חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:56 זריחה: 5:38 י"ח באדר ב' התשע"ט, 25/3/19
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

רמב"ם 3 פרקים ליום

ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק יא-יג.

הלכות פרה אדומה פרק יא

א. כיצד מטהרים טמא מת במי נדה, לוקח אדם טהור שלשה קלחין של אזוב ואוגדן אגודה אחת ובכל בד ובד גבעול אחד וטובל ראשי גבעולין במי נדה שבכלי ומתכוין ומזה על האדם או על הכלים ביום השלישי וביום השביעי אחר שתנץ החמה, ואם הזה משעלה עמוד השחר כשר, ואחר שיזה עליו ביום השביעי טובל ביום ומעריב שמשו והרי הוא טהור לערב, טבל את האזוב בלילה והזה ביום או שטבל את האזוב ביום והזה בלילה הזאתו פסולה והמים מטמאין משום מי חטאת כמו שיתבאר, עד שתהיה טבילת האזוב במים והזאתו ממנו ביום השלישי וביום השביעי אחר שתנץ החמה ואם עבר ועשה משעלה עמוד השחר כשר כמו שביארנו.

ב. מי שנטמא במת ושהה כמה ימים בלא הזאה כשיבוא להזות מונה בפנינו ג' ימים ומזין עליו בשלישי ובשביעי וטובל בשביעי ומעריב שמשו, בד"א בעם הארץ שבא להזות שאפילו אמר היום שלישי שלי אינו נאמן שמא היום נטמא לפיכך צריך למנות בפנינו אבל חבר שבא להזות מזין עליו או על כליו מיד, מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בשביעי ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר השביעי בין ביום בין בלילה ומזין עליו ביום בין קודם טבילה בין אחר טבילה אפילו טבל בליל תשיעי או בליל עשירי מזין עליו למחר אחר הנץ החמה.

ג. כל המטמאין מקבלין הזאה, כיצד זבים וזבות נדות ויולדות שנטמאו במת מזין עליהן בשלישי ושביעי והרי הם טהורין מטומאת מת אע"פ שהן טמאין טומאה אחרת, שנאמר והזה הטהור על הטמא ביום השלישי הא למדת שהזייה מועלת לו אע"פ שהוא טמא, וכן הערל מקבל הזאה כיצד ערל שנטמא במת והזה עליו שלישי ושביעי ה"ז טהור מטומאת מת וכשימול טובל ואוכל בקדשים לערב.

ד. מצות אזוב שלשה קלחין וכל קלח וקלח גבעול אחד, נמצאו ג' גבעולין ושיריו שנים, או אם לקח ב' בתחילה ואגדן כשר, נתפרדו הגבעולין ונשרו העלין אפילו לא נשאר מכל גבעול מהם אלא כל שהוא כשר ששירי האזוב בכ"ש, קלח שיש בו שלשה בדין מפסקו ואח"כ אוגד שלשתן שמצותו להיות אגודה אע"פ שלא נתפרש בתורה שיהיה אגודה, פסקו ולא אגדו או שאגדו ולא פסקו או שלא פסקו ולא אגדו והזה בו כשר, האזוב הקצר אוגדו בחוט על הכוש וכיוצא בו וטובל במים ומעלה ואוחז באזוב ומזה, נסתפק לו אם מן החוט הזה או מן הכוש או מן הגבעול הזאתו פסולה.

ה. אין מזין לא ביונקות האזוב ולא בתמרות אלא בגבעולין, אלו הן היונקות גבעולין שלא גמלו, ומי שהוזה עליו ביונקות ונכנס למקדש פטור, ומאימתי מזין באזוב משינץ, ואזוב שהוזה בו מי נדה כשר לטהר בו את המצורע, כל אזוב שיש לו שם לווי פסול, והאזוב שקורין אותו אזוב ביחוד הוא הכשר והוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים, אבל זה שקורין אותו אזוב יון ואזוב כחלית ואזוב מדברי פסול.

