כל העניינים שלמטה משתלשלים מעניינם למעלה, ומזה מובן שהמאסר למטה היה מצד הקטרוג למעלה, והגאולה למטה הייתה מצד ניצחון וגאולה למעלה * הקטרוג לא היה על עצם עניין החסידות אלא על הריבוי וההרחבה בחסידות שהשפיע אדמו"ר האמצעי * על-ידי הירידה לעולם לעסוק בעבודת הבירורים זוכים ל"ויפרוץ האיש מאוד מאוד" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בשנת תרצ"ג1, סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהציווי לשחרר את אדמו"ר האמצעי ובאופן שהיו מוכנים לשחררו בפועל, היה ביום השבת, ואז עמד אדמו"ר האמצעי באמצע אמירת חסידות – המאמר דיבור-המתחיל אתה אחד ושמך אחד. והשחרור בפועל היה ביום הראשון.
עוד אמר אז כ"ק מו"ח אדמו"ר, שיש ספק אם גאולת אדמו"ר האמצעי היתה בשנת תקפ"ו או בשנת תקפ"ז2. אבל, ברשימה שמסר כ"ק מו"ח אדמו"ר3 איתא שהיה זה בשנת תקפ"ז.
וזהו גם מהטעמים לכך שחגיגת יו"ד כסלו לא נקבע ליום-טוב כל-כך – כי, כשעמדו לחגוג את חגיגת יו"ד כסלו בשנה הבאה, היה זה כבר לאחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בט' כסלו תקפ"ח4.
ב. אודות אדמו"ר האמצעי – ידוע פתגם אדמו"ר מהר"ש (כפי שכבר נדפס5) שהבעל שם טוב והמגיד הם בבחינת הכתר, עתיק ואריך, אדמו"ר הזקן – חכמה, ואדמו"ר האמצעי – בינה.
עניין הבינה הוא – התרחבות בגלוי, ואכן רואים זאת במאמרי החסידות של אדמו"ר האמצעי, שהם בריבוי התרחבות והסברה. וכפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר6, שבשנים הראשונות לנשיאות של אדמו"ר האמצעי החיו החסידים את נפשם ("חסידים האבן זיך אפגעלעבט") בתורת החסידות.
היה אז אחד מגדולי החסידים שערער על התרחבות החסידות כו'. אמר לו אדמו"ר האמצעי, שלהיותו יורש, יכול הוא ליטול מה שנתן אדמו"ר הזקן!... וגם עניין זה שייך לספירת הבינה – שהרי דינין מתערין מינה7.
וכיוון שעניינו של אדמו"ר האמצעי הוא התרחבות החסידות, הרי מובן, שגם המאסר והגאולה היו בנוגע לעניין זה:
כל העניינים שלמטה משתלשלים מעניינם למעלה. ובנדון דידן, המאסר למטה היה מצד הקטרוג למעלה, והגאולה למטה היתה מצד הניצחון והגאולה למעלה8.
ובמה התבטא הקטרוג והניצחון – בעניין התרחבות החסידות, דהיינו, לא בנוגע לעצם עניין החסידות, אלא בנוגע להתרחבות החסידות.
והרי מעלת ההתרחבות היא – שבמקורה היא למעלה יותר, וגם המשכתה היא עד למטה מטה, שכן, כאשר העניין אינו בא בהסברה ובריבוי אותיות, אין כל אחד יכול לתופסו, מה-שאין-כן כאשר העניין בא בהסברה כו', אזי יכול לתופסו אפילו פשוט שבפשוטים, עד ל"חוצה".
ג. וזהו גם שעניין הטהרה ומקווה הם בספירת הבינה9:
אודות עניין הטהרה במקווה מרומז ברמב"ם10 ומפורש בחסידות11 שטבילה אותיות "הביטל", והיינו, שצריך להתבטל ולהטביל את עצמו לגמרי ב"מי הדעת", ועד שאפילו אם רק שערות ראשו הם מחוץ למים לא נטהר12, כיוון שנראית עדיין מציאותו, ורק כאשר מתבטל לגמרי במי המים אזי נעשה טהור.
ועניינו בעבודה – שמי שאינו יכול להתמודד ("איינקערן זיך") עם חומריותו וגסותו, אזי העצה היעוצה היא – לטבול את עצמו באותיות התורה והתפילה, להרבות באותיות התורה והתפילה, וללמוד תורה בשופי, ובפרט בלימוד חלק התורה שאינו נותן מקום לישות – שזוהי פנימיות התורה, "אילנא דחיי"13.
ועל-ידי זה שיטבול עצמו בתורה, אזי יפטר מישותו כו' ויהיה טהור.
וזהו גם הפירוש בלשון חז"ל בנוגע לשיעור המים "שכל גופו עולה בהן"14 – שכל גופו מזדכך ומתעלה.
