שמחה - היא המתנה הגדולה ביותר שאדם יכול לקבל. יש אנשים שיש להם הכול, ואין להם שמחה, ומנגד יש אנשים שהם חסרי-כול, אבל הם שמחים תמיד. אדם שמח הוא אדם שכל מעשיו נעשים במרץ, בחשק, ברצון. זהו אדם מאושר, אדם שטוב לו בחיים. השאלה הגדולה שרבים שואלים היא - איך מגיעים לשמחה?

שמחה היא סוג מסויים של אופטימיות. אפשר תמיד לראות את חצי הכוס הריקה ואפשר לראות את חצי הכוס המלאה. האדם השמח, רואה בכל דבר את הצד הטוב, וממעיט מערכו של הצד הריק. הוא רגיל למצוא את נקודות האור בכל דבר, ולצמצם את משקלם של הדברים השליליים. בדרך זו הוא יכול תמיד להיות שמח - כי תמיד הוא מרגיש שטוב לו. אבל איך מגיעים להרגשה כזאת?

עניין של אופי?

יש סבורים שזה עניין של אופי: יש אנשים אופטימיים מטבעם, אנשים ש'לוקחים את החיים בקלות'. שום דבר לא שווה כדי להתרגז בשבילו. אלה אנשים שמאמינים שהכול בסוף יסתדר לטובה, ולכן אין סיבה שלא לשמוח. לעומתם, יש אנשים שנולדו פסימיים. כל דבר קטן שלא מסתדר להם בדיוק כפי שהם חושבים - מעכיר את מצב- רוחם, מדאיג אותם, מלחיץ אותם. הם נושאים את כל צרות העולם על כתפיהם, ואיך אפשר לשמוח כשיש כל-כך הרבה דברים שדורשים תיקון?

אבל אף-על-פי שבוודאי יש לאופי מה לומר בעניין זה, אין זה רק עניין של אופי. זה בעיקר עניין של חינוך, השקפת-עולם וגישה לחיים. השאלה אם אתה יכול להיות אדם שמח, אינה קבועה מראש. היא בידך. תרצה - תשמח; לא תרצה - תאבד ממך השמחה. אתה, בהתנהגותך ובגישתך לחיים, קובע אם תהיה אדם שמח או לא.

שמחה מבוססת קודם-כול על האמונה. אם אתה מאמין שהקב"ה מנהל את העולם, אתה גם מאמין שכל מה שהוא עושה זה לטובה. אם איחרת לאוטובוס - אינך חושב שקרה לך אסון, אלא מיד אתה אומר לעצמך שכנראה זה לטובתך. אם מישהו במשפחה חולה חלילה, אינך מניח לדאגה להפיל את רוחך, אלא מיד אתה מתמלא אמונה וביטחון שהחולה יבריא ושהכול ישוב על מקומו בשלום. האמונה הזאת גם מגשימה את עצמה, כפי שאומר הכלל הידוע: "תחשוב טוב - יהיה טוב".

לא לבכות

מלבד זאת, השמחה מבוססת על תפיסה נכונה של היחסים בין דברים. אנשים נוהגים להתלוצץ על העשירים שבוכים - והאם אנחנו איננו עשירים? כל אדם שהקב"ה בירך אותו בילדים - האם זה עצמו איננו מקור לשמחה אדירה? ומי שב"ה נהנה מבריאות טובה - איך יעלה על דעתו להתעצב? אם-כן, מי שחושב על כך, שהוא זכה להיות יהודי, חלק מעמו של הקב"ה - ודאי שהוא שמח ומלא אושר.

אך בכל אלה לא די. שמחה היא גם מתנת שמים. כדי להיות שמחים באמת, אנו זקוקים לברכה מהקב"ה, שיפתח לנו את שערי השמחה שלו. וכאן מתחברים הדברים עם שמחת-תורה שאנו עומדים בפתחו. זהו חג שבו נפתחות בארות השמחה, וכל הרוצה מוזמן לשאוב דליים וחביות של שמחה לכל השנה כולה.

יום זה של שמחת-תורה מכיל בתוכו שפע של ברכה ושמחה. גדולי החסידות אמרו, שכל הדברים שניתן להגיע אליהם בראש-השנה וביום-הכיפורים על-ידי בכי ולב נשבר, אפשר להשיגם בשמחת-תורה על-ידי דבר אחד ויחיד - שמחה וריקודים. עוד אמרו, כי הרגעים של שמחת-תורה הם רגעים יקרים, שבכל אחד מהם ניתן לשאוב אוצרות ממש.