך להיות "כלים (כלי בית) נאים", מבואר בזהר27 שהכוונה היא למצוות, אבל, במדינה זו ישנו ענין שניתן לו שם של גוים ("אויף גוי'איש"): "פורניטשער" –

ה"פורניטשער" שלו צריכים להיות עם כל הדקדוקים: לא רק הצבע, ולא רק הגודל, הרוחב והקומה, אלא גם מין העץ שממנו יוצרו רהיטי הבית, ועוד זאת – והיא העולה על כולנה – שהכול ידעו שרכשו אותם במקום כזה שבו התשלום יקר יותר ב-500 דולר!...

– בכלל לא נוגע כיצד נראים כלי הבית; צריכים רק לראות את ה"חותם" המוטבע עליהם, שבו צוין רחוב פלוני ומקום פלוני, שכולי עלמא ידעי ששם פושטים את העור... בשביל השם והייחוס בלבד!

בשביל זה כדאי לירד לחיי עצמה ("דערגיין זיך די יאָרן") ולירד לחייו של הבעל, שיחסר להם בעניינים עיקריים – ולו רק שהשכנה תהיה חייבת להודות ש"יריקה" זו ("די שפּאַייעכץ") אכן הגיעה רחוק ועמוק יותר...

ומובן, שכתוצאה מהנהגה זו – מלבד זאת שסוף-כל-סוף פוגע הדבר בבריאות הגוף, ועדיין לא מדברים אודות בריאות הנשמה... – בל ימלט שלא יחסר בכל הדרוש להוצאות עבור עניני קדושה, ועד להוצאות עבור חינוך הבנים והבנות, שיוכלו לתת להם חינוך הכשר, מבלי הבט על כך שבצד שלעומת-זה נותנים חינוך בחנם, "אסיא דמגן במגן"28, שכן, חינוך זה הוא לא להשם ולא לתורתו, ואילו בנוגע לכל העניינים הקשורים עם קדושה, איתא בזהר29 שצריכים לשלם עבורם כסף; כך קבע הקב"ה בעולם, והוא גם נותן את הכסף הדרוש כדי שיוכלו ליישם זאת.

ה. ובכל הקשור לעניין זה, יש להתחיל מ"עקרת הבית", על מנת לשנות את סדר ההנהגה בבתים ("איבערשטעלן די הייזער") – ו"לא בשמים היא"30, ואין זה קשור עם מסירות נפש – על ידי עריכת סדר מסודר באופן ניהול הוצאות הבית:

לכל לראש צריכים לידע את כמות הכסף שישנו במזומן, ונוסף לכך, להעריך מה שניתן להשיג בכוחות הגלויים, ובלית ברירה – יכולים להתחשב גם בכוחות הנעלמים, כוח היכולת.

ואז – לאחר שמחשבים כיצד מתפרש הדבר בדולרים – יש להפחית את כל הדרוש לעניינים חיוניים, היינו עניינים של קדושה,

וכאשר יישאר משהו – הנה לכל לראש צריכים לזכור שמה שאסור אסור, ומה שמותר לא צריך ("וואָס מ'טאָר ניט – טאָר מען ניט, און וואָס מ'מעג – דאַרף מען ניט")31;

אלא שישנם עניינים שבהם אומרים ש"דיברה תורה כנגד יצר הרע"32, ואף על פי כן, גם בעניינים אלו מקבלים אחר כך "פסק" – כמבואר במדרשי חז"ל33 בטעם שנסמכה פרשת בן סורר ומורה לפרשת יפת תואר, שאף על פי שלא דיברה אלא כנגד יצר-הרע, שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור, מכל מקום, אם נשאה סופו כו', ולכן עליו לשוב בתשובה, וממילא יפטר מבן סורר ומורה, ויהיה לו בן שיגדל לתהילה לשם ולתפארת.

אבל מה שבהכרח לתקן, הרי זה העניין האמור – שכאשר מתבוננים רואים שהוא הורס את הציור של רוב האברכים הנשואים שיוצאים לעולם – שמצד זה שמונחים ב"הנחות העולם", בהכרח שאצלו יהיה טוב יותר מאשר אצל השכנה, מבלי להתחשב במצב שלו ובמצב של השכנים, ועל פי רוב מתנהגים בזה "לחומרא", שאם רק מתעורר ספק שיש לשכן דבר פלוני, מחליטים שמסתמא יש לו, וממילא, צריך הוא "כפלים לתושייה"...

וכאשר יפעל על עצמו לשנות גישה זו מעיקרא – אזי יעזור השם יתברך שיצליחו לבטל קליפה זו,

ואז ייתן השם יתברך שתהיה הרחבה בענייני קדושה, ובמילא תומשך הרחבה גם בענייני העולם, היינו, שתהיה "דירה נאה וכלים נאים"26 ברוחניות27, וגם דירה נאה וכלים נאים כפשוטם, בפועל, אלא שיהיה זה ללא קשיים וללא הלוואות כו', "מידו המלאה הפתוחה הקדושה (ובמילא גם) והרחבה"34.

(מהתוועדויות ש"פ עקב ה'תשט"ז וכ"ף כסלו ה'תשי"ז. תורת מנחם כרכים יז, עמ' 152-153; ח"י עמ' 285-289)

_________________________________

1)    יתרו יט, ג.

2)    ראה גם תורת מנחם – התוועדויות חט"ז ע' 351.

3)    ראה גם תורת מנחם שם ע' 233. וש"נ.

4)    ירמי' ב, יט.

5)    איוב לא, ב.

6)    רפ"ב.

7)    יתרו כ, ב.

8)    יל"ש עה"פ (רמז רפו).

9)    ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סרכ"ז. וש"נ.

10)  ראה גם תורת מנחם – התוועדויות חט"ז ריש ע' 45.

11)  אבות פ"ה מי"ג.

12)  שיחת ליל י"ט כסלו תרצ"ג ס"ב (לקו"ד ח"א טו, א).

13)  ברכות יב, ב. וש"נ.

14)  ראה גם תו"מ חי"ג ע' 244 ואילך. וש"נ.

15)  שער הגלגולים הקדמה ט"ז. בספר הגלגולים פ"ד. וראה הערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ תש"ח ע' 240 ואילך.

16)  שבת קיח, סע"ב. וראה גם מכתב יו"ד ניסן שנה זו (אג"ק חט"ו ע' כט). תו"מ חי"ז ע' 201. וש"נ.

17)  ראה גם תו"מ ח"ו ע' 81. וש"נ.

18)  פד, ב.

19)  תניא פל"ב.

20)  תענית כ, רע"ב.

21)  מו"ק כח, א.

22)  בשלח טו, ב. וראה שבת קלג, ב. וש"נ.

23)  ביצה טז, רע"א.

24)  שם טו, סע"ב.

25)  משלי כב, ז.

26)  ברכות נז, ב.

27)  ראה תקו"ז ת"ו (כב, ב). וראה גם שיחת ש"פ וישב ס"ד (לעיל ע' 234). וש"נ.

28)  ב"ק פה, סע"א.

29)  ח"ב קכח, א.

30)  לשון הכתוב – נצבים ל, יב.

31)  אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד ע' עד (נעתק ב"היום יום" כה אדר שני). ובכ"מ.

32)  קידושין כא, סע"ב. הובא בפרש"י עה"ת ר"פ תצא.

33)  פרש"י שם.

34)  נוסח ברכה הג' דברהמ"ז.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)