ועניין זה נעשה דווקא על-ידי הריבוי שבתורה – כדוגמת המקווה, שאין זה באופן שהמים הם כמידת גופו, אלא באופן שכל גופו מכוסה לגמרי במים, וגם מסביבו יש מים. וכמו כן ברוחניות – שהעצה לעניין הטהרה היא דווקא על-ידי לימוד התורה בשופי, ללא הגבלות.
ועל-פי זה מובנת השייכות דמקווה וטהרה לבינה – כי, מצד הריבוי וההתרחבות שבבינה, שלומד פנימיות התורה ללא הגבלות כלל, נעשה טהור.
וכאמור, שמי שאינו יכול להתמודד עם גסותו וחומריותו, עם העניינים הבלתי רצויים, או אפילו עם ענייני הרשות, אלא שאינם ענייני קדושה שזהו עניינו של יהודי – אזי העצה היעוצה היא הטבילה בהריבוי וההתרחבות דבינה דווקא.
* * *
ד. באותה התוועדות סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפור נוסף15, שגם בו נזכר אודות אדמו"ר האמצעי:
הסיפור הוא אודות אחד מגדולי החסידים, ר ' מיכעלע אָפּאָצ'קער, שהיה עוד אצל רבינו הזקן.
אצל ר' מיכעלע היה הרשב"ץ, וממנו הלך לליובאוויטש אל הצמח-צדק. בלכתו לליובאוויטש, שלח ר' מיכעלע על-ידו פדיון להצמח-צדק, והזהירו שלא יקראנו. מצד סיבות שונות לא התאפק הרשב"ץ ופתח את הפדיון, ואחר-כך סבל ("ער האט געהאט צוטאן") בנוגע לבנו יחידו כו', מצד עניין הנ"ל.
כשהגיע הרשב"ץ לליובאוויטש, בלילה קר, נכנס לבית-המדרש, והתיישב – לא במזרח, אלא במערב, בדרום או בצפון – להינפש מטורח הדרך. ויצא הגבאי של הצמח-צדק והכריז: מי הגיע מר' מיכעלע? – אבל רשב"ץ שהתנמנם, לא שמע. כעבור משך זמן יצא הגבאי עוד הפעם, והכריז: מי הביא משהו מר' מיכעלע? – וגם בפעם הזו לא ענה הרשב"ץ. וכך היה פעם שלישית וכו', עד שלפתע התעורר רשב"ץ ונגש אל הגבאי. וציווהו הגבאי להיכנס מיד אל הצמח-צדק.
כשנכנס הרשב"ץ אל הצמח-צדק נתבטל במציאות לגמרי ועמד "כבול עץ", עד שהצמח-צדק הוצרך ליטול מכיסו את הפידיון, באומרו: כשמביאים פדיון מר' מיכעלע [אינני זוכר בדיוק איך סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר אם אמר ר' מיכעלע, או בלא ר'], צריכים למוסרו מיד. הרשב"ץ, שנתבטל לגמרי, לא השיב מאומה, ונשאר לעמוד כבול עץ, עד שהצמח-צדק רמז שיכול ללכת, ויצא.
ואחר-כך הכין את עצמו במשך ג' חודשים להיכנס ליחידות.
ובהקדמה לסיפור הנ"ל, סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שר' מיכעלע אמר: אצל הרבי – רבינו הזקן – הייתי מאלו ש"עיילי בלא בר"16. אצלו – אדמו"ר האמצעי – אינני יכול לעמוד תחת גג אחד. ואילו הוא שליט"א – הצמח-צדק – אינני יכול לעמוד עמו על קורה אחת.
כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ביאר את הדברים, אבל, כמובן, שזהו מצד ההוספה וההתרחבות מדור לדור, וכאמור לעיל שאצל אדמו"ר האמצעי התחיל עניין של התרחבות.
* * *
ה. על הפסוק17 "ויפרוץ האיש מאוד מאוד" – מבאר אדמו"ר האמצעי18 כפל הלשון "מאוד מאוד":
"מאוד" – הוא עניין הריבוי שבא מצד התחלקות הגבורות, היינו, גבורות עליונות דיצחק, כמו גבורות גשמים, שמצד הגבורות יורדים הגשמים טיפין טיפין בריבוי, וזהו גם שבברכת יצחק נאמר19 "ויתן לך האלוקים", בחינת הגבורה, שבחינה זו היא מקור הברכות לכל ישראל20, וגם במתן-תורה נאמר21 "וידבר אלוקים גו'", ובלשון חז"ל22 "מפי הגבורה שמענום", כיוון שהגבורות הם מקור ההשפעה.
