החסידים, אפילו הבינונים, היו בקיאים בתנ"ך. ומנהג מסודר היה אצלם, אשר אחר לימוד שיעור משניות שאחרי תפילת שחרית, בשעת קפילת [=קיפול] הטלית והתפילין היו אומרים שיעור תנ"ך, באופן אשר במשך שלשה חדשים היו גומרים את התנ"ך.

ר' משה מייזליש סיפר: הרבי (רבנו הזקן) לימדנו שה'אלף' של חסידות הוא, לנצל את הטבע ל'עבודה'; וראשית העבודה היא ניצול טבע הכוחות, כמו למשל - הטבע של מוח שליט על הלב.