מושגים נוספים בנושא
	האש שבוערת לעולם
	תשובה בשמחה
	צדיקים חוזרים בתשובה
	תיקון המרידה ופריקת-העול
	תשובה – ביטול המרידה
	הקירוב שבא אחר הריחוק
	זדונות נעשות כזכויות
	תשובה – דילוג וקפיצה
	וידוי ותשובה
	תשובה עילאה ותשובה תתאה

חייו של אדם מתנהלים בדרך-כלל בצורה מסודרת וצפויה. גם עבודת-ה' שלו מדודה ומוגבלת על-פי רמתו ודרגתו. יש אצלו תהליך מסודר של עלייה הדרגתית, ופחות או יותר הכול צפוי והגיוני. אך יש שני טיפוסים אופייניים שעבודתם הרוחנית אינה צפויה, אינה מתוכננת, אינה 'הגיונית': צדיקים ובעלי-תשובה.

אצל הצדיקים מתעוררת לעיתים אהבה עזה לקב"ה, שלבם אינו יכול להכילה. הם חשים את עוצם גדולתו ואת היותו כה נשגב ונעלה, עד שכל מה שביכולתם לתפוס ולהשיג אינו אלא הארה דלה מאורו האין-סופי. תחושה זו מעוררת בלבם צימאון עז לקב"ה, שגורם להם לפרוץ מעל ומעבר למגבלותיהם הרוחניות ומעל לסדר הדברים הצפוי.

גם אצל בעלי-תשובה קיימת מגמה זו. עבודתו הרוחנית של בעל-תשובה אינה מסודרת ומדודה. אין באפשרותו לצאת ממצבו בהליכה איטית, מסודרת, צעד אחר צעד. הוא חייב לפרוץ את מגבלותיו ולדלג על משוכות. כשאדם חש את גודל ריחוקו מה', את העובדה שהוא שקוע עד צווארו בתוך הרע - מתעוררת בנפשו משיכה עזה לקדושה, עד שהוא מתרומם מעל כל המגבלות והסדרים ורץ בלי כל חשבון אל האמת האלוקית.

צדיקים ובעלי-תשובה

אך הדמיון בין עבודתם הבלתי-מסודרת של הצדיקים לעבודתם זו של בעלי-התשובה מסתיים בנקודה זו. במהותם הפנימית, אלה תהליכים נפשיים שונים לחלוטין. מה שמניע את הצדיק זו תחושת הקירוב והדבקות. הוא חש את קירבת ה', את אין-סופיותו. התהליך הנפשי שמתרחש בקירבו הוא של התקרבות ושאיפה לדבקות. בבעל-התשובה, לעומת-זאת, הכוח המניע הוא הריחוק. הסיבה העיקרית שדוחפת אותו היא עובדת היותו רחוק מאור-ה' ושקוע ברע. הוא עדיין אינו בשל לחוש את גדולת-ה'. מה שהוא חש היטב, ובעוצמה רבה, זה את ריחוקו הגדול. גם תהליך ההתקרבות שלו הוא יותר בריחה מהרע מאשר רצון להתקרב. סכנת הרע היא הדוחפת אותו להתעלות מעל כל חשבון ומגבלה.

מצד אחד יש יתרון לעבודתם של הצדיקים, שאין להם שום שייכות לרע, וכל מעייניהם בהתקרבות ודבקות לקב"ה. אולם מצד שני יש יתרון גדול לבעלי-התשובה: הדחף שלהם חזק לאין-ערוך מזה של הצדיקים. אדם הבורח ממוות רץ הרבה יותר מהר ממי שרץ להשיג אוצר יקר, אף-על-פי שהאוצר הוא כזה שיכול לתת חיים לו ולצאצאיו עד סוף כל הדורות. כך בעל-התשובה, הוא כאדם שנמצא במדבר וצמא למים, שצימאונו אליהם עז יותר ממי שנמצא במקום יישוב. לכן אמרו: "במקום שבעלי-תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד", כי הבריחה מהרע מביאה את בעל-התשובה לדרגות נעלות יותר מאלה של הצדיקים, שהכוח המניע אותם הוא קירבת-ה'.

נצנוץ של אור

אך תורת החסידות מציינת, שאף התשובה מתחילה מתחושה מסויימת של קירבת-ה'. מה גורם פתאום לאדם להרגיש שהוא חי בחשיכה רוחנית, רחוק מאור-ה'? אין זאת אלא שהוא זכה לנצנוץ מסויים של אור אלוקי, שנתן לו להבין את גודל החשיכה שבה הוא שרוי. הדבר דומה לאדם שהולך ביער אפל, שבמשך הזמן עלול להשלים עם החושך ולראות בו מצב טבעי. אך כשהוא רואה מרחוק נצנוץ של אור - או-אז הוא חש בבהירות עד כמה הוא נתון בחושך.

תשובה אמיתית, מתחילה מגרעין מסויים של הארה אלוקית ותחושה של קירבת-ה'. קשה מאוד לפתח תהליך אמיתי ונכון של תשובה רק על בסיס ההכרה בנחיתות הרע. נכון שהתשובה היא בעיקרה בריחה מן הרע, אך בבסיס הדברים צריכה להיות איזושהי תחושה במעלת הקדושה, ביופייה של הנשמה, ב"טעמו וראו כי טוב ה'".