חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:17 זריחה: 6:01 כ"ט בניסן התשע"ז, 25/4/17
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שנת הקהל - תוכנה והוראותיה בדורנו

לכנס ולהקהיל יהודים - אנשים, נשים (כמובן - בנפרד) וטף, עד ל"קטני קטנים", ב"מקום" קדוש, כלומר באווירה קדושה, ולנצל את הדבר לשם התחזקות והוספה ב"ליראה את ה'" ובאחדות ישראל.
עוד בנושא זה
מה זה 'הַקְהֵל'?
'הקהל' בימינו - כיצד?
כרטיס 'הקהל' - מלאו כאן
שנת הקהל - תוכנה והוראותיה בדורנו

משיחות ומכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש בחודש תשרי - שנת הקהל - ה'תשמ"ח

בשנת 'הקהל' - לחיות מחדש את מעמד הר-סיני

מדברי הרמב"ם משמע שהטעם והיסוד למצוות 'הקהל' הוא, לחזור ולחיות מזמן לזמן את מעמד הר-סיני מחדש * לכן היתה קריאת התורה ב'הקהל' על-ידי המלך דווקא, ש"אימתו עליך", כיוון שהמטרה היא "ליראה את ה'" כמו בהר סיני * כל אחד הוא 'מלך' בסביבתו ועליו להקהיל את מי שבכוחו להשפיע עליהם ולעוררם "ליראה את ה'" * משיחות ומכתבי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו.

א. תוכן נצחי

בזמן שבית-המקדש היה קיים, היו בכל "שנת הקהל" חוזרים וחיים מחדש את מעמד הר-סיני, על-ידי שהיו מקהילים את כל עם ישראל "אנשים נשים וטף" ביחד, "כאיש אחד בלב אחד", לשמוע "באימה וביראה", "פרשיות שבתורה", מפי המלך שהוא "שליח . . הא-ל", שהיה מעורר את בני ישראל "ליראה את ה' אלוקיך כל הימים".

"התורה היא נצחית" - ולכן, גם בזמן הזה שאין בית-המקדש קיים, תוכנה הרוחני דמצוות "הקהל" נצחי הוא, ועל כל אחד ואחת הזכות והחוב לעסוק במבצע "הקהל", להקהיל את בני ישראל ולעוררם להוסיף ב"ליראה את ה'" ובאחדות ישראל, כדלקמן.

ב. מצוות הקהל:

כתב הרמב"ם1: "מצוות עשה להקהיל כל ישראל אנשים נשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל, ולקרות באוזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת, שנאמר2 מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות גו' הקהל את העם האנשים הנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו'".

וממשיך הרמב"ם לבאר פרטי הדברים3 - "אימתי היו קורין, במוצאי יום-טוב הראשון של חג הסוכות, שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית, והמלך הוא שיקרא באוזניהם, ובעזרת-נשים היו קורין כו'", "כיצד הוא קורא, תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם, ומביאין בימה גדולה, ושל עץ היתה, ומעמידין אותה באמצע עזרת-נשים, המלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו וכו'".

ג. תוכן המצווה:

תוכן ומטרת מצוות "הקהל" היא - בלשון הכתוב4 "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלוקיכם כל הימים".

ולכן - מסביר הרמב"ם - גם "גרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אוזנם לשמוע באימה וביראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני". ויתירה מזו "אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתירה". והטעם לזה - מסכם הרמב"ם - "שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת".

היינו5, בכדי שמעמד "הקהל" יפעל חיזוק גדול בדת האמת, במשך "כל הימים" - צריך שיהיה "באימה וביראה וגילה ברעדה . . ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל", כפי שהיה במעמד הר-סיני, כי רק אז בכוחו של מעמד הקהל לפעול ב"העם האנשים הנשים והטף" שיהיה אצלם "ליראה את ה'" כל הימים.

