מושגים נוספים בנושא
	לא מבינים
	מבשרי אחזה אלוקה
	הקב"ה ומימד הזמן
	להבין את הבורא
	אדם ולא אדם
	דרגות באלוקות
	ממלא כל עלמין, וסובב כל עלמין
	תוהו ותיקון
	משכן לקב"ה בעולם הזה
	ישראל מפרנסין לאביהם
	שמותיו של הקב"ה
	סוד שורש וסוד תוספת
	מהי קדושה

אחד היסודות הבסיסיים של דת-ישראל היא האמונה, שהקב"ה "אין לו דמות הגוף ואינו גוף". וכשם שאין לדבר על הקב"ה במושגים השייכים לגוף גשמי, כך גם לא שייך לדבר עליו במושגים השייכים לנפש האדם, שכן הקב"ה הוא מהות אין-סופית מופשטת ששום מושג אנושי אינו חל עליה.

לאור זאת, מתעוררת שאלה גדולה: הרי אנו מוצאים בתורה תיאורים שעומדים, לכאורה, בסתירה לעיקרון זה. איך מסבירים פסוקים כמו "ישמח ה' במעשיו", "כיעסוני בהבליהם" וכדומה, שמשמעותם היא, שמעשי הבריאה מעוררים, כביכול, רגשות שמחה או כעס אצל הקב"ה? ידועה התשובה הרגילה: "דיברה תורה כלשון בני-אדם", שלפיה כל הביטויים הללו אינם אלא משל בלבד; אך אפילו כמשל אי-אפשר להתעלם מהרעיון הבסיסי שבהם - שמעשי האדם מחוללים שינויים אצל הקב"ה האין-סופי והבלתי-מוגבל!

אדם ולא אדם

כדי להסביר סוגיה זו מביאה תורת החסידות שני פסוקים שנראים כסותרים זה את זה. פסוק אחד (יחזקאל א,כו) אומר: "ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם", כשהכוונה היא לקב"ה; ופסוק שני (שמואל-א' טו,כט) אומר: "כי לא אדם הוא". (מובן מאליו שגם הפסוק הראשון משתמש בביטוי "דמות כמראה אדם" רק בדרך-משל, ואולם הפסוק השני שולל גם זאת). האומנם סותרים שני הפסוקים הללו זה את זה?

כאן אנו מגיעים לדבר שעומד בבסיסה של כל תורת הקבלה והחסידות: מושג ה'צמצום'. כל מי שפתח אי-פעם ספר קבלה או חסידות ראה ודאי שמדובר שם על 'ספירות', 'עולמות' 'שמות' וכדומה. אם זו לו הפעם הראשונה להיתקל בדברים אלה, ודאי יתמה: מהו כל הריבוי הזה וכל שפע ה'דרגות' וה'ספירות' שמעמיסות הקבלה והחסידות על הקב"ה; וכי הקב"ה אינו הוויה אחת, פשוטה, בלתי-ניתנת להגדרה כלשהי?!

מושג ה'צמצום' הוא המפתח לכל העניין. נכון, הקב"ה בכבודו ובעצמו מושלל לחלוטין מכל תואר ומכל הגדרה. אי-אפשר לומר עליו דבר, מפני שהוא האין-סוף האמיתי, המופשט מכל מושג שקיים בעולם. על כך נאמר: "כי לא אדם הוא". אבל לצורך בריאת העולם צימצם הקב"ה את אורו האין-סופי ולבש דמות שיש לה קירבה כלשהי למושגי העולם. הקב"ה רצה שתהיה לברואיו הכרה כלשהי במציאות האלוקית, ולכן הלביש את אורו האין-סופי בלבושים שהעולם יכול להבינם ולהשיגם. ועל כך נאמר: "ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם".

צימצום

משל למה הדבר דומה? למלך בשר-ודם. יש הבדל גדול בין דמותו של המלך בביתו, לבין הדמות שהוא לובש כשהוא יושב על כיסא מלכותו. הוא, כשלעצמו, עשוי להיות בעל לב טוב להפליא, ענוותן, סבלן וכו'; ואילו בשעה שהוא יושב להנהיג את העם, הוא לובש (בכוונה תחילה) ארשת נחושה, נחרצת, חסרת פשרות, ומעניש קשות על כל פגיעה בכבוד המלכות. אין סתירה בין השניים: יש את המלך כפי שהוא לעצמו, ויש את המלך כפי שהוא לובש דמות לצורך הנהגת המדינה, דמות שהיא שונה לגמרי מדמותו האישית.

כך גם הקב"ה 'צימצם' את עצמו ולבש 'צורות' שונות לצורך הנהגת העולם, אלא שגם הלבושים הללו הינם חלק מהאמת האלוקית. בדרגה זו יכולים מעשי הנבראים לגרום שמחה או כעס וכדומה - לא משום שמעשים אלה כשלעצמם תופסים מקום אצל הקב"ה, אלא משום שהקב"ה רצה שתהיה להם חשיבות, ולכן לבש דמות כזאת שלגביה, יש חשיבות למעשי בני-אדם ולענייני העולם.

הבחנה זו בין 'עצמותו' של הקב"ה לבין התלבשותו בלבושים מצומצמים הקרובים למושגי העולם, פותרת אין-ספור שאלות וקושיות מצד אחד, ומונעת תפיסה מגושמת ומעוותת של מושג האלוקות מצד שני.