מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

אחד המאורעות הגדולים ששינו את פני העולם ושעיצבו, למעשה, את דמות העולם שבו אנו חיים - הוא המבול. כאשר נח יצא מן התיבה, אומרים חז"ל: "עולם חדש ראה". היה זה עולם חדש לא רק מבחינה גשמית - כאשר כל מה שהיה בעולם קודם-לכן נמחה והוכחד - אלא בעיקר מבחינה רוחנית: העולם שלאחר המבול הוא עולם שונה במהותו מהעולם שלפני המבול.

מתיאורי התורה על העולם שלפני המבול, ועוד יותר על-פי דברי המדרשים, עולה דמות של עולם אחר לגמרי מזה המוכר לנו. אורך-חייהם של בני-האדם היה גדול לאין-ערוך מאורך שנותינו. היו בעולם יצורים שונים ומשונים שכיום אין להם זכר. דרכי-ההתנהגות של האדם והחי היו שונות לחלוטין מצורת התנהגותם בימינו. זה היה עולם אחר.

העולם הזה נמחה ונמחק על-ידי המבול. הוא השחית את דרכו ובכך הביא את קיצו. התורה מדגישה: "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", ומכאן אנו למדים, כי השחתת-הדרך לא היתה מנת-חלקו של האדם בלבד, אלא אופן-חייהם של כל היצורים שחיו בעולם. על-כן נגזרה על כולם כליה, והעולם ההוא כולו עבר מן העולם.

כמו מקווה

תורת החסידות מגלה משמעויות עמוקות יותר בפרשת המבול. היא שואלת, למשל, למה היה צריך הקב"ה להביא מבול על הארץ אם היה ברצונו רק למחות את היקום - וכי לא היה יכול לעשות זאת בדרכים פשוטות הרבה יותר? לשם מה הוריד מבול על הארץ במשך ארבעים יום, עד שהמים גברו ועלו חמש-עשרה אמה מעל ההרים הגבוהים? ומהי משמעותה של תיבת-נח, שבה שהו נח ובניו ו'נציגים' מכל בעלי-החיים במשך שנה תמימה?

תורת החסידות חושפת בכל פרט מפרטי המבול רבדים נסתרים ועמוקים ביותר, שמעניקים היבט אחר לכל פרשת המבול. בשורות אלה נסתפק בכמה נקודות בלבד, מהקלות יותר להבנה.

במשמעותו הפנימית, המבול הוא בבחינת מקווה-טהרה. תפקידו העיקרי היה לטהר את הארץ מטומאתה. העולם שלפני המבול השחית את הארץ וטימא אותה, כפי שנאמר: "מלאה הארץ חמס". העולם היה רווי כוחות-טומאה רבי-עוצמה, שטימאו את הארץ והשחיתו אותה. השמדת החיים כשלעצמה לא היתה פותרת את הקלקול והטומאה שהם יצרו בעולם. העולם הושחת ונטמא עד שלא היה יכול עוד להתעלות על-ידי תשובה.

טהרתו של העולם נעשתה על-ידי המבול. הוא ירד במשך ארבעים יום - בדוגמת מי-המקווה המטהרים בארבעים סאה. המבול שטף והעביר את רוח-הטומאה שהיתה בארץ וטיהר את העולם. הוא סילק ממנו את ה'קליפות' (כוחות הטומאה) העזות, שהתבצרו בו בעקבות מעשי בני-האדם. כך טוהר העולם והוכשר לקיים עליו חיים חדשים.

אנו מוצאים רמז לתפיסה זו גם בנביא. את הפסוק (יחזקאל כד) "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם", פירשו חז"ל על ארץ-ישראל, שלא ירד עליה המבול. הרי שהמבול - עניינו טהרה.

הכנה למתן-תורה

מוסבר גם-כן, שהמבול טיהר במידה מרובה את הטומאה שירדה לעולם בעקבות חטא עץ-הדעת, ובכך שימש הכנה והכשרה למתן-התורה. הוא עשה את העולם ראוי לכך שאור התורה והמצוות ייקלט וייאחז בו. העולם שלפני המבול לא היה כלי ראוי להשראת הקדושה האלוקית. אך על-ידי המבול נעשתה ההכשרה הראשונית לכך, שכאשר יהודים ילמדו תורה ויקיימו מצוות, תוכל הקדושה להיתפס גם בתוך המציאות הגשמית של העולם.

על-כן נקרא המבול (בישעיה) "מי נח", מלשון "נייחא-דרוחא" (נחת-רוח), ונאמר פעמיים "נח", כדי לרמז על "נייחא דעילאי ונייחא דתתאי" - נחת לעליונים ונחת לתחתונים, כי המבול טיהר את העולם ועשאו כלי להשראת השכינה.