יום-הכיפורים הוא יום של תשובה, אבל יש בו דבר שאינו תלוי בהתנהגותו של האדם. זהו המושג: "עיצומו של יום מכפר". כלומר, יום-הכיפורים כשלעצמו יש בו כוח של כפרה!

איך יכול יום-הכיפורים כשלעצמו לכפר על חטאי האדם?

לפנינו אחת התופעות המופלאות שקיימות ביהודי. יהודי, כל יהודי, הוא בפנימיותו טוב, זך ונקי. הוא רוצה לעשות אך ורק מעשים טובים, ואין הוא חפץ לעשות דבר רע. אם-כן, כיצד קורה שהוא חוטא? - ובכן, לא הוא חוטא; יצרו הוא שמחטיאו, בניגוד לרצונו האמיתי והפנימי.

אלא שבמשך כל השנה נמצאת, בדרך-כלל, אמת פנימית זו בהסתר ואין היא מתגלה. מה שמתגלה הוא החלק החיצוני בלבד של האישיות. אולם ביום-הכיפורים נקלפות כל השכבות החיצוניות ונשמתו המופלאה של כל יהודי מתגלה במלוא זוהרה. הקב"ה מתקרב אלינו ביום הזה, והדבר מעורר את הנשמה שבקירבנו להסיר מעליה את כל השכבות החיצוניות ולגלות את מהותה האמיתית.

ואז מתגלה דבר פשוט: אין שום חטא! מתברר שהיהודי בתוך-תוכו הינו יהלום נוצץ, אשר שום חטא אינו יכול להכתימו ולפגוע בו. ביום-הכיפורים מתגלה היהודי האמיתי!

אך כל זה מותנה בדבר אחד: בקיום צום יום-הכיפורים. אם חלילה מפרים את הצום, חל הכלל: "אין קטיגור נעשה סניגור". כלומר: הואיל ועל-ידי הפרת הצום נעשה יום-הכיפורים עצמו גורם מפליל - אין הוא יכול לסנגר ולכפר.

ואולי לכן מקפיד רוב-רובו של העם היהודי לשמור את צום יום-הכיפורים כהלכתו.