ו. אזוב של אשרה ושל עיר הנדחת ושל ע"ז ושל תרומה טמאה פסולה, של תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר.

ז. אזוב שלקטו לעצים ונפלו עליו משקין מנגבו והוא כשר להזייה, לקטו לאוכלין ונפלו עליו משקין אע"פ שנגבו פסול שהרי נטמא להזייה שכל המשקין וכל האוכלין וכל הכלים הרי הן כטמאים לענין חטאת כמו שביארנו, לקטו לחטאת הרי הן כנלקט לעצים ואם נפלו עליו משקין מנגבו ומזה בו.

פרק יב

א. אדם שנטמא במת והזה עליו כיון שנגע כל שהוא ממי הנדה בכל מקום מעור בשרו של טמא עלתה לו הזייה, אפילו נפלה ההזאה על ראש אצבעו או על ראש שפתו, אבל אם נגעה בלשונו אינה כלום, אע"פ שהלשון כאיברים שבגלוי לענין טומאה כמו שביארנו, אינן כאיברים שבגלוי לענין הזאה וטבילה, וכן כלי שנטמא במת והזה עליו כיון שהגיע לגופו של כלי כל שהוא ממי הנדה עלתה לו הזאה.

ב. שני כלים או שני בני אדם שנתכוון להזות על שניהן כאחת והזה על אחד מהן, ונטפו המים מעל הראשון על השני הרי השני בטומאתו עד שיפלו עליו המים מהזיית המזה לא מן התמצית, הזה על שני כלים ונסתפק לו אם הזה על שניהן כאחד או מחבירו נמצה עליו הזייתו פסולה.

ג. מחט שנתונה על החרש והזה עליה ספק על המחט הזה ספק מן החרש נמצה עליה הזייתו פסולה.

ד. כלים המפוצלין שמחוברין זה לזה במסמרים, כגון מספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני וכיוצא בהן, בשעת מלאכה חיבור לטומאה ולהזייה, שלא בשעת מלאכה אינו חיבור לא לזה ולא לזה, כיצד הן חיבור לטומאה ולהזייה, שאם נטמא אחד מהן בשעת מלאכה נטמא השני, ואם הזה על אחד מהן בשעת מלאכה עלתה הזייה לשניהן וכאילו הן גוף אחד, וכיצד אינו חיבור לא לטומאה ולא להזייה, שאם נטמא אחד מהן שלא בשעת מלאכה לא נטמא חבירו, ואם נטמאו שניהן והזה על אחד מהן שלא בשעת מלאכה לא טיהר חבירו אע"פ שהן מחוברין וזהו דין תורה, אבל מדברי סופרים גזרו שיהיו חיבור לטומאה אפילו שלא בשעת מלאכה גזירה משום שעת מלאכה, ולעולם אם נגעה באחד מהן טומאה נטמא חבירו, וכן גזרו עליהן שלא יהיו חיבור להזייה אפילו בשעת מלאכה גזירה משום שלא בשעת מלאכה, ולעולם אם הזה על אחד מהן לא טיהר חבירו עד שיזה גם עליו, הנה למדת שכל מקום שאתה שומע חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה אין זה אלא גזירה מדבריהם על הדרך שביארנו.

ה. שני כלים שחיברן עד שנעשו כגוף אחד, כגון שתפר שני בגדים או שתי יריעות הרי אלו חיבור לטומאה ולהזאה מפני שהן ככלי אחד.

ו. שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים והן עומדין להתירן אינו חיבור להזייה והרי הן חיבור לטומאה, וכן הסלעים שבקנתל, והמטה של טרבל, וקרן של כליבה, וקרנים של יוצאי דרכים, ושלשלת המפתחות, חיבור לטומאה ולא להזאה, אלא צריך שיגעו המים מן המזה בכל סל וסל, ובכל מפתח ומפתח, ובכל קרן וקרן, ובכל קורה וקורה ממטה זו המפוצלת.

