תשובה: מנהג עתיק, בן למעלה מ-750 שנה, בקהילות אשכנז, להימנע מאכילת אורז וקטניות, וכן מוצרים המיוצרים מהם, בפסח, מכיוון שעלולים לטעות ביניהם לבין מיני דגן.

בחלק מעדות המזרח לא נתקבל מנהג זה, או שנתקבל באורח חלקי (נמנעים מקטניות יבשות ואוכלים את הטריות, או נמנעים מאורז ואוכלים קטניות, ועוד). אך חובה לזכור שהקטניות והאורז צריכים להיות בהכשר מוסמך ובהשגחה מעולה מיוחדת לפסח, כדי לוודא שלא נארזו עם חמץ ושלא נתערב בהם חמץ.

מהמינים הכלולים באיסור זה ומוצריהם: אורז, אפונה, חומוס, חילבה, חמניות, גרעינים שחורים (אגב: המלוחים עלולים להיות חמץ גמור בשל תערובת קמח במלח), חרדל, כוסמת (גרגרים המכונים כך בימינו, אף שאין זו ה'כוסמת' שבמקורות), כרכום, לוביה, סויה (שמן, מרגרינה, לציטין), עדשים, פול, פרג, פשתן, קימל, שומשום, שעועית, תירס (גלוקוזה, עמילן, פופקורן, קורנפלור).

באגוזי אדמה, המכונים 'בוטנים', נהגו רבים להקל. כן פוסקים רבים התירו שמן- כותנה ושמן-חריע שגרגריהן אינם נאכלים, ויש מחמירים.

אין אוסרים להשתמש בקטניות ובאורז למזון תינוקות, בכלים מיוחדים, או לצרכים שאינם לאכילה. לאדם מבוגר שיש לו בעיה רפואית, יש להעדיף קטניות שאינן דומות לדגן על פני אורז ודוחן הדומים לחמץ, אולם בילדים (עד גיל שש-שבע) אין מנהג קטניות מלכתחילה ואין העדפה למין אחד על משנהו.

ככלל, תמיד יש להעדיף מוצר בעל הכשר בטוח ומהודר ביותר, ובמיוחד לפסח.

מקורות: סי' תנג ס"א בהג"ה ונו"כ, שו"ע-הרב ס"ג-ה. כף החיים ס"ק כז. ראה 'סידור פסח כהלכתו' ח"א פט"ז.