מאמרים נוספים בנושא
	בלי תוויות
	רוב העם דבק במסורת
	תופעת ה'מסורתיים'
	בלי מצוות שבין אדם לחברו אי-אפשר להיות דתי
	האמנם "מלחמת תרבות"?
	למה יש אצלנו שנאת-דת
	התעוררות דתית ועויינות דתית
	קירוב הלבבות ופירוק המתחים

מעת לעת צץ ומפתח ויכוח לוהט בעקבות דרישה של הציבור הדתי המבקש לשמר את ערכי הצניעות שהיהדות טיפחה מאז ומקדם. זה קרה אפילו בסיטואציה רגישה במיוחד, בפרשת תמונות בלתי-צנועות שהוצבו ב'יד ושם'. הועלתה בקשה לגיטימית לגמרי: ציבור שאיבד בשואה את מיטב בניו ובנותיו, עם שורה ארוכה של אדמו"רים ורבנים, ביקש להסיר תמונה שעל-פי עקרונות ההלכה אסור להביט בה, כדי שגם ילדים חרדיים יוכלו לבקר במוסד זה. אפשר להתווכח על הבקשה, אפשר להסכים או לא להסכים, אבל התגובה לא הייתה עניינית כלל. קיתונות הבוז והמשטמה שנשפכו סביב העניין היו דוגמה של שנאה לשמה.

ואתה שואל את עצמך - מה מקור השנאה הזאת? מדוע מתייצבת כל עדת הכותבים ובעלי הטורים כאיש אחד נגד כל בקשה שזקן ופאות עומדים מאחוריה? איך אנשים אינטליגנטיים בדרך-כלל נעשים כה צרי-מוחין כשמדובר בעניין דתי? כיצד אנשים שקופצים להגן על זכויותיו של כל מיעוט, יהיה חריג ובעייתי ככל שיהיה, מביעים התלהבות כה רבה להוסיף לרמוס דווקא את זכויותיו של ציבור יהודי שרוצה להישאר נאמן לתורת ישראל ולמצוותיה?

הסברים "משכנעים"

בעבר, לפני שנים רבות, ניסו להסביר לנו, שהשנאה נובעת מהעובדה שהחרדים מתבדלים מהציבור הרחב, אינם מתערים בחיי החברה, אינם שותפים להכרעות המרכזיות, אינם מקיימים דו-שיח עם הציבור הלא-דתי. לכאורה הסבר משכנע.

היום מסבירים לנו ששונאים את הדתיים והחרדים דווקא משום שהם נפתחים לציבור הרחב, מנסים להתערות בחיי החברה, נעשים שותפים להכרעות המרכזיות ומנסים לקיים דו-שיח עם שאר חלקי הציבור. אילו היו יושבים בסמטאותיהם - ניחא. אבל פתאום רואים אותם בכנסת ובממשלה, שומעים אותם ברדיו ורואים אותם בצבא, בהתיישבות ובקליטת העלייה. זה מעורר שנאה, מסבירים לנו. ואכן, גם ההסבר הזה משכנע...

במידרג השנאה הישראלית יש רק ציבור אחד שמתחרה עם החרדים על המקום הראשון - ה'מתנחלים' חובשי הכיפות. על מתיישבי הבקעה והגולן ידברו באיפוק. לכל היותר יכנו אותם 'פרופלורים'. אבל אלה, בעלי הכיפה הסרוגה והעוזי המשתלשל מהכתף - כמה נפלא לשנוא אותם, להשחיר את פניהם ולעוות את דמותם. גם דתיים וגם חלוצים - זה כבר יותר מדי.

אל דאגה

למען האמת, דבר לא יועיל ליהודי הדתי והחרדי. שונאיו אינם שונאים אותו בגלל מה שהוא עושה או לא עושה. הם שונאים אותו משום שבעצם קיומו הוא קורא תיגר על תנועת ההתבוללות הרוחנית. יש יהודים שרוצים לברוח מיהדותם, והוא, בעצם נוכחותו, מזכיר להם את מה שהם רוצים לשכוח כל-כך.

לצערנו, לאותם אנשים יש נוכחות בולטת בתחומי התקשורת והאמנות, ובאמצעות כלים רבי- עוצמה אלה הם מרעילים בשנאתם את כלל העם. רובו של הציבור היהודי לא זו בלבד שאינו מתכחש ליהדותו, אלא הוא מחבב את המסורת ומכבד את שומריה. היהודי הישראלי המצוי חש משיכה טבעית לשורשיו הרוחניים, ואין בו שנאה משל עצמו לשומרי מורשתו עתיקת-היומין. אולם להסתה יש השפעה, וכך מצליח מיעוט מבוטל להעכיר את האווירה בשנאת-חינם.

אור היהדות חדר בימינו לכל רובדי החברה. בכל תחום עיסוק מוצאים כיום יהודים דתיים וחרדים, ורוחשים כלפיהם הרבה כבוד והערכה. יש רק תחום אחד שבו כמעט לא קיימת נוכחות כזאת - בתקשורת ובאמנות. אבל אל דאגה, לקראת הגאולה הקרובה יגיע אור היהדות גם לשם.