ויתירה מזו6: מדברי הרמב"ם משמע שזה בעצם הטעם והיסוד למצוות "הקהל" - לחזור ולחיות מזמן לזמן את מעמד הר-סיני מחדש!

והביאור בזה: עיקר החידוש שבמעמד הר-סיני ובמתן-תורה לא היה בלימוד התורה ושמיעת מצוות ה', כי אם בזה שהיה באופן של ראייה, כמו שכתוב7 "וכל העם רואים את הקולות גו'", "אתם8 ראיתם גו'", "הראנו9 ה' אלוקינו את כבודו גו'", וכל זה היה "בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו".10

וכידוע11 דאינה דומה ראייה לשמיעה12 - דשמיעה היא מרחוק (ולכן ביכולתה לתפוס רק דבר רוחני כמו קול וכהאי גוונא, ונתפס רק בשמיעה - הבנה והשגה, רוחניות האדם), מה-שאין-כן ראייה היא מקרוב (ולכן ראייה תופסת בדבר גשמי, וגם פועלת על גשמיות גופו עד שהדבר הנראה מתאמת אצל הרואה), וכן היה במתן-תורה ש"כל העם רואים את הקולות" - רואים את הנשמע13, ולכן נתאמת אצל כל אחד ואחת מישראל ש"אנוכי ה' אלוקיך" וכו'.

וזהו הטעם למצוות "הקהל" בכל שבע שנים: בכדי שהדור שלאחרי מתן-תורה והדורות הבאים "יראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" - אינה מספיקה זכירת מעמד הר-סיני שזוכר דבר שהיה בעבר, שאז האדם הוא בריחוק מהדבר; אלא צריך להיות עניין מיוחד - מצוות "הקהל", שכל ישראל, אנשים נשים וטף, נקהלים יחד כמו במעמד הר-סיני, "ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה.

ד. אחדות ישראל

עניין14 נוסף ב"הקהל" (הבא כתוצאה והמשך להנ"ל) הוא שמקהילים את כל העם, אנשים נשים וטף, בקהל אחד.15 היינו, שכל ישראל נעשים למציאות אחת של "קהל", קהל אחד - נקודת האחדות.

זאת ועוד: עיקר המכוון ד"הקהל" הוא - כהמשך הכתוב - "ליראה את ה'", היינו שעיקר ההדגשה אינה על הלימוד בהבנה והשגה, שבזה ישנה התחלקות בכל אחד ואחת לפי ערך שכלו, אלא על יראת ה' שכולם משתווים בה.

וכמודגש בלשון הרמב"ם (הנ"ל) "לשמוע באימה וביראה . . כיום שניתנה בסיני": עיקר החידוש דמתן-תורה הוא - ההתגלות האלוקית שבמעמד הר-סיני, שפעלה יראה ותכלית הביטול "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק"16, ובלשון חז"ל17 "מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיע".

וכמו כן ב"הקהל" - עיקר המכוון אינו בנוגע להבנה והשגה בשכלו, כי אם בנוגע לכוונת הלב, רגש האימה ויראה, כבמתן-תורה, שלכן, בטלה ההתחלקות שמצד ההבנה והשגה, אלא, כל ישראל מ"חכמים גדולים" עד ל"מי שאינו יכול לשמוע" מתאחדים במעמד "הקהל", "כאיש אחד בלב אחד"18, כפי שהיה בעת מתן-תורה.

לפי זה גם יובן מדוע קריאת התורה במעמד "הקהל" היתה דווקא על-ידי המלך19 - אף שלימוד התורה עם כל ישראל שייך, לכאורה, לסנהדרין20 - כי מאחר שמטרת קריאת התורה ב"הקהל" היא "ליראה את ה'", דבר המאחד את כל בני ישראל, נעשה הדבר דווקא על-ידי המלך21 ש"אימתו עליך"22, הוא זה שמעורר את הרגש של "אימה ויראה" המבטל את ה"אני"23 ואת המציאות הנפרדת של השומעים, והרי המלך הוא "לב כל קהל ישראל"24 שמאחד בתוכו את כל עם ישראל כמציאות אחת.

