חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:16 זריחה: 6:03 ח' באייר התשע"ח, 23/4/18
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

רמב"ם 3 פרקים ליום

ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, פרק ה-ז.

הלכות טומאת צרעת פרק ה

א. מי שהיתה לו מכה בעור בשרו ונפשט העור מחמת המכה, אם היתה המכה מחמת האש כגון שנכוה בגחלת או ברמץ או בברזל או באבן שליבנו באש וכיוצא בהן הרי זו נקראת מכוה, ואם היתה המכוה שלא מחמת האש, בין שלקה באבן או בעץ וכיוצא בהן, בין שהיתה המכוה מחמת חולי הגוף כגון גרב או חזזית שהפסיד העור או שחפת או קדחת ודלקת וכיוצא בהן שהשחיתו העור הרי זו נקרא שחין.

ב. ליבן שפוד והכה בו אם היה ראשו (מבורז) [כדור] הרי זו מכוה, ואם היה ראשו חד הרי זו ספק אם היא מכוה או שחין, לקה במי טבריא או בגפת וכיוצא בהן הרי זה שחין.

ג. השחין והמכוה כל זמן שהן מכות טריות הן נקראין מורדין ואינן מטמאין בנגעים כלל, חיו השחין והמכוה ונתרפאו ריפוי גמור אע"פ שהמקום צלקת ואינה דומה לשאר העור הרי הן כעור הבשר לכל דבר ומתטמאין בשלשה סימנין ויש בהן הסגר שני שבועות כמו שביארנו.

ד. התחילו השחין והמכוה לחיות ולהתרפאות ונעשית עליהן קליפה כקליפת השום, זו היא צרבת השחין האמורה בתורה ומחית המכוה האמורה שם, ומטמאות בשני סימנין בשיער לבן או בפשיון ואין בהן הסגר אלא שבוע אחד, כיצד בהרת שהיתה בצרבת השחין או במחית המכוה אם היה בה שיער לבן יחליט לא היה בה שיער לבן יסגיר שבוע אחד ויראה בסוף השבוע אם נולד בה שיער או פשתה יחליט ואם לא נולד בה כלום יפטור, פשתה לאחר הפיטור או נולד בה שיער לבן יחליט.

ה. השחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה לפיכך חלקן הכתוב לומר שאין מצטרפין זה עם זה ואין פושין זה לזה ואין פושין לעור הבשר ולא בהרת עור הבשר פושה לתוכן, כיצד היה שחין בצד המכוה ובהרת כגריס בשתיהן הרי זה טהור, היתה באחת מהן ופשתה לשניה או שפשתה לעור הבשר טהור, היתה בהרת בעור הבשר ופשתה לאחת מהן אינו פשיון, היה בתוך כפו צרבת שחין כגריס ובה בהרת כגריס יסגיר שאע"פ שאינה ראויה לשיער לבן ולא לפשיון שמא יולד לו שחין אחר בצדה ותפשה לתוכו.

ו. שחין שנעשה מכוה בטלה מכוה את השחין, ומכוה שנעשית שחין בטל שחין המכוה, אם אין ידוע אם שחין היה אם מכוה אין בכך כלום ששניהם סימן אחד וטומאה אחת ולא חלקן הכתוב אלא לומר שאין מצטרפין.

ז. הסגירו בבהרת שבשחין ובסוף השבוע נעשה עור הבשר, או שהסגירו בעור הבשר ובסוף השבוע נעשית שחין יראה בתחילה.

ח. מי שנשר כל שיער ראשו בין מחמת חולי בין מחמת מכה שאינה ראויה לגדל שיער בין שאכל דברים המשירין את השיער או סך דברים שהשירו שערו אע"פ שראוי לגדל לאחר זמן הואיל ואבד כל שיער ראשו עתה הרי זה נקרא קרח או גבח, אם נשר שערו מן הקדקד ולמטה שופע לאחור ועד פיקה של צואר נקרא קרח, ואם נשר מן הקדקד ולמטה שופע לפניו עד כנגד פדחתו נקרא גבח.