ז. המחבר ג' כסתות של צמר ושש של פשתן, או שלשה סדינים או י"ב מטפחות, הרי אלו חיבור לטומאה ולהזאה, יתר מכאן חיבור לטומאה ולא להזאה, חלוק אחד וטלית אחת וקלובקרין אחד הרי הן חיבור לטומאה ולהזייה אפילו היו ארוכין ביותר או רחבין ביותר כל שהן, ואי זהו קלובקרין זה שני בגדים שמניחין צמר גפן ביניהן ותופרין אותן כאחת ועושין מהן חלוק לימות הגשמים.

ח. כיסוי המיחם שמחובר בשלשלת, הזה על המיחם טהר הכל, הזה על הכיסוי לא טהר המיחם עד שיזה עליו.

ט. הזוג והענבל חיבור לטומאה ולהזאה ואם הזה על אחד מהן טהרו שניהן.

י. הטווי שטוים בו הפשתים או שוזרין בו החבלים ג' גופין יש בו, העץ שמלפפין עליו הטווי והוא הנקרא כוש, והנחושת או הברזל שבראש העץ והוא הנקרא צינורא שבה פותלין וטווין, והרחיים שבאמצע הכוש והיא הנקראת פיקא, הכוש שפותלין בו החבלים שנטמא לא יזה על הפיקא שלו ולא על הכוש אלא על הצינורא, ואם הזה על אחד משלשתן טהר הכל, ושל פשתן מזה על אחד משלשתן לכתחילה ששלשתן חיבור.

יא. עור של עריסה שהוא מחובר לפיקות, חיבור לטומאה ולהזאה, המלבן של מטות אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה.

יב. כל ידות הכלים הקדוחות כגון נצב הסכין וכיוצא בו שהנצב נקוב והברזל נכנס בו חיבור לטומאה ולהזאה, אבל הידות החרוקות כגון עץ החנית שהעץ נכנס בברזל אינו חיבור להזאה.

פרק יג

א. מעלות יתירות עשו בטהרת החטאת, שהאדם הטהור אפילו טבל לקדש ועומד ומשמש על גבי המזבח אינו טהור לחטאת ולא לשריפת הפרה ולא למילוי המים ולא לקדשן ולא להזות עד שיטבול לשם חטאת ואח"כ יהיה טהור לחטאת, וכן הכלים אפילו מזרק שבעזרה אינו טהור לחטאת עד שיטבילוהו לשם חטאת, וכן כל האוכלין וכל המשקין אע"פ שהן טהורין הרי הן לענין חטאת כאוכלין ומשקין המטמאין.

ב. כל כלי הראוי למשכב או למושב אף ע"פ שהוא טהור לגבי הקודש הרי הוא לגבי חטאת כמדרס הזב עד שיטבילוהו לשם חטאת, יוחנן בן גודגדא היה אוכל בטהרת הקודש כל ימיו והיה מטפחתו כמדרס הזב לענין החטאת.

ג. כל ולד הטומאות אע"פ שאינו מטמא אדם ולא כלים אפילו לקודש כמו שביארנו, הרי הוא מטמא אדם וכלים לחטאת, לפיכך אמרו המקדש את מי חטאת לא ינעול את הסנדל, שמא יפלו משקין על הסנדל ונמצא הסנדל טמא שכל המשקין טמאין הן לגבי החטאת ויתטמא זה המקדש בנגיעתו בסנדל ונמצאו מי חטאת טמאים.

ד. מי שנטמאו ידיו בלבד בדברים המטמאין את הידים כגון שנגע באוכלין או במשקין וכיוצא בהן אע"פ שהוא טהור לקדש ואינו צריך אלא טבילת ידיו בלבד כמו שיתבאר, הרי נטמא כל גופו לענין החטאת וצריך טבילה, אפילו לא נטמאת אלא ידו אחת נטמא כולו והרי הוא ראשון לטומאה.

