חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:12 כ"ג באב התשע"ט, 24/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

יהודי צריך להעמיד "תולדות"
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1006- כל המדורים ברצף
יהודי צריך להעמיד "תולדות"
השלוחים פועלים לחיזוק העולם
בעקבות ה"חתם סופר"
פרשת תולדות
הלכות ומנהגי חב"ד

כאשר אומרים ליהודי שעבודתו צריכה להיות באופן של "נישואין" עם הקב"ה, הוא מתפלא ומשתומם, הכיצד ביכולתו לעשות זאת * העצה לזה היא "פרו ורבו" – לקרב יהודים לתורה ולמצוות עד שגם הם בעצמם יעמידו "תולדות" ויקרבו יהודים נוספים * אין לחשוש מהסכנה שביציאה לחוץ, שכן אדרבה – על ידי עבודה זו "מוחלין לו על כל עוונותיו", ועל-ידה מזרזים את בוא הגאולה שאז יאמרו ליצחק דווקא "כי אתה אבינו" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. מהעניינים העיקריים שבפרשת תולדות – ברכת יצחק. ומבואר בדרושי חסידות1 שברכת יצחק היא באופן של התגברות, למעלה מכל הברכות, למעלה מברכת אברהם ויעקב כו', ואדרבה: ברכת יצחק היא השורש ומקור לכל הברכות, ובמילא, כוללת היא את כל הברכות.

ותוכן ברכה זו – "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש וגו'"2, שלא מצינו ברכות נעלות כאלו לא בברכות אברהם ולא בברכות יעקב.

וברכות נעלות אלו הינם גם בגשמיות וגם ברוחניות: "מטל השמים ומשמני הארץ גו'" – בגשמיות כפשוטו, וכן ברוחניות – כדרשת חז"ל3 "מטל השמים זו מקרא, ומשמני הארץ זו משנה וכו'". ובלשון הרגיל אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו: בגשמיות וברוחניות גם יחד, ובהדגשה – בגשמיות ואחר-כך ברוחניות, שכן, כאשר לומדים פסוק זה, הרי לכל לראש לומדים פשוטו של מקרא (דרך הלימוד דבן חמש למקרא), "מטל השמים ומשמני הארץ גו'" בגשמיות כפשוטו, ואחר-כך לומדים משנה וגמרא (בן עשר למשנה כו' בן חמש-עשרה לגמרא), כולל לימוד דברי המדרש הנ"ל, "מטל השמים זו מקרא וכו'".

ונמצא, שבפרשת תולדות מודגשת ההוספה בעניין הברכה – שלמרות שישנם אצלו כל הברכות דאברהם (וכהדגשת לשון הכתוב, "יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק"), מכל-מקום, ישנה הוספה בהמשכת הברכה שתהיה גם ברכת יצחק, ולא סתם הוספה בלבד, אלא הוספה באופן נעלה יותר, שהרי ברכת יצחק היא תכלית העילוי בעניין הברכה, באופן של התגברות כו'.

ב. תוכן עניין חודש כסלו – חנוכה, י"ט כסלו ויו"ד כסלו: הוספה בעניין הניסים. דהנה, אודות נס פורים אמרו חז"ל4 "אסתר סוף כל הניסים", ואף-על-פי-כן, בתקופה שלאחרי זה היתה הוספה בעניין הניסים – נס חנוכה.

[ויש לומר, שזהו גם הפירוש בשאלת הגמרא5 "מאי חנוכה" (נוסף על הפירוש הפשוט שמפרש רש"י: "על איזה נס קבעוה") – מכיוון ש"אסתר סוף כל הניסים", וכל שאר העניינים שלאחרי זה לא ניתנו להיכתב בתורה שבכתב, לכן נשאלת השאלה: "מאי חנוכה", כלומר, מה מקום להוספה זו].

ולא עוד אלא שלאחרי כן היה נס הגאולה של י"ט כסלו, ולאחרי כן – נס הגאולה של י' כסלו.

ואין זו רק הוספה בעניין הנס, אלא עילוי גדול ביותר – נס הקשור עם עניין ה"שמן", שזהו גילוי פנימיות התורה, תורת החסידות, כלומר, לא סתם הוספה אלא הוספה באופן שלמעלה מכל מדידה והגבלה.