אמנם, עניין "מאוד מאוד" ב' פעמים – נעשה על-ידי עבודת הבירורים שהיתה אצל יעקב, בחינת עולם התיקון, שעל-ידי זה מגיעים לדרגה נעלית יותר גם מהגבורות העליונות דיצחק, גבורות דתוהו, ולמעלה גם מבחינת לבן, לובן העליון, על-שם "שמלבין עוונותיהם של ישראל"23, כדאיתא במדרש24 "מאוד יותר מאביו (יצחק), מאוד יותר מלבן", והיינו, לפי ששורש התיקון הוא למעלה גם מתוהו.
וזהו גם מה שכתוב25 "טובה הארץ מאוד מאוד" – שזהו מצד עבודת הבירורים בארץ שבע עממין לעשות ממנה "ארץ ישראל".
ו. והעניין בזה:
אברהם – ש"כתוב בו26 ואברהם כבד מאוד, פעם אחת" (דלא כיעקב שכתוב בו ב' פעמים מאוד)27 – לא התעסק בעבודת הבירורים, לברר הדברים הגשמיים שבעולם. וגם מה שמצינו באברהם את עניין "הנפש אשר עשו בחרן"28 – הרי עניין זה היה רק בדרך עראי ולפי שעה, וזהו הטעם שאין אנו יודעים מה אירע ליוצאי חלציהם של הגרים שהתגיירו על-ידי אברהם29.
וכמו-כן יצחק – שהרי היה עולה תמימה, ולא יצא מארץ-ישראל (אף שהיתה עדיין קודם הבירור)30.
מה-שאין-כן יעקב – שנאמר בו "ויצא יעקב מבאר-שבע וילך חרנה"31: בתחילה היה יעקב בבאר-שבע – אצל יצחק, אשר, גם בהיותו למטה בגוף היה באותו מעמד ומצב כמו למעלה, שלכן גם בחייו נאמר "אלוקי יצחק"32, אף-על-פי ש"אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם"33.
ולאחרי כן היה י"ד שנה בבית-מדרשם של שם ועבר, כפי שדרשו חז"ל34 על הפסוק35 "וישכב במקום ההוא", "באותו מקום שכב, אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עסוק בתורה", ומובן גודל מעלת מדריגתו באותו זמן.
ולמרות זאת – הלך משם "חרנה", אשר, נוסף על ב' הפירושים שבזוהר36 אם קאי על מלכות או על עולמות בי"ע (כפי שנזכר במאמר37), הרי זה קאי גם על "חרנה" כפשוטו – "חרון אף של מקום (בעולם)"38, שזוהי המדריגה היותר תחתונה.
ובהיותו בחרן – עסק בבירור החומריות כו', שזהו מה שכתוב39 "ויהי לי שור וחמור וגו'", ודווקא על-ידי זה נעשה העניין ש"ויפרוץ האיש מאוד מאוד", ב' פעמים מאד.
ז. ועניינו בעבודה:
החילוק בין תורה למצוות הוא – שהתורה היא ברוחניות, והמצוות הם בגשמיות, כמו ציצית בצמר גשמי וכיוצא-בזה.
והרי תכלית התורה היא בשביל המצוות, כמאמר רז"ל40 "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", ולעתיד לבוא יהיה "מעשה גדול"41 – שהמעלה בזה היא מצד בירור הגשמי.
ויתירה מזה – בבירור דברי הרשות, שזהו עניין נעלה יותר גם ממעשה המצוות42.
ח. וזוהי גם הוראה אלינו בעניין השליחות:
ידוע שרבותינו נשיאינו היו שולחים שלוחים – כפי שהיה בימי אדמו"ר האמצעי, ששלח שלוחים לארץ-הקודש, וכמסופר43 שבתחילה לא רצו לנסוע, עד שהבטיח לשלוח להם את מאמרי החסידות, והיה שולח להם המאמרים בכתב יד קודשו. וזוהי הסיבה שבארץ-ישראל נמצאו הרבה ביכלאך מתורתו של אדמו"ר האמצעי.
והנה, הסיבה לכך שלא רצו לנסוע היא – בגלל שעל-ידי זה יחסר להם בעניין ה"מאוד" בפעם אחת. ואף-על-פי-כן שלחו אותם, לא רק לטובת המקום, אלא גם לטובת עצמם, כיוון שעל-ידי זה מגיעים לעילוי של מאוד מאוד ב' פעמים.
וכן הוא גם בכל הדורות, עד לדור האחרון – שכאשר נוסעים בשליחות כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא הדור, צריך לידע שאין זה רק לטובת המקום, אלא גם לטובת השלוחים, שעל-ידי זה נעשה אצלם העניין של "ויפרוץ האיש מאוד מאוד", דהיינו פריצת כל הגדרים, שזהו על-ידי הפצת החסידות בשופי.
