מאמרים נוספים בנושא
	סכסוך ישן-נושן
	אמונה שכבשה את העולם
	אמונה מול הפחדה
	"והקב"ה מצילנו מידם"
	לדור שלא ידע את השואה

תופעת האנטישמיות היא אחת החידות האנושיות הבלתי-ניתנות להסבר במונחים רציונליים. בעולם חיים בני-אדם מכל הגזעים והתרבויות, ואין אח ורע לשנאה כלפי העם היהודי. היו עמים שסבלו משנאת העמים האחרים, אבל זו הייתה איבה לפרק-זמן מוגבל, והיא נבעה מנסיבות שיכולות להסבירה. העוינות לעם-ישראל מלווה אותנו לכל אורך ההיסטוריה של עמנו, והיא אינה תלויה בשום דבר שנעשה או שלא נעשה.

איננו מוכרחים להרחיק למעמקי ההיסטוריה. די לראות את היחס העקיב של מרבית האומות כלפי ישראל, כדי להבין שיש כאן עוינות כללית בלתי-מובנת. לכאורה הייתה אהדת העולם צריכה להיות נתונה לעם היהודי, עם קטן ונרדף, שבקושי הגיע לפיסת ארץ משלו לאחר אלפי שנות הרג ורדיפות ואחרי השואה הנוראה. בפועל מתייצב העולם שיטתית לימין אויבינו, מאמץ בלי היסוס את עמדותיהם ו'מזכה' אותנו בסדרת גינויים אין-סופית.

שנאה נטולת פשר

היו שניסו להסביר את האנטישמיות באורחות-החיים הנבדלים של היהודים. דתם, לבושם והתנהגותם היו שונים משל העמים האחרים, ולכן עוררו איבה ושנאה – כך טענו. אחר-כך ראינו, ששונאי-ישראל לא הבדילו בין דתיים לשאינם דתיים, בין לובשי שחורים לבין יהודים הלבושים על-פי הצעקה האחרונה של האופנה המודרנית.

הערבים מתלבשים אחרת מהמקובל בעולם המערבי, מדברים בשפתם, שומרים את מנהגיהם ואורחותיהם, והעולם כולו מכבד אותם ונזהר בכבודם. ואילו מנהיגי ישראל מתלבשים כמקובל בעולם, משתדלים לדבר אנגלית רהוטה, מנסים להידמות לשאר מנהיגי העולם - ותמיד-תמיד יועמדו בפינה. הם זוכים למחמאות רק בשעה שהם נענים לדרישות אויביהם ומוותרים על נכסיהם.

ומצד שני, דווקא בימינו נהנים יהודים שומרי תורה ומצוות ברחבי העולם מיחס של כבוד והערכה. במרבית המדינות מתייחס השלטון ליהודים הדתיים והחרדים בכבוד, מתחשב בבעיותיהם ומקבל בהבנה את צורכיהם הייחודיים. ההנחה שאורח-החיים הייחודי הוא הגורם לשנאת הגויים, אין לה אפוא בסיס עובדתי.

לקראת עולם מאוחד

את שורשיה של האנטישמיות אנחנו מוצאים בפרשת השבוע, המספרת על לידתם של יעקב ועשיו. המאבק ביניהם מתחיל עוד בהיותם ברחם אימם. כבר בשלב זה "ויתרוצצו הבנים בקרבה" - זה מושך לכיוון אחד ואחיו מושך לכיוון השני. כשרבקה המודאגת הולכת לברר את פשר הדבר, היא מקבלת את התשובה: "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו, ולאום מלאום יאמץ".

המתח הפנימי בין יהודים לגויים נעוץ אפוא בשורש הווייתם. זה מאבק מתמיד שלא ייגמר עד ביאת המשיח. לעיתים הוא לובש דמות חמורה ומכוערת, ולעיתים הוא נושא אופי מעודן ומאופק יותר, אבל המתח הבסיסי הזה קיים לעולם.

התורה הבטיחה - והמציאות הוכיחה זאת - שכאשר יהודים ממלאים את תפקידם ומתנהגים כיהודים, חש עשיו יראת-כבוד כלפיהם. באורח פרדוקסלי משהו, דווקא כאשר ההבדלים בין יהודים לגויים באים למלוא ביטוים, מעורר הדבר הערכה מצד הגויים, ואילו הנטייה להידמות לגויים ולהתבולל בתוכם, מעוררת תגובה הפוכה של בוז וזלזול.

האיבה העתיקה של 'עשיו' ל'יעקב' תגיע בקרוב לקיצה, בגאולה הקרובה לבוא על-ידי משיח-צדקנו. אז יבינו היהודים את חשיבות תפקידם, ובעקבותיהם יבינו זאת גם הגויים, ותתקיים הנבואה: "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך", כאשר העולם כולו יסייע לעם-ישראל למלא את ייעודו בתיקון העולם.