הסתלקותו של רבנו הזקן, בעל התניא, אירעה במהלך בריחתו מפני צבאותיו של נפוליאון, קיסר צרפת, אשר התקדמו לתוך רוסיה. בערב ראש-חודש אלול תקע"ב עזב את עירו לאדי, והיטלטל כמה חודשים עם בני-משפחתו ועם קבוצת חסידים, עד שהגיעו בחודש טבת לכפר פייענה. שם חלה הרבי ובמוצאי שבת-קודש פרשת שמות, אור לכ"ד בטבת תקע"ג, עלתה נשמתו הטהורה למרומים, והוא נטמן בעיירה רחוקה משם - האדיטש.
יום ההסתלקות של צדיק הינו יום נעלה שבו הוא "פועל ישועות בקרב הארץ". הקש כאן לשיחת הרבי בנושא.
אגב, ידוע שרבנו הזקן הביע את דעתו הברורה בדבר הסכנה הרוחנית הצפויה לעם-ישראל אם ינצח נפוליאון (חרף העובדה שהוא דגל בחופש ליהודים ואף העניק להם שיוויון בצרפת), ולכן קיווה והתפלל לניצחונו של הצאר הרוסי. הוא אף שיגר איגרות לכל יהודי רוסיה וקרא להם לעזור לממשלה הרוסית במאמץ המלחמתי. את איגרתו סיים במילים: "ואתם אל יירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא, כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיה". ואכן, הקיסר הצרפתי כמעט וניצח את רוסיה, אך בסופו של דבר נמלט ממנה מובס עם 20% בלבד מצבאו.
טעות בפרשת-הדרכים
כאשר ברח הרבי מלאדי הביע את תקוותו ותפילתו, כי יגיעו למחוז פולטווה קודם ראש-השנה, אולם הדבר לא עלה בידו, בשל טעות בדרך. וכך מספר זאת כ"ק אדמו"ר הריי"צ באחת משיחותיו (לקוטי דיבורים חלק א, עמ' 26):
"הסדר היה, אשר בהגיעם לפרשת-דרכים, היו שואלים את כ"ק רבנו הגדול באיזו דרך לנסוע. על-פי-רוב היה כ"ק רבנו הגדול יורד מהעגלה, והיה הולך למקום הפרשת-דרכים, והיה נשען על מקלו בדבקות, ואחרי-כן היה אומר באיזו דרך לנסוע... והנה, באחת הפרשות-דרכים טעה רבי נחום [=נכדו של רבנו הזקן] מכפי שאמר לו כ"ק רבנו הגדול, וכאשר נסעו כעשרה פרסאות שאל כ"ק רבנו הגדול אימתי יגיעו לכפר פלוני, וראה רבי נחום שטעה בדרך... רבנו הזקן נאנח מאוד ואמר: 'אושר הוא כשהנכד הולך בדרך זקנו, ולהפך הוא כשהסבא מוכרח ללכת בדרך שנכדו מוביל'. ויצו לנסוע הלאה".
ומסיים הרבי הריי"צ, כי "הטעות בפרשת-הדרכים הנה מלבד אשר הביאה תוצאות רבות בטלטולים רבים, הנה העולה על כולנה – הסתלקות רבנו הגדול בפיענה. ומני אז היה רבי נחום בצער גדול כל ימיו, כי האשים את עצמו בכל אשר קרה".
בני רבנו הזקן מתארים כך את הסתלקותו של אביהם (הקדמת בני המחבר לשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן): "אראלים ניצחו ונגנז ארון-הקודש, ויצתה נשמתו בטהרה אחר כמה נוראות ונפלאות שנראה ממנו ז"ל באותן הימים שלפני הסתלקותו. לא פסק פומיה מגירסא עד יום מנוחתו. ואחר שהתפלל תפילת ערבית והבדלה בחונן הדעת בדעה צלולה ומיושבת ובדבקות נפלאה, במוצאי שבת-קודש כ"ד טבת תקע"ג, בחד קטירא אתקטר ביה בקודשא-בריך-הוא... אליו נשא את נפשו בשמחה וטוב לבב, כאשר נראה בעליל לכל העומדים שמה, אשר נתפלאו ונשתוממו על המראה. ואותנו עזב ביגון ואנחה"...
חסל גזרות
בשנת תרנ"ז עשה כ"ק אדמו"ר הרש"ב את יום ההילולא כ"ד בטבת במוסקווה. אותה שנה הייתה עת צרה ליהודים, שכן נתמנה פקיד חדש על רובע העיר ההיא, שונא ישראל מובהק, שהיה מחפש ללא הרף אחרי יהודים ששהו בעיר ללא רישיון ישיבה. על-אף הסכנה, באו חסידים רבים (שלא הייתה להם זכות ישיבה בעיר) לתפילת ערבית עם הרבי.
לאחר התפילה השמיע הרבי מאמר חסידות, ואחרי המאמר התוועד עם החסידים. בין הדברים אמר אז: "כאשר נמצאים טפח למעלה מן הארץ - חסל גזרת מוסקווה. שלוחי-מצווה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן. כשמישהו הוא שליח, קשור למשלח, אין לו מה לפחד. הרבי קישר את החסידים בהתקשרות עצמית, ומי שאוחז ב'ידית הדלת' של הרבי, מגן עליו הרבי בגשמיות וברוחניות" (אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ד, עמ' רמ). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
במוצ"ש כ"ד בטבת תקע"ג, הסתלק אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, ומנוחתו כבוד בעיירה 'האדיטש' - פלך פאלטאווא שבאוקראינה. זהו יום התוועדות והתעלות בחסידות.
