מאמרים נוספים בנושא
	בלי תוויות
	רוב העם דבק במסורת
	תופעת ה'מסורתיים'
	בלי מצוות שבין אדם לחברו אי-אפשר להיות דתי
	האמנם "מלחמת תרבות"?
	למה יש אצלנו שנאת-דת
	התעוררות דתית ועויינות דתית
	קירוב הלבבות ופירוק המתחים

בשנים האחרונות מתפתחות בארץ שתי מגמות מקבילות: מצד אחד יש התעוררות גדולה של אמונה והתקרבות עצומה אל התורה והמצוות ואל המסורת היהודית, ומצד שני מתפתחת בחלקים מסויימים של הציבור עויינות נוראה כלפי כל עניין שריח של יהדות ומסורת נודף ממנו, לצד התנכרות מזעזעת לערכים יהודיים בסיסיים ביותר.

מסתבר ששתי המגמות הללו אינן עומדות בסתירה זו לזו. זו עובדה קיימת שכל אדם בארץ יכול לחוש אותה. מצד אחד מתרבים בתי-הכנסת כפטריות אחר הגשם והם מלאים מתפללים, ומצד שני צצו בשנים האחרונות מקרים מחרידים של חילול בתי-כנסת דווקא על-ידי יהודים. מצד אחד יש עלייה ברורה ועקבית במספר שומרי הכשרות בארץ, ומצד שני קמים יהודים ואינם מתביישים לשאת בגלוי ובראש-חוצות את דגל החזיר, שהיה לאורך דורות סמל התיעוב והחומריות הגויית.

יש קשר

מכיוון ששתי המגמות הללו מתפתחות במקביל, יש להניח שקיים קשר ביניהן. אין זה מקרה, שלפני ארבעים שנה, כאשר הזיקה לדת היתה בירידה, לא היתה עויינות כה בוטה כלפי היהדות והיהודים שומרי המצוות; ואילו דווקא בימינו, כאשר הזיקה לדת גוברת ומקיפה שכבות רחבות יותר ויותר, דווקא עכשיו פורצת שינאה עיוורת לכל דבר יהודי-מסורתי. שתי המגמות תלויות זו בזו.

כיום כבר ברור לחלוטין, שאנו נתונים בעיצומו של תהליך רוחני גדול. זהו תהליך כלל עולמי, אבל בעם היהודי הוא מתנהל בעוצמה גוברת ובקצב מואץ. כל האידיאולוגיות שבאו למלא את מקומה של האמונה, גוועו וקרסו. התמוטטות המשטרים הקומוניסטיים סתמה את הגולל על האידיאולוגיה הגדולה והחזקה מכולן, שהסעירה בשעתה את דמיונם של מאות מיליונים. נותרו היום רק מבוכה ותהייה, ואט-אט חוזרים הערכים המסורתיים וממלאים את החלל שנשאר.

זהו הרקע לכל מה שמתרחש אצלנו. יהודים תמיד היו רגישים יותר לעניינים רוחניים. דברים שאצל אחרים מתנהלים לאט, מתנהלים אצלנו במהירות ובעוצמה גוברת. העימות הדתי שהחריף אצלנו בשנים האחרונות הוא ביטוי לתמורה הרוחנית הגדולה שעוברת על העם היהודי.

ויכוח ישן

אל נא נהיה תמימים לחשוב שיש ולו שמץ של אמת בטענות, כאילו ה'כפייה הדתית הגוברת' היא הגורמת לתחושת ניכור כלפי היהדות. כל ילד בישראל יודע שאין כאן 'כפייה דתית גוברת' אלא סחף עצום בכל ענייני הדת. כל מה שקשור למערכת החוקית נמצא בהדרדרות. לא הושג שום הישג דתי בארבע-עשרה השנים האחרונות. נהפוך הוא: דברים שהוסכם עליהם בעבר, בימי ה'סטאטוס-קוו', נפרצים בזה אחר זה. ובכל-זאת מתגברים השינאה וגילויי העויינות.

השינאה הזאת היא תולדה של ניכור, של התרחקות הדורות מערכי היהדות. רק מי שאינו יודע ומבין מה מסמל החזיר בעם ישראל, יכול לנופף בו ולהפוך אותו לדגל. רק מי שאינו מבין את ערכה של השבת, מסוגל לזלזל בה בצורה כזאת. אין כאן שום דבר בעל סיבה ממשית.

ואל נא נשכח את חלקה של ההסתה בתעשיית השינאה הזאת. כלי התקשורת, שאינם מוכנים להתגייס להסברת צורכי הביטחון של המדינה, מתגייסים כאיש אחד כשמדובר בנושא דתי. אין הם בוחלים בהפצת שקרים ובהגזמות, בהוצאת דברים מהקשרם, ובלבד לשוות לציבור הדתי תדמית חשוכה ומכוערת.