החל בשלהי שנת תשי"ט ועד לסיום שנת תש"כ עורר הרבי בלי הפסקה לנצל את שנת המאתיים להסתלקות מורנו הבעש"ט, להגברת הפצת המעיינות * "כל השנה היא שנת כושר וסגולה לתעמולה מתאימה לזכרו ואישיותו של הבעש"ט ז"ל", כותב הרב ל'ראשון לציון' הרב יצחק ניסים * הרבי פונה בעניין למוסדות חב"ד, לרבנים הראשיים, לעסקני אגודת-ישראל, לאנשים פרטיים ולכל מי שרק אפשר

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

ברשימת 'שלשלת היחס' בהיום-יום, נכתב על שנת תש"כ: "מתחיל לבאר ספר "צוואת הריב"ש" להבעש"ט. החלו שיעורי תניא ב"ראדיא" (השיעורים מוגהים על-ידי כ"ק אדמו"ר שליט"א). מתחילים להופיע תקליטי "ניחו"ח" (ניגוני חסידי חב"ד)".

שלושת הדברים הנ"ל הם רק כמה מבין עשרות הפעולות שהרבי יזם ועודד החל משלהי שנת תשי"ט, בנושא הפצת מעיינות החסידות - בקשר למלאות מאתיים שנה להסתלקות הבעש"ט.

"והרי השנה היא שנת המאתיים"

ביטוי נוסף למרכזיותו של העניין באותה שנה, אצל הרבי, הוא אזכורו החוזר ונשנה בהרבה מן האגרות שכתב הרבי באותה התקופה לאנשים שונים. הנה, למשל, כשהרבי מעודד את אחד החסידים בכפר-חב"ד להרבות בדיווחים על המתרחש בחיי הכפר, כולל גם "בנקודה הפנימית - הפצת המעיינות ועד שיגיעו גם חוצה", מוסיף הרבי ומדגיש: "ובפרט שהרי נמצאים אנו בשנת המאתיים להסתלקות הילולא של הבעש"ט ז"ל, שנת סגולה להפצת המעיינות, שהם הם תורת החסידות".

במכתב אחר (ח' באייר תש"כ - 'היכל מנחם' כרך א עמ' קפה), אל הנדיב מר יוסף שמוטקין, כותב לו הרבי בענייני עסקים ולבסוף מוסיף: "והרי השנה היא שנת המאתיים להסתלקות-הילולא של מורנו הבעש"ט ז"ל שמיסוד תורתו, עזוב תעזוב עמו, עם הגוף דווקא לענייניו, ומתוך מנוחה וטוב לבב".

"לקח על שכמו להיות פעיל"...

בי"א בניסן תש"כ (אגרות-קודש כרך כא עמ' תנט) כותב הרבי לסופר הנודע אליעזר שטיינמן, בקשר לאשפוזו בבית-הרפואה. בין השאר כותב לו הרבי:

וכיוון שמתקרבים אנו לזמן חירותנו, יהי-רצון שיהיה לכבודו חירות מכל העניינים המבלבלים וינצל כשרונותיו אשר חונן בהם מההשגחה העליונה להפצת היהדות המסורתית ומעיינות החסידות ביחוד.

ובפרט אשר כפי הידיעה שקיבלתי לקח על שכמו להיות פעיל בהפצת תורת החסידות בקשר עם שנת המאתיים להסתלקות-הילולא של הבעל-שם-טוב ז"ל השתא.

"התעוררות ברבים"

בכ"ב באייר תש"כ ('נשיא וחסיד' עמ' 451) כותב הרבי למר זלמן שז"ר:

מצורף בזה העתק מכתביי בעניין התעוררות ברבים בקשר עם יום ההסתלקות-הילולא המאתיים של מורנו הבעל-שם-טוב ז"ל בחג השבועות הבא עלינו לטובה.

אין העניין דורש ביאור נוסף, ואשמח להוודע תגובת כ[בודו] ועל הנעשה בזה, ותשואות-חן מראש.

אחד המכתבים הוא המכתב אל הרבנים ניסים וטולידאנו - כפי שמפורש במכתב מל"ג בעומר (צילומו מופיע כאן באדיבות 'יד הרב ניסים'):

"כיצד הוציאם בפועל"

באותו עניין שיגר איגרת להרה"ח הרב יצחק-מאיר לוין, מראשי אגודת-ישראל. מעניינת במיוחד הערת הרבי בשולי האיגרת, המתייחסת לגיסו של הרב לוין, הלא הוא ה'בית ישראל' מגור:

"הראיתי המכתב לגיסי האדמו"ר שליט"א"

להלן מכתב התשובה של הרי"מ לוין ובו התייחסות מפורטת לכל הנושאים שהוזכרו בקצרה במכתב הרבי אליו. מתשובת הרב לוין אפשר ללמוד כמה דברים על הלכי הרוח באותם הימים ועל גישתם של מנהיגים שונים ביהדות החרדית לנושאים כאלה ואחרים:

"כל השנה שנת סגולה היא"

גם לאחר חג השבועות תש"כ, הוסיף הרבי לתבוע הגברה של הפצת המעיינות, תוך השראה משנת המאתיים להסתלקות הבעש"ט. כך, למשל, באיגרת להרה"ח ר' ראובן דונין (י"ט בסיוון תש"כ - 'מקדש מלך' כרך א עמ' 37):

מאשרים קבלת מכתבו מי"ג סיוון,

ואף שאינו מזכיר דבר בקשר עם שנת המאתיים להסתלקות-הילולא של מורנו הבעש"ט ז"ל, תקוותי שעושה בזה ויעשה גם להבא והרי כל השנה שנת סגולה היא, ובח"י אלול הוא יום הולדתו והולדת כ"ק רבנו הזקן, שני המאורות הגדולים...

צריכים לתורתו של הבעש"ט

"קיבלתי מכתבו מט"ז אלול", כותב הרבי ('היכל מנחם' כרך ג עמ' ע-עא) להרב יהושע-מרדכי באט מניו-הייווען קאננ':

ובנועם קראתי בו על דבר פרטי התעמולה בקשר עם שנת המאתיים להסתלקות-ההילולא של מורנו הבעל-שם-טוב ז"ל, אף שמוכרחני להודות שקיוויתי שתעמולה זו תקיף שטח פעולות יותר נרחב, בשים לב לגודל העניין ובהתאם למעמדו והשפעתו, ובפרט בתור נשיא  הפ.ט.א. ומובן שאין כוונתי לצעוק על העבר, אלא לעורר על העתיד שהרי גם עכשיו ומכאן ואילך אפשר לעשות בכיוון זה ואחרי ככלות הכל הרי גם עם תום שנות המאתיים כל המצוות בתוקפן עומדות, ולתורתו של הבעש"ט אנו צריכים.

הרב ניסים פונה לרבנים וראשי הקהל

להלן מכתב של הרבי אל הרב ניסים ובו קריאה לנצל את שעת הכושר ולהעלות את זכר הבעש"ט ותורתו ביום הולדתו, ח"י באלול:

ותשובת הרב ניסים לרבי:

בראש המכתבים הכלליים

בחלק מן המכתבים הכלליים של הרבי במהלך השנה, בולטת שנת המאתיים בתאריך הפתיחה. כך למשל במכתב הבא, לרגל ימי הסליחות ('מקדש מלך' כרך ב' עמ' 496):