ונמצא, שבמצוות "הקהל" ב' עניינים הקשורים זה בזה - יראת ה' ואחדות ישראל.

ה. במוצאי שמיטה

על-פי האמור יובן גם מדוע מצוות "הקהל" חיובה במוצאי שמיטה דווקא.

עניינה25 של שנת השמיטה, "שבת לה'"26 - הוא:

א) לגלות ולהביע את מלכותו של הקב"ה ש"הכל ברשות אדון הכל"27, כי בזה שהאדם שובת, האדמה שובתת, והפירות הן הפקר - מוכח לעין כל שהקב"ה הוא האדון היחידי על האדם, השדה, ועל כל אשר בעולם. ונמצא שבשנת השמיטה מודגש בעבודת בני ישראל העניין ד"ליראה את ה'".

ב) "שגם עובדי האדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש ה'"28, היינו29, שעל-ידי ששובתים מעבודת השדה וכרם, בטילה ההתחלקות שבין איש לרעהו הקשורה עם החלוקה דשדה וכרם דכל אחד ואחד בפני עצמו, חלקו המיוחד בארץ וכו', ומתגלית האחדות שבהם, ועד לההתאחדות דעובדי האדמה עם התלמידי חכמים - בשנת השמיטה - שאז עוסקים כולם בעניין אחד בלבד "לדרוש ה'" - אחדות ישראל.

ולכן30 מהווה שנת השמיטה הכנה הרצויה והמתאימה כדי לקלוט היטב את העניינים שבאים בשנת "הקהל" שלאחריה, שאז הוא הזמן שבו עולים כל בני ישראל "אנשים נשים וטף" כקהל אחד לבית-המקדש, שעל-ידי זה מתגלית אחדותם של כל ישראל כפשוטו בפועל ממש, ושומעים את קריאת התורה מפי המלך "באימה וביראה וגילה ברעדה . . כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה . . כיום שניתנה בו בסיני" בעת מתן-תורה, שעל-ידי זה נפעל בהשומעים "ליראה את ה"א כל הימים".

ו. שייכותה בזמננו

ידוע31 ש"התורה היא נצחית"32 בכל זמן ובכל מקום, ואף שכמה וכמה ממצוות התורה הן תלויות בזמן ומקום, בכהנים ובלוויים וכו' ובשאר תנאים, ובנידון דידן בזמן שבית-המקדש היה קיים ובמקום המקדש (כמו קרבנות כו') - הרי תוכן המצוות ברוחניות בנפש האדם קיים בכל זמן ובכל מקום.

וכמו שמצינו בנוגע לקרבנות שאמרו חז"ל33 "תפילות במקום קרבנות תקנום", ו"כל34 העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה" וכו'. וההסברה בזה: מבואר בחסידות שכל מצווה כלולה ממחשבה דיבור ומעשה.9 ולכן גם בזמן שאי-אפשר לקיים את מצוות הקרבנות במעשה, ישנו קיום המצוות במחשבה על-ידי עבודת התפילה, עבודה שבלב, שנתקנה כנגד הקרבנות, וכן בדיבור - על-ידי העסק בתלמוד תורה דקרבנות, דכל העוסק בתורת עולה כו', ועד אשר - "ונשלמה פרים שפתינו".35

על-אחת-כמה-וכמה וביתר שאת וביתר עוז בנוגע למצוות "הקהל", שעניין הנצחיות מתגלה בה במדה מרובה יותר מברוב המצוות, מכיוון שברוב המצוות (שבהם הטעם והכוונה פרט או תנאי בלבד), הרי רק פרט מסוים הוא נצחי ולא גוף המצווה, וכמו במצוות קרבנות הנ"ל שגוף ועצם המצווה - הקרבת הקרבנות בפועל, לא ניתן לקיימם בכל מקום ובכל זמן,

