נוסח ה'ווידוי' מכיל עשרות סעיפי אישום. במהלך יום-הכיפורים אומרים אותו עשר פעמים. כל פעם חוזרים על כל הסעיפים. בשביל מה? לא מספיק פעם אחת?

אז ככה: קודם-כל, הווידוי בפה על החטא חשוב מאוד. לא מספיק להתחרט בלב, צריך גם להתוודות בדיבור. אך מצד שני, לא די במלמול מלות הווידוי, צריך גם להתחרט באמת ולהחליט בתוקף שלא לחזור עוד על הדברים שאינם טובים. ביהדות אין הנחות.

לכן מרבים ביום-הכיפורים באמירת הווידוי ואומרים אותו עשר פעמים. אם אמירה אחת היתה רק מן השפה ולחוץ - תועיל האמירה האחרת.

יש המסבירים זאת כך:

בווידוי הראשון חושבים: "לא אשמנו, לא בגדנו, לא גזלנו". בפעם השנייה כבר חושבים: "בעצם, אולי כן אשמנו, בגדנו, גזלנו". בפעם השלישית באה התמרדות: "אז מה אם אשמנו, בגדנו, גזלנו!". בפעם הרביעית אנו כבר מודים: "יש בכך קצת טעם לפגם". בפעם החמישית הדבר מתחיל להעיק קצת: "באמת לא בסדר שאשמנו, בגדנו גזלנו". בפעם השישית החרטה גדלה: "ממש גועל-נפש איך שהתנהגנו". בפעם השביעית אנו כועסים על עצמנו: "בשביל מה היינו צריכים בכלל לעשות את זה!". בפעם השמינית אנו נאנחים: "הלוואי שזה לא יקרה לנו עוד פעם". בפעם התשיעית אנו נחרצים יותר: "אסור שזה יקרה עוד פעם!". ובפעם העשירית התשובה שלמה: "זה לא יקרה עוד פעם!".

עשר פעמים, לא פחות...