מושגים נוספים בנושא
	לא מבינים
	מבשרי אחזה אלוקה
	הקב"ה ומימד הזמן
	להבין את הבורא
	אדם ולא אדם
	דרגות באלוקות
	ממלא כל עלמין, וסובב כל עלמין
	תוהו ותיקון
	משכן לקב"ה בעולם הזה
	ישראל מפרנסין לאביהם
	שמותיו של הקב"ה
	סוד שורש וסוד תוספת
	מהי קדושה

כשאדם נתקל בקטעים מהגמרא, מהמדרשים וכו' המדברים אודות הקב"ה, ואינו יורד למשמעות האמיתית הטמונה בהם, או שהוא מסתפק בתפיסה שטחית של הדברים, עלול הדבר להביאו לפעמים לסטייה מעיקרי אמונה. זו אחת הסיבות לעיסוק הרב של תורת החסידות בנושאים אלה: כדי להבטיח שהתייחסותו של האדם לקב"ה תהיה נכונה ואמיתית.

ניטול לדוגמה מאמר חז"ל (מדרש תהילים פ' קד, ובסיגנון הפוך בברכות י,א), המשווה את הקב"ה לנפש האדם: "מה הנפש ממלאה את הגוף, כך הקב"ה ממלא את העולם". השוואה זו אינה פשוטה כלל וכלל, שכן אחד המאפיינים הבולטים של התלבשות הנפש בגוף, היא המעורבות הגדולה של הנפש בענייני הגוף, עד כדי השפעה הדדית. הצורה שבה "הנפש ממלאה את הגוף" גורמת לה להיות מושפעת ממנו ומהקורות אותו, כפי שכולנו רואים, שדברים שקורים בגוף משפיעים גם על הנפש. האומנם אפשר לומר על הקב"ה שהוא מתלבש בצורה כזאת בעולם ו'מושפע' ממה שקורה בו? הרי ידוע הכלל: "אני ה' לא שניתי" (לא השתניתי)!

מבפנים ומבחוץ

שאלה זו, שהיא רק קצה הקרחון של שאלות מעמיקות ומסובכות לאין-שיעור, נפתרת על-ידי החלוקה שעושות הקבלה והחסידות בין שתי הצורות הכלליות שבהן מקיים ומחיה הבורא את עולמו - האור ה'ממלא כל עלמין' והאור ה'סובב כל עלמין'. אי-אפשר כמעט לפתוח ספר של תורת החסידות בלי להיתקל במושגי-היסוד הללו.

שני המושגים הללו הם תולדה של מושג-מפתח שלישי (שלא נרחיב בו כאן) - ה'צמצום'. פירושו הוא, שהקב"ה מצמצם את אורו האין-סופי ומתאים אותו לכלי-הקיבול של הבריאה. ההארה האלוקית עוברת מרחק עצום, מצטמצמת ומתמעטת (כמותית ואיכותית) כדי שהבריאה תוכל לקבלה מבלי שתתמוטט. אילו היתה ההארה האלוקית מתגלה בבריאה בלי תהליכי הצמצום הללו, היה קורה לעולם מה שקורה לעין נוכח עוצמות אור גדולות מדי.

כתוצאה מה'צמצום' הזה יש לפנינו שתי צורות כלליות של הארה אלוקית - 'ממלא כל עלמין' ו'סובב כל עלמין'. הצורה הראשונה, ה'ממלא כל עלמין', היא זו שנמשלת להתלבשות הנפש בגוף. היא מותאמת לכלי-הקיבול של הבריאה, כשם שבנפש יש כוחות מוגדרים לכל איבר. הבריאה יכולה לחוש הארה זו ולקבלה באופן שלם ופנימי, וההארה מצידה גם מושפעת ממה שקורה בעולם, כיוון שהיא כבר הארה מוגבלת ומצומצמת.

הצורה השנייה שבה מקיים הבורא את עולמו נקראת 'סובב כל עלמין'. היא נקראת 'סובב', משום שהיא דומה לעיגול שאין בו מעלה ומטה ולא קצה שניתן לאחיזה. כך הארה זו יש בה מימד של אין-סוף, והיא אינה יכולה להתלבש בתוך הבריאה. השפעתה על הבריאה אינה כהתלבשות הנפש באברי הגוף, אלא 'מלמעלה', באופן בלתי-מודע ובלתי-נתפס. והמעניין הוא, שהשפעת האור ה'סובב' היא עצומה, עד שעצם הקיום המתמיד של החומר נובע ממנו.

אמונה בטהרתה

ההבדלים בין ה'ממלא כל עלמין' ל'סובב כל עלמין' מתמצים בשלושה מרכיבים עיקריים: א) ה'ממלא' מתגלה בעולם ונתפס בכליו, ואילו ה'סובב' נשאר עלום ובלתי-נתפס; ב) ה'ממלא' משתנה לפי יכולת הקיבול של חלקי הבריאה, ואילו ה'סובב' מאיר על הבריאה כולה בשווה; ג) ה'ממלא' יש בו דרגות אין-ספור, בהתאם לדרגות הבריאה שאותן הוא צריך להחיות, ואילו ה'סובב' אינו מתחלק לדרגות והוא הארה אחת פשוטה.

חלוקה בסיסית זו מאפשרת לתווך בהצלחה בין ההתייחסויות השונות והסותרות שיש בתורה לגבי הקב"ה וכו', ובדרך זו נשמרת האמונה בטהרתה, בלי לשייך חלילה לקב"ה מושגים אנושיים.