ט. הקרחת והגבחת מטמאות בב' סימנין במחיה ובפשיון ויש בהן הסגר שני שבועות שנאמר בהן כמראה צרעת עור בשר ולפי שאין בהן שיער אין השיער הלבן סימן טומאה בהן, וכיצד מטמאין בשני סימנין ובשתי שבועות שאם היתה בהרת בקרחתו או בגבחתו והיתה בה מחיה יחליט, לא היתה בה מחיה יסגיר ויראה בסוף השבוע אם נולדה בה מחיה או פשיון יחליט, לא נולד בה כלום יסגיר שבוע שני פשת או שנולד בה מחיה יחליט לא נולד בה כלום יפטור, ואם פשת או נולד בה מחיה לאחר הפיטור יחליט.

י. הקרחת והגבחת אינן מצטרפות זו עם זו שנאמר בקרחתו או בגבחתו מלמד שהן ב' ואין פושות מזו לזו ולא לשאר עור הבשר ולא בהרת עור הבשר פושה לתוכן.

יא. הקרח או הגבחת או הזקן שנקרח ונעשה בהן שחין או מכוה מטמאין כשחין וכמכוה שבעור הבשר, שהראש או הזקן שנקרחו כעור הבשר לכל דבר אלא שאין מטמאין בשיער לבן, הראש והזקן קודם שיצמח בהן השיער ועדיין לא העלו שיער מעולם, וכן הדלדולין שבראש ושבזקן הרי הן כעור הבשר ומתטמאין בג' סימנין וב' שבועות, וכן זקן האשה והסריס עד שלא העלו שיער הרי הן כעור הבשר ואם העלו שיער הרי הן כזקן האיש שמתטמא בנתקין כמו שיתבאר ואינו מתטמא בבהרת.

פרק ו

א. אלו מקומות באדם שאין מתטמאין בבהרת: תוך העין ותוך האוזן ותוך החוטם ותוך הפה והקמטים שבבטן והקמטים שבצואר ותחת הדד ובית השחי וכף הרגל והציפורן והראש והזקן שיש בהן שיער והשחין והמכוה והמורדין כל אלו המקומות אין מתטמאין בנגעים ואין מצטרפין בנגעים, ולא הנגע פושה לתוכן ואין מתטמאין משום מחיה, ואין מעכבין את ההופך כולו לבן שנאמר בעור בשרו, וכל אלו אינו עור גלוי אלא מהן שאינו עור ומהן שהוא עור והוא מכוסה ואינו גלוי, ואודם השפתים נידון כבית הסתרים ואינו מטמא בנגעים.

ב. הראש והזקן שנשר כל שערן והשחין והמכוה שעלו צרבת מטמאין בבהרת כמו שביארנו, ואינן מצטרפין זה עם זה ואין נגע עור הבשר פושה לתוכם ואינן מטמאים משום מחיה אבל מעכבין את ההופך כולו לבן.

ג. בהרת הסמוכה לראש או לעין או לאוזן וכיוצא בהן או לשחין או למכוה טהורה שנאמר וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהיה כל שחוצה לנגע בעור הבשר וראוי לפשיון.

ד. אלו בהרות טהורות: עכו"ם שהיתה בו בהרת ונתגייר, היתה בעובר ונולד, בקמט ונגלה, בראש ובזקן כשהיה בהן שיער ונקרחו ונשר כל השיער ונתגלתה הבהרת, היתה בשחין ובמכוה כשהן מורדין והעלו צרבת הרי אלו טהורות, וכן אם היתה הבהרת בראש או בזקן קודם שיעלו שיער מעולם והעלו שיער והלך השיער, או שהיתה הבהרת בעור ונעשה מקומה שחין או מכוה וחיו והרי הן כעור הבשר, אע"פ שתחלתה וסופה טמאין הואיל והיתה טהורה בינתים הרי זו טהורה, נשתנו מראיהן בין שהעזו או שכהו יראה בתחילה, כיצד עכו"ם שהיתה בו בהרת כקרום ביצה ולאחר שנתגייר נעשית כשלג, או שהיתה כשלג ולאחר שנתגייר נעשית כקרום ביצה, תראה בתחלה, וכן בקטן שנולד, ובקמט שנגלה, ובראש ובזקן שנקרחו, ובשחין ובמכוה שחיו, אם נשתנה מראה אותן הבהרות יראו בתחלה ואם לאו טהורות.