מה-שאין-כן במצוות "הקהל", שבה תוכן המצווה ("לחזק דת האמת") וכוונת הלב האימה וכו' שבמעמד הקהל הם מעצם המצווה כנ"ל - ומכיוון שתוכן וכוונה זו (חיזוק דת האמת והאימה כו') נצחי הוא, הרי בוודאי שאף שקיומה במובנה הפשוט ובשלימות כל התנאים קשור בזמן שבית-המקדש קיים, הרי היא נוגעת בפועל, במובנה הרוחני, בכל מקום ובכל זמן.

ובמיוחד בהמשך למה שדובר פעמים רבות במשך השנה החולפת, על הציווי36 "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וכפי שחז"ל37 מפרשים: בתוך כל אחד ואחת מישראל", אשר בהתאם לזה יש על כל אחד ואחת, כולל ילדים קטנים, לעשות את ביתו, חדרו, כליו וכו' ל"מקדש מעט"38, והתורה מבטיחה: "הבא לטהר - מסייעין אותו"39, ועד להבטחת הקב"ה "ושכנתי בתוכם".

כמו כן הדבר בתוקפו, ואדרבא ביתר שאת ויתר עוז, בעניין ומעשה כללי כ"מצוות הקהל" שהיא "עמוד חזק וכבוד גדול בדת"40 - שעל כל אחד ואחת מוטלת הזכות והחובה לבצע את תוכן מצוות הקהל בבית-המקדש בסביבתו ובו עצמו.

ז. שנת הקהל

אף41 שקיום הציווי ד"הקהל את העם גו'" בפועל ממש הוא בחג הסוכות, הרי זה עניין השייך גם לכל השנה כולה, החל מראש-השנה. וכמודגש בפשטות הכתובים - "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה", כלומר, במוצאי שביעית42, שזמן זה מתחיל בראש-השנה.

ויתירה מזו43: הטעם לקיום מצוות "הקהל" בפועל בחג הסוכות, הוא כמבואר בפשוטו של מקרא "בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר", היינו, שההזדמנות הראשונה - בשנת "הקהל" - לאסוף את כל בני ישראל ביחד היא בחג הסוכות כאשר הם עולים כולם לירושלים.

אבל העניין ד"הקהל את העם גו'" שייך גם לכל השנה כולה, החל מראש-השנה.

דוגמא לדבר44 - על-דרך לשון הכתוב45 "שנת היובל" שכל השנה נקראת בשם "יובל" "על שם תקיעת שופר"46 דיום-הכיפורים47 שהיא פעולה חד-פעמית, ובתחילת השנה.

ואין לומר שבשנת היובל שאני, משום שישנם בה דינים מיוחדים - חירות, העדר העבודה48 וכו', שהם במשך כל ימות השנה בשווה בלי שינוי - דאי משום הא הווה ליה להכתוב לקרוא לשנה זו בשם "שנת הצמיתות" או "שנת החירות" וכיוצא בזה על שם הדינים המיוחדים שבה.

ויש לומר דמכיוון שהדינים המיוחדים שבה באים בקשר ובהמשך להתקיעה שביום-הכיפורים - נקראת כל השנה "שנת היובל" על שם התקיעה שבתחלת השנה.

ועל-דרך זה יש לומר בנוגע ל"הקהל": מצוות הקהל כל תכליתה אינו פעולת ההקהלה עצמה, אלא התוצאה בימים שלאחרי זה וכמודגש בכתוב "למען ישמעו ולמען ילמדו גו' ליראה גו' כל הימים", ונמצא, שישנו עניין המייחד את כל ימות השנה הבא כהמשך לפעולת ה"הקהל" שבתחילת השנה, ולכן נקרא שפיר - שנה זו - בשם "שנת הקהל".