ה. כל הטעון טבילה בין מן התורה בין מדבריהם מטמא את מי חטאת ואת אפר החטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא, וכן מטמא את האזוב המוכשר ואת המים שנתמלאו ועדיין לא נתקדשו, ואת הכלי הריקן הטהור לחטאת, מטמא כל אחד מאלו במגע אבל לא במשא, וטמא שנגע במקצת אפר חטאת פסל את כולו.

ו. אין מונין לחטאת ראשון ושני ושלישי כדרך שמונין לתרומה ולקודש, כיצד עשרה שטבלו לשם חטאת ונטמא אחד מהן אפילו לא נטמא אלא לגבי חטאת בלבד כגון שנטמאת ידו בלבד ונגע בחבירו וחבירו בחבירו אפילו הן מאה כולן טמאין לחטאת, וכן כלים הטהורים לחטאת שנטמא כלי מהן אפילו לא נטמאו אלא אחוריו בלבד לגבי חטאת כגון שנגעו משקין באחוריו ונגע כלי זה בכלי שני ושני בשלישי נטמאו הכלים כולן לגבי החטאת ואפילו הן מאה.

ז. כל הראוי להתטמא במדרס הזב אף ע"פ שהוא טהור לקודש אם הנידו הטהור לחטאת נטמא אף על פי שלא נגע בו, וכן הטהור לחטאת שהניד את האדם שאינו טהור לחטאת, או שהניד את רוקו או את מימי רגליו של אדם זה, נטמא אע"פ שלא נגע בו, אבל כלי שאינו ראוי למדרס אינו מטמא את הטהור לחטאת אא"כ נגע בו.

ח. כלי הטמא בטמא מת אם הנידו הטהור לחטאת נטמא ואף ע"פ שלא נגע בו ואע"פ שאין טמא מת מטמא במשא כמו שביארנו, כיצד מפתח שהוא טמא מת שהיה תלוי בדלת וסגר הטהור לחטאת את הדלת הואיל והניד את המפתח הטמא נטמא, וכן אם הסיט את השרץ ואת שכבת זרע הרי זה טמא לחטאת אע"פ שאין אלו מטמאין במשא כמו שיתבאר.

ט. הטהור לחטאת שנגע בכלים שהיו למעלה מן הזב וכיוצא בו והן הנקראין מדף אף ע"פ שהוא טהור לקודש נטמא לחטאת, וכן כלי הטהור לחטאת שנגע במדף נטמא לחטאת.

י. הטהור לחטאת שנגע באוכלין ומשקין בין טהורין בין טמאים שכל אוכלין ומשקין לגבי חטאת אינן טהורין אם נגע בהן בידו נטמא כל גופו כמו שביארנו, נגע בהן ברגלו או בשאר גופו או שהסיטן בידו ולא נגע בהן טהור, וכן אם נגע בתנור וכיוצא בו משאר כלים שאינם טהורין לחטאת נטמא כולו אבל אם נגע ברגלו בהן הרי הוא טהור לחטאת כמו שהיה.

יא. הטהור לחטאת שהכניס ראשו ורובו לתוך מים שנתמלאו לחטאת נטמא מפני שהן שאובין, ומדברי סופרים שהבא ראשו ורובו במים שאובין נטמא כמו שיתבאר.

יב. הכל נאמנין על טהרת החטאת ואפילו עמי הארץ מפני חומרתה, ומעלות אלו שעשו בה הכל נזהרין בה, והרי נאמר בתורה והיתה לעדת בני ישראל למשמרת כל ישראל ראויין לשמירה, לפיכך עם הארץ שהביא כלי מביתו אפילו כלי חרס ואמר כלי זה טהור לחטאת הרי זה טהור ומקדשין בו ומזין ממנו, ואע"פ שאותו כלי טמא לקודש ולתרומה, וכן עם הארץ שאמר טהור אני לחטאת, או שהיו מי חטאת אצלו ואמר טהורין הן נאמן, שאין אדם מישראל מזלזל בה.


נא לשמור על קדושת הדף!

תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)