ה. כל ספק נגעים חוץ משני ספיקות שמנינו כבר, טהור עד שלא נזקק לטומאה, אבל משנזקק לטומאה ספיקו טמא, כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע והסגירן ובסוף השבוע היה בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באיזה מהן פשתה, בין בשני אנשים בין באיש אחד הרי זה טהור, שאע"פ שודאי פשה הנגע בזה הואיל ואינו ידוע אי זו היא הבהרת שפשתה הרי זה טהור עד שידע באי זה נגע טמאו.

ו. משנזקק לטומאה ספיקו טמא, כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע והסגירם בסוף השבוע, והרי בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד שניהן טמאין, חזרו שניהן להיות כסלע שהרי הלך הפשיון מאחד מהן הואיל ואינו ידוע אי זהו שניהן טמאים עד שיחזרו שניהן להיות כגריס, וזהו שאמרו משנזקק לטומאה ספיקו טמא, וכן מי שהיתה בו בהרת ובה שיער לבן שקדם את הבהרת ושיער לבן שהפכתו הבהרת, ואינו ידוע זה שקדם מזה שנהפך, אם מתוך הסגר נסתפק לו ה"ז טהור, ואם אחר החלט ה"ז טמא, אע"פ שהלך שיער אחד מהן ואינו יודע אי זה הלך אם השיער שהיה סימן טומאה או השיער האחר.

ז. מי שבא אצל כהן וראהו שצריך הסגר או שהוא פטור ועד שלא הסגירו או פטרו נולדו לו סימני טומאה, ה"ז יחליט, וכן אם ראהו שיש בו סימני טומאה וקודם שיחליטו ויאמר לו טמא אתה הלכו להן סימני טומאה, אם היה בתחלה או בסוף שבוע ראשון יסגירו, ואם היה בסוף שבוע שני או לאחר הפיטור יפטור אותו.

פרק ז

א. מי שהיתה בו בהרת והוחלט באחד מסימני טומאה בין בתחלה בין אחר הסגר, או שהוסגר ואח"כ פרחה הצרעת בכולו ונהפך לבן, בין שנהפך מתוך הסגר בין מתוך החלט ה"ז טהור, אבל אם הוסגר ולא נולד לו סימן טומאה ונפטר ולאחר הפיטור פרחה הצרעת בכולו ה"ז טמא מוחלט.

ב. הבא בתחלה והוא כולו הפך לבן, אם היתה בו מחיה או שתי שערות לבנות מחליטין אותו, אם אין שם סימן טומאה מסגירין אותו שבוע ראשון נולד לו שיער לבן או מחיה מחליטו, לא נולד בו כלום מסגירו שבוע שני לא נולד לו סימן טומאה ה"ז טהור, שדין בהרת זו הגדולה כדין הקטנה, החליטו בשיער לבן שנולד בו והשחירו שתיהן או אחת מהן, הקצירו שתיהן או אחת מהן, נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן, הקיף השחין את שתיהן או אחת מהן, או שחלקן השחין ומחית השחין, והמכוה ומחית המכוה, והבוהק הרי זה טהור, נולד לו שיער לבן אחר או מחיה הרי זה טמא מפני שבא כולו לבן בתחלה, אחר שפרחה הצרעת בכולו כאחת, ואחר שפשתה ופרחה מעט מעט עד שהלבין כולו, אם מתוך הסגר או מתוך החלט טהור, ואם אחר הפיטור טמא, ואם בתחלה יסגיר, אחד שהיה כולו מראה אחד או שהיה כולו לבן בארבע המראות שבלובן ובארבע של פתוך הכל מצטרפין בין לטהרו בין לטמאו כמו שביארנו.