ג. הוראה נוספת יש ללמוד מכללות פרשת תולדות – הקשורה גם עם תוכן עבודת חודש כסלו, חנוכה, י"ט וי' כסלו (כדלקמן):

שם הפרשה הוא "תולדות" – מפני שמדובר בה אודות עניין "תולדות" (בנים) כפשוטו, "תולדות יצחק", "יעקב ועשו האמורים בפרשה"6.

וההוראה מזה – שיהודי צריך להעמיד "תולדות", כלומר, לפעול על יהודים נוספים ולקרבם לכל ענייני תורה ומצוותיה, כידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר7 שזהו עניין "פרו ורבו" בעבודה הרוחנית – לעשות עוד יהודי.

ובפרט – שעניין "תולדות" קאי (לא רק על יעקב, אלא) גם על עשו, "יעקב ועשו האמורים בפרשה", היינו, שיש לפעול ולעסוק אפילו עם יהודי שנמצא במעמד ומצב של עשו, כדברי הגמרא8: "עשו ישראל מומר", רחמנא ליצלן, ועל-אחת-כמה-וכמה בדורנו זה שהיהודים הרחוקים מתורה ומצוותיה אינם אלא "תינוקות שנשבו".

ולא עוד, אלא שצריך לפעול על הזולת שגם הוא יעמיד תולדות – כדיוק לשון הכתוב "אברהם הוליד את יצחק" (ולא כתיב ילד את יצחק), שאברהם פעל על יצחק שגם הוא יוליד תולדות9, ולא רק תולדות סתם, אלא באופן ד"וארבה את זרעו"10, ריבוי תולדות.

וזהו הקשר עם המדובר לעיל אודות העילוי בברכת יצחק – מכיוון שהעבודה וההתעסקות בעניין "תולדות" היא ה"כלי" להמשכת הברכה באופן של תגבורת, ברכת יצחק.

ד. והנה, גודל העילוי שבעניין "תולדות" מודגש גם בסיום הפרשה – בבחינת נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן11:

בסיום הפרשה מסופר שיצחק שלח את יעקב פדנה ארם כו', ובהתחלת הפרשה הבאה מסופר אודות הליכתו של יעקב – "ויצא יעקב מבאר-שבע ויילך חרנה", ובאמצע הדברים – בין סיפור דברי יצחק ליעקב לסיפור אודות הליכתו של יעקב – מפסיקה התורה עם סיפור אודות עשו: "וירא עשו וגו' כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, ויילך עשו אל ישמעאל וייקח את מחלת בת ישמעאל גו'"12, ולכאורה, דרוש ביאור: כאשר עומדים באמצע פרטי הסיפור אודות יעקב – מה מקום להפסיק עם סיפור אודות עשו?!

גם צריך להבין:

על הפסוק "ויקח את מחלת" – אמרו חז"ל13: "וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה? – אלא מלמד שנמחלו לו כל עוונותיו (עד שהדבר פעל גם אצלה – שנקראת בשם "מחלת"), מכאן לחתן שמוחלין לו עוונותיו".

ולכאורה, תמוה ביותר: כאשר התורה רוצה לבאר את גודל מעלתו של חתן שעומד לבנות בית בישראל – לא מצאה התורה מקום שממנו ילמדו עניין זה אלא מחתונתו של עשו הרשע [כפי שכבר למדנו אודות מעשיו של עשו – "וייבז עשו את הבכורה"14, וכיוצא בזה, ועד כדי כך, ש"קיצר הקב"ה ה' שנים משנותיו" של אברהם כדי "שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה"15, עד שמגיעים לסיפור שבסיום הפרשה שיעקב הוצרך לברוח פדנה ארם מפני עשו כו'], שנשא לאשה את בתו של ישמעאל, ככל ה"מעלות" – בלשון סגי-נהור – שהיו לה, כדברי חז"ל16  בנוגע לחתונה זו: "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב"... ומחתונה זו למדים בנוגע לכל חתן שעומד לבנות בית בישראל – "מכאן לחתן שמוחלין לו עוונותיו"?!

