בפורים אנו שמחים על הנס הגדול שאירע לאבותינו בימי אחשוורוש, כפי שמספרת לנו בפרוטרוט "מגילת אסתר". מדובר בתקופת-הביניים בין בית-המקדש הראשון לשני, לפני כ-2360 שנה (בשנת ג'תד, 356 לפני ספירת הנוצרים).

המלך אחשורוש שלט על רוב העולם - "מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה", והעם היהודי כולו חי תחת מלכותו. המן הרשע, שהיה הבכיר בין שרי המלך, זמם להשמיד את היהודים - "מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד".

וכך מתארת בפנינו המגילה את מזימת המן:

"ויאמר המן למלך אחשורוש: ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שוה להניחם" (פרק ג' פסוק ח')

"ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא צורר היהודים" (פסוק ט')

ויקראו סופרי המלך .. ויכתב ככל אשר ציוה המן - אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה, ועם ועם כלשונו, בשם המלך אחשורוש, נכתב ונחתם בטבעת המלך".

"ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך, להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, בשלושה-עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר, ושללם לבוז". (פסוקים י"ב-י"ג)

היתה זו הגזירה הקשה ביותר נגד העם היהודי מאז ומעולם. המן ביקש להכחיד ביום אחד עם שלם, למרות היותו מפוזר "בכל מדינות המלך". מצמרר אפילו לדמיין את אשר עשוי היה להתרחש.

לבסוף, כידוע, ארע הנס הגדול. אשתו של המלך, אסתר המלכה, הזמינה את המלך ואת המן למסיבה קטנה. במהלך המסיבה ביקש המלך לדעת מה הביא את אסתר לקיים את המסיבה, ובאהבתו אליה הבטיח לה עד חצי המלכות. בשלב זה גילתה אסתר בפני המלך את סודה כי הינה בת לעם היהודי, וכי על-פי הגזירה "נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד". מיד חזר בו המלך מהגזירה אשר גזר, "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". את המן ובניו תלו על העץ, ומרדכי היהודי, שהיה מנהיגו הרוחני של העם באותה תקופה, נתמנה למשנה למלך אחשורוש. "וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועושי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם".

לזכר הנס הזה חוגגים היהודים את ימי הפורים "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". מאחר ובפורים היה נס הצלתו הפיזית של עם ישראל, תוקנו המצוות של אכילת, שתייה, משלוח מנות, שהם ביטויים גשמיים, האומרים כאילו: הרינו קיימים, אוכלים, שותים ושמחים. כמו-כן מתנות לאביונים, אשר באות להוכיח כי חלק מעצם קיומנו הוא הדאגה לזלות. שמחת הפורים היא גם מעין הפגנה כלפי יורשיו של המן, ממשיכי דרכו שבכל הדורות.