ג. היתה בו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה והוחלט במחיה ופרחה הצרעת בכולו ואח"כ הלכה המחיה, או שהלכה המחיה תחלה ואח"כ פרחה בכולו ה"ז טהור ואפילו נולד לו שיער לבן, נולדה בו מחיה טמא שנאמר וביום הראות בו בשר חי יטמא והוא שתהיה כעדשה מרובעת או יתר, היתה בו בהרת ובה שיער לבן והוחלט בשיער לבן ואחר כך פרחה בכולו אע"פ ששיער לבן במקומו עומד טהור, שנאמר וביום הראות בו בשר חי יטמא במחיה מתטמא זה שנהפך כולו לבן אחר החלט או אחר הסגר, ואינו מיטמא בשיער לבן, החליטו בפשיון ואחר כך פשתה ופרחה בכולו טהור, ואם נראית בו מחיה טמא.

ד. אף ראשי איברים שאינן מטמאין משום מחיה שבתוך הבהרת מטמאין ומעכבין את הנהפך כולו לבן, כיצד מוחלט או מוסגר שהלבין כולו בצרעת חוץ מכעדשה בשר חי אפילו בראש אצבעו או בראש חוטמו וכיוצא בהן הרי הוא בטומאתו, וכן זה שנהפך כולו לבן וטהר אם חזר בו כעדשה בשר חי אפילו בראש אחד מן האיברים הרי זה מוחלט, נהפך כולו למראה צרעת חוץ מכעדשה אפילו בראש אחד מן האיברים שנהפך לבוהק הרי זה טמא מוחלט שנאמר והנה כסתה הצרעת לא הבוהק, אפילו היתה מקצת העדשה בשר חי ומקצתה בוהק הרי זו סימן טומאה, יהפך /נהפך/ כולו למראה צרעת וטיהר ואחר כך חזר בו בשר כמראה הבוהק הרי זה טהור עד שיראה בו כעדשה בשר חי שנאמר וביום הראות בו בשר חי לא בוהק, חזר בו כעדשה מקצתה בשר חי ומקצתה בוהק אינו סימן טומאה והרי הוא בטהרתו.

ה. כל טמא שפרחה הצרעת בכולו טהור נתגלה ממנו כעדשה בשר חי נטמא חזר ונתכסה בצרעת טהור חזר ונתגלה נטמא אפילו מאה פעמים, התחיל הבשר החי להתגלות והרי הוא מוסיף והולך והצרעת מתמעטת הרי זה בטומאתו עד שתתמעט הבהרת מכגריס.

ו. כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת מעכב ההופך כולו לבן וכל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת אינו מעכב, כיצד פרחה בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין ובמכוה המורדין, או שנשאר פחות מכעדשה בשר חי סמוך לשחין ולמכוה המורדין ולראש ולזקן ה"ז טהור, חזר הראש והזקן ונקרחו וכן אם חיו השחין והמכוה והעלו צרבת הרי זה טמא עד שתפרח הצרעת בהן שהרי הן ראויין לבהרת, היו בה שתי בהרות אחת יש בה סימן טומאה ואחת טהורה ופרחה הטהורה לטמאה ואחר כך פרחה בכולו הרי זה טהור מפני שהיה מוחלט בטומאה אף ע"פ שהטהורה היא שפרחה, ולא עוד אלא אפילו היו אחת בשפתו העליונה ואחת בשפתו התחתונה או בשתי אצבעותיו או בשני ריסי עיניו וכשהן נדבקין זה לזה נראין שתי הבהרות כבהרת אחת הואיל ופרחה בכולו טהור.

ז. יש מראה נגעו לכהן ונשכר מפני שהקדים להראיתו /להראותו/ ולא נתאחר, ויש מראה ומפסיד, כיצד מי שהיה מוחלט והלכו להן סימני טומאה ולא הספיק להראותו לכהן עד שפרחה בכולו טהור, ואילו קדם והראה לכהן ופטרו קודם שיהפך ונהפך אחר הפיטור היה מוחלט כמו שביארנו, היתה בו בהרת ואין בה כלום ולא הספיק להראותו לכהן עד שפרחה בכולו הרי זה טמא וצריך הסגר, ואילו קדם והראה לכהן והסגירו קודם שיהפך ונהפך מתוך הסגר היה טהור כמו שביארנו.


נא לשמור על קדושת הדף!

תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)