לטופס מכירת חמץ - הקש כאן
איסור החמץ בפסח אינו מצטמצם לכך שלא נראה בעינינו את החמץ, אלא גם שלא יימצא כלל חמץ ברשותנו בפסח. יתרה מכך, חמץ שנשאר בבעלות יהודית במשך הפסח, נאסר בהנאה (מדרבנן) לכל אדם מישראל. זה אגב הטעם לכך שיש להקפיד לא לקנות חמץ לאחר הפסח אלא ממי שמציג אישור מכירה תקף מרבנות מוסמכת.
אולם אם החמץ שברשותנו הוא בבעלות גוי, איננו עוברים עליו, כדרשת חז"ל: "'ולא ייראה לך' - שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים".
לפיכך, חמץ שאנו רוצים לשמור ולא לבערו בערב פסח, ניתן למוכרו לגוי.
בתוספתא כבר מוזכר מקרה שמוכרים לגוי אשר סומכים עליו שיוכלו לקנות את החמץ ממנו לאחר הפסח. אולם מדובר (לא בהערמה, כפי שסברו יחידים אלא) במכירה גמורה ומוחלטת, לפי כל כללי מכירת מיטלטלים. מאז הורגלו למכור את החמץ מבלי להוציאו פיזית מרשות היהודי, הוסיפו הפוסקים והנהיגו לעשות זאת בשטר מכירה מיוחד.
רבנו שניאור זלמן, בעל התניא, חידש שבכל מכירה חייב להיות יהודי נוסף, 'ערב קבלן', המקבל עליו אחריות שהגוי ישלם את כל שוויו של החמץ. זאת, לפי שיש ראשונים הסוברים, שאם המוכר אין לו כסף, לא תועיל המכירה כששילם הגוי הקונה רק מקדמה והיתרה נשארת עליו כחוב. ורבים מכל תפוצות ישראל נהגו כדבריו.
בדורות האחרונים נהגו לעשות מכירה כללית, כאשר בני העיר מייפים את כוחו של הרב למכור את חמצם לגוי. ומצווה לזכות בזה כל יהודי, גם מי שאינו נזהר מחמץ בפסח, כדי לצמצם את איסור החמץ.
כך מוכרים את החמץ לגוי
את מוצרי החמץ שאין מבערים באש, וכך גם את כלי החמץ, יש לרכז בפינה צדדית בבית, בתוך מקום סגור ונעול שעליו יצויין בשלט קטן: 'חמץ'. את החמץ הזה יש למכור לגוי, שכן על חמץ שאינו שלנו איננו עוברים איסור. חשוב לדעת, שחמץ שלא נמכר לגוי ועבר עליו הפסח - אסור בהנאה גם לאחר הפסח!
איך מוכרים חמץ? ניגשים לאחד הרבנים שבאזור, או לבית חב"ד הסמוך, ושם מבצעים מעשה קניין של החמץ (רק למשך ימי הפסח, כמובן) לגוי מסויים, עימו עומד הרב בקשר. את המכירה הזו יש לערוך עד ליל בדיקת חמץ, שכן מיד בבוקר ערב פסח עורך הרב את המכירה לגוי.
לאלה שאין באפשרותם לגשת אל הרב למכור את החמץ, אנו מאפשרים להעביר הרשאה למכירת החמץ לרב באמצעות האינטרנט באתר זה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
