בערב יום-הכיפורים, או באחד מעשרת ימי תשובה, מקיימים את מנהג ה'כפרות'. כוונת המנהג הזה להעביר מעל ראשנו כל גזירה רעה, כהכנה ליום הקדוש – יום הכיפורים.
נהוג לקיים את המנהג בתרנגול לכפרה לגבר (ובנים) ובתרנגולת לכפרה לאשה (ובנות). המהדרים נוהגים שאשה בהריון נוטלת שתי תרנגולות (נקבות) ותרנגול (זכר), דהיינו גם עבור העובר (תוספת תרנגולת למקרה שהעובר נקבה ותרנגול למקרה שהעובר (זכר). אפשר להסתפק בתרנגול אחד לכל בני הבית ותרנגולת אחת לכל בנות המשפחה. יש הנוהגים לעשות זאת עם דג או בכסף שתורמים לצדקה.
אוחזים את התרנגול, הדג או הכסף ואומרים נוסח מיוחד (שמופיע בסידור התפילה ובמחזור) מ"בני אדם יושבי חושך וצלמוות" עד "מצאתי כופר", ומסובבים את התרנגול, הדג, או הכסף, מעל הראש ואומרים: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול (או הדג או הכסף, לפי הענין) ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". וחוזרים על כך זאת שלוש פעמים (כולל הפעם הראשונה).
מנהג הכפרות בתרנגולים הוא קדום מאוד, והוא מוזכר בימי ה"גאונים". אמנם היו מגדולי ישראל שערערו עליו, אך רובם ככולם של הפוסקים תמכו בו. האר"י ז"ל וגדולי המקובלים הראשונים ציינו את מעלתו של מנהג קדוש זה, ובעקבותיהם קיבלו את המנהג גם בני עדות ספרד, שבדרך-כלל נוהגים על-פי דברי מחבר השולחן-ערוך.
אין במנהג ה'כפרות' שום התאכזרות לבעלי-החיים. אין שוחטים תרנגולים לשם הרג, אלא לצורך אכילה. העופות הללו נשחטים ונאכלים על-ידינו, בדיוק כשם שאנו אוכלים בשר עוף כל ימות השנה. רבים מהעופות הללו מגיעים לבתי משפחות נזקקות, שכל ימות השנה אין ידן משגת לקנות עוף.
הפוסקים האשכנזים, תומכים במנהג זה ללא סייג, ובשולחן ערוך 'הרב' (שחיבר רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד) המנהג מובא ללא שום הסתייגות, דבר המוכיח כי נתקבל לחלוטין בעם-ישראל. גם בספר ההלכה 'ילקוט יוסף' של הרב עובדיה יוסף, ראש מועצת חכמי התורה הספרדים, כרך ה (מועדים), הוצאת תשמ"ח, עמ' 75, כותב הרב בבירור: "המנהג בכל תפוצות ישראל לעשות 'כפרות' בערב יום-הכיפורים, דהיינו שנותנים לשחוט תרנגול לכל אחד מבני הבית, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש עוד מימות הגאונים".
לנוסח תפילת הכפרות – הקש כאן |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