וכסיפור44 אודות החסידים של אדמו"ר האמצעי, שבאחד הלילות כשהיה מזג אוויר טוב ("א גוטע פאגאדע"), חזרו המאמר חסידות בחוץ, ובינתיים התחיל לרדת גשם, וכאשר הבחינו שיצא גוי מבניין אחד, נכנסו ה"חוזרים" לשם להמשיך בחזרת המאמר, ואחר-כך נודע שהיה זה מקום שאסור להיכנס אליו, ובפרט לדברי תורה. והתבלבלו החסידים מזה, ונכנסו לאדמו"ר האמצעי, ואדמו"ר האמצעי שחק ("האט זיך אויסגעלאכט") מכל המאורע.
וזהו אמיתית עניין "ופרצת" – שאפילו הגדרים שיש להם לכאורה אחיזה בשולחן-ערוך, נפרצים גם הם!
(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת ויצא, י' בכסלו ה'תשי"ט;
תורת-מנחם כרך כד, עמ' 227-233, בלתי-מוגה)
__________________________________
1) ראה רשימת ה"יומן" דכסלו תרצ"ג נדפס ב"רשימות" חוברת סט עמ' 10.
2) "רשימות" הנ"ל עמ' 11. וראה גם שיחת י' כסלו תש"א בתחלתה (סה"ש תש"א עמ' 50).
3) ראה "התמים" ח"ב עמ' פד. קונטרס בד-קודש עמ' 9 בהערה – ע"פ מסורה בבית הרב. וראה גם סה"ש שם בהערה.
4) ראה "רשימות" חוברת ח' עמ' 21. קונטרס בד-קודש שם. וראה גם סה"ש שם.
5) ראה שיחת י' כסלו תש"ב בסופה (סה"ש תש"ב ריש עמ' 19). וראה גם תו"מ חי"א עמ' 36. וש"נ.
6) ראה "רשימות" חוברת קפו עמ' 10.
7) ראה זח"ב קעה,ב. לקו"ת תזריע כג, סע"ב. שה"ש כז,ב. וראה גם תו"מ חי"ב עמ' 135. וש"נ.
8) ראה גם תו"מ חכ"א עמ' 208. וש"נ.
9) ראה בארוכה סידור (עם דא"ח) כוונת המקווה (קנו,א ואילך).
10) הל' מקואות בסופן.
11) סידור שם (קנט, סע"ד).
12) ראה רמב"ם שם פ"א ה"ז.
13) זח"ג קכ"ד,ב (ברע"מ). וראה תניא אגה"ק סכ"ו. ובכ"מ.
14) עירובין ד,ב. וש"נ.
15) "יומן" הנ"ל – נדפס ב"רשימות" חוברת קפז ס"ע 11 ואילך. וראה גם חוברת קמג עמ' 7 ואילך. וש"נ.
16) לשון חז"ל סנהדרין צז,ב (ובפרש"י: נכסים בלא רשות).
17) פרשתנו ל,מג.
18) ראה תו"ח וישלח לט,ד ואילך.
19) תולדות כז,כח.
20) ראה גם סידור (עם דא"ח) שער התקיעות בסופו (רמז,ב).
21) יתרו כ,א.
22) מכות כ"ד, רע"א. וש"נ.
23) ראה ב"ר פ"ע, י. ורא גם יומא עה,א.
24) מדרש שכל-טוב – הובא בתו"ש עה"פ (אות קלח).
25) שלח יד,ז.
26) לך-לך יג,ב.
27) מדרש תנחומא קדמון מכ"י – הובא בתו"ש עה"פ (אות קלח).
28) שם יב,ה ובפרש"י.
29) ראה גם לקו"ש ח"י עמ' 89 ובהערה 14 שם. וש"נ.
30) ב"ר פס"ד, ג. פרש"י תולדות כו,ב. נתבאר בלקו"ש חט"ו עמ' 200 ואילך.
31) ריש פרשתנו.
32) שם,יג.
33) פרש"י שם לא,מב.
34) פרש"י שם כח,א.
35) שם.
36) ראה ביאורי הזוהר לאדמו"ר האמצעי ריש פרשתנו (טז,ג ואילך. יז,ד ואילך).
37) פ"ב (לעיל ס"ע 220 ואילך).
38) פרש"י ס"פ נח.
39) וישלח ל,ו.
40) קידושין מ,ב. וש"נ.
41) ראה תו"מ סה"מ כסלו עמ' קצה. וש"נ.
42) ראה גם תו"מ סה"מ כסלו עמ' כג תמוז עמ' צא. ועוד.
43) ראה "התמים" ח"ב עמ' עט.
44) ראה "רשימות" חוברת קפו עמ' 11. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