והביאור בזה – שהיא הנותנת:

כדי להדגיש את גודל המעלה שבעניין "תולדות", "פרו ורבו", גילוי כוח האין-סוף בעולם17 – שזוהי תכלית ומטרת הנישואין – בחרה התורה להדגיש עניין זה אצל עשו, שלמרות שיודעים את גודל רשעותו, מכל-מקום, כאשר הלך לקיים את הציווי "פרו ורבו" – מחלו לו על כל עוונותיו!...

ועל-פי זה מתורץ גם מה שסיפור זה בא באמצע הסיפור אודות הליכתו של יעקב לחרן – שבזה מודגשת גודל הירידה של עשו, שאפילו לאחרי שמחלו לו על כל עוונותיו, עדיין הוכרח יעקב לברוח מפניו... ואף-על-פי-כן, למרות היותו בתכלית הירידה שאין למטה ממנה – מחלו לו על כל עוונותיו, וכל זה – מפני גודל המעלה שבעניין "פרו ורבו"!

זהו אפוא תוכן פרשת תולדות – גודל מעלת עניין ה"תולדות", "פרו ורבו", ועד להדגשת גודל ההפלאה שבדבר – בסיום וחותם פרשת תולדות, כנ"ל בארוכה.

ה. ומזה יש ללמוד הוראה נפלאה בעבודתו של יהודי:

כאשר אומרים ליהודי שעבודתו צריכה להיות באופן של נישואין עם הקב"ה – כידוע ומבואר במדרשי חז"ל שהקב"ה הוא חתן וכנסת-ישראל היא כלה – חולף רעיון במוחו: הן אמת שהוא בדרגת צדיק, ובוודאי ש"לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם"18, אבל אף-על-פי-כן, כאשר מדובר אודות עבודה באופן של נישואין עם הקב"ה, תכלית הייחוד והדביקות באופן ד"והיו לבשר אחד"19 – כיצד ראוי הוא לכך, ביודעו ש"מאן20 דמחווי במחוג קמי מלכא כו'", ועל-אחת-כמה-וכמה "מלכא קדישא", אשר "מי ידמה לך ומי ישווה לך"!...

והעצה לזה – העניין של "תולדות", "פרו ורבו":

כאשר יהודי יוצא מד' אמות שלו כדי לעסוק בעבודה של עשיית יהודים נוספים, על-ידי זה שמקרבם לתורה ומצוותיה, "פרו ורבו" ברוחניות – הנה בזכות זה "מוחלין לו על כל עוונותיו", שבזה נכלל גם עניין "מחווי במחוג קמי מלכא קדישא", ובמילא, יכול להיות אצלו עניין הנישואין עם הקב"ה.

ו. והנה, כללות העבודה של עשיית "תולדות", לעשות יהודי נוסף, היינו, שפועלים גם על יהודי שבתחילה היה רחוק מענייני יהדות שגם הוא יתקרב ליהדות (על-דרך ובדוגמת עניין "יעקב ועשו האמורים בפרשה", כנ"ל) – קשורה עם התוכן הכללי של חודש כסלו, חנוכה, י"ט וי' כסלו:

כללות עניין חנוכה הוא – להאיר על פתח ביתו מבחוץ21 דווקא, היינו, שלמרות שבחוץ שורר חושך – משתשקע החמה22, יש לצאת ולהאיר את החושך שבחוץ, ועד שפועלים "כליא רגלא דתרמודאי"23, היינו, שמבטלים מכל וכל את המושג של מרידה באלוקות.

וכמו כן בנוגע לי"ט כסלו וי' כסלו, שתוכנם – "יפוצו מעיינותיך חוצה"24, היינו, ש"מעיינות" תורת החסידות באים באופן של "הפצה" עד למקום ה"חוצה".

ובאותיות פשוטות:

ייתכן שיבוא יהודי ויעשה חשבון: מכיוון שהוא נמצא במצב נעלה בענייני תורה ומצוותיה, ועד שיש לו שייכות ל"מעיינות" – יש לו להישאר בד' אמות שלו, ולעסוק בלימוד התורה וקיום המצוות, ובמיוחד – בלימוד תורת החסידות, ומה שדורשים את עניין הפצת המעיינות חוצה – יש לו "שלוחים", בנים ונכדים, שיעשו זאת בעבורו, הוא יעשה זאת על-ידי ה"דואר"... אבל הוא בעצמו – הייתכן שייצא למקום ה"חוצה"?! ובפרט ש"כל25 הדרכים בחזקת סכנה"!...

הנה על זה באה ההוראה מכללות עניין חודש כסלו – שכל עניין חנוכה הוא להאיר על פתח ביתו מבחוץ דווקא, וכמו כן בנוגע לעניין הפצת המעיינות, שהכוונה בזה היא – "יפוצו מעיינותיך חוצה" דווקא, ומכיוון שכן, עליו לצאת מד' אמות שלו, ולבוא למקום ה"חוצה", כדי להפיץ שם את מעיינות תורת החסידות.

ובקשר לטענה ש"כל הדרכים בחזקת כו'" – הרי אדרבה: דווקא על-ידי זה מוחלין לו כו', ולא עוד אלא שעל-ידי זה בא לעילוי של תגבורת יצחק, כנ"ל.

ז. וזוהי ההוראה בנוגע למעשה בפועל שיש לקחת מכל העניינים שהצטרפו בשבת זו – להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל ענייני עבודת חודש כסלו, שנקודתם ותוכנם – להאיר את העולם כולו באור של "תורה אור", ובמיוחד – באור פנימיות התורה, תורת החסידות, ועד שמאיר גם במקום החושך – על פתח ביתו מבחוץ, שזהו תוכן עניין הפצת המעיינות חוצה, היינו, שיוצא למקום ה"חוצה", ושם עוסק בעניין "תולדות" – לקרב יהודים שהיו במקום ה"חוצה" שגם הם יהיו חדורים בכל ענייני יהדות, תורה ומצוותיה, כולל – אור תורת החסידות, ועד כדי כך שגם הם יעמידו "תולדות" באופן כזה, כנ"ל בארוכה.

וכאמור – שעל-ידי כללות מעשינו ועבודתינו ממהרים את הגאולה העתידה, הקשורה עם עניין "תולדות יצחק", כמאמר רז"ל26 שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק דווקא "כי אתה אבינו"27, וכן בנוגע לבית-המקדש השלישי הקשור עם החודשים חשוון וכסלו.

(מהתוועדות שבת פרשת תולדות, מברכים החודש וערב ראש-חודש כסלו ה'תשמ"ה;

התוועדויות תשמ"ה כרך ב עמ' 727-732 – בלתי מוגה)

___________________________

1)    סידור שער התקיעות בסופו (רמז,ב). שער הסוכות בתחילתו (רנז,ד). ובכ"מ.

2)    פרשתנו כז,כח.

3)    ב"ר פס"ו,ג.

4)    יומא כט,א.

5)    שבת כא,ב.

6)    פרש"י ריש פרשתנו.

7)    לקו"ד ח"ד תשמו, א. סה"ש תש"א ס"ע 45 ואילך.

8)    קידושין יח,רע"א.

9)    לקוטי לוי"צ פרשתנו עמ' צב.

10)  יהושע כד,ג.

11)  ספר יצירה פ"א מ"ז.

12)  פרשתנו כח,ו-ט.

13)  ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג - הובא בפרש"י וישלח לו,ג.

14)  פרשתנו כה,לד.

15)  פרש"י פרשתנו שם,ל.

16)  ב"ק צב,ב. וראה ב"ר פס"ה,ג. וש"נ.

17)  ראה סה"מ תרנ"ז עמ' קעח ואילך.

18)  תניא רפי"ב.

19)  בראשית ב,כד.

20)  ראה חגיגה ה,ב.

21)  שבת כא,ב. רמב"ם הל' חנוכה פ"ד ה"ז. טושו"ע או"ח סתרע"א ס"ה.

22)  שבת שם. רמב"ם שם ה"ה. טושו"ע שם ר"ס תערב.

23)  שבת שם. וראה לקו"ש ח"ה עמ' 455 הע' ד"ה עד שתכלה. וש"נ.

24)  ראה סה"ש תורת-שלום ס"ע 112 ואילך.

25)  ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. קה"ר פ"ג,ב (ב).

26)  שבת פט,ב. וראה תו"א ויצא כא,ג. תו"ח פרשתנו ד,ד ואילך.

27)  ישעיהו סג,טז.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)