ועל-פי זה יומתק לשון הכתוב בנוגע לקביעת זמן "הקהל": "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה". וכפירוש רש"י שם "בשנה ראשונה, שנה שמינית קורא אותה שנת השמיטה כו'", להדגיש שזהו עניין השייך לשנה.

ולהעיר גם שמצינו בש"ס בכמה מקומות49 שכל השנה הזו נקראת בשם "מוצאי שביעית" דווקא (גם בנוגע למאורעות שאירעו בסוף השנה) ולא בשם "שנה השמינית" וכיוצא בזה.

ח. המעשה הוא העיקר50

המורם51 מכל הנ"ל שעל כל אחד ואחת הזכות והחובה להתעסק במצוות "הקהל" במובנה הרוחני, בכל הזמנים (לא רק במוצאי שמיטה, בחג הסוכות), בכל המקומות (לא רק בבית-המקדש) ועל-ידי כל אחד ואחת מישראל (לא רק על-ידי המלך), שהרי כל אחד ואחת מישראל, חייב לקיים את הציווי52 "הוכח תוכיח את עמיתך", "ואהבת לרעך כמוך"53, על-ידי הפצת התורה והיהדות, בהקהלת קהילות בישראל לדרוש בענייני תורה ומצוות, ולהוסיף ב"ליראה את ה'" (הנקודה והתוכן דכל התורה ומצווות כמו שכתוב "ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלו ליראה את ה'"54), ובאהבת ואחדות ישראל (כלל גדול בתורה, ו"זוהי כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא"55).

ואם בכל הזמנים כן56, הרי על-אחת-כמה-וכמה בזמן המיוחד לזה, כמו בשנה זו שהיא "שנת הקהל" (ובימים הסמוכים לחג הסוכות במיוחד) שאז מקבלים אפשרויות וכוחות בלתי רגילים לעבודה זו, וכדוע פירוש האריז"ל57 במה שכתוב58 "הימים האלה נזכרים ונעשים" דכאשר מגיעים בתקופת השנה לזמן המאורעות שאירעו בפעם הראשונה, הרי כאשר מאורעות אלו חוזרים ו"נזכרים" כדבעי, הרי על-ידי זה "נעשים" ונמשכים אותן ההמשכות והבחינות שהיו בפעם הראשונה.

ולהעיר:

האמור לעיל שיש להתעסק במבצע "הקהל" בזמן הזה, אינו בתור עשיית "זכר" להקהל (על-דרך "זכר למקדש"), דכמו שנתבאר במקום אחר59 במצוות הקהל לא שייך לעשות "זכר", ולכן לא מצינו במשך כל הדורות דזמן הגלות שגדולי ישראל יעשו מעמד "הקהל" במוצאי שמיטה, אלא המדובר כאן הוא שיש להתעסק בעניינה הרוחני והפנימי דמצוות "הקהל", שנצחית היא בכל הזמנים ובכל המקומות, ויש לקיימה ב"בית-המקדש" הפנימי והרוחני ש"בתוך כל אחד ואחת מישראל", כנ"ל בארוכה.

ומעשה רב - רואים במוחש את ההתרגשות וההתעוררות שנעשית אצל בני ישראל בחיזוק התורה ומצוות וביראת-שמים - כאשר מספרים להם שבזמן שבית-המקדש היה קיים היו מקיימים - בשנה זו - מצוות "הקהל", על-ידי המלך, ובמעמד כל ישראל וכו', ומסבירים להם שעניינה הרוחני דמצוות "הקהל" נצחית היא גם עכשיו, על-ידי שכל אחד ואחת מהם ישתתף במבצע "הקהל" בפעולות שיביאו "ליראה את ה'" ולאחדות ישראל, כדלקמן.

ט. מבצע הקהל

יש60 לנצל כל הזדמנות, ובימי סגולה, שבתות וימים טובים במיוחד, כדי לכנס ולהקהיל יהודים - אנשים, נשים (כמובן - בנפרד) וטף, עד ל"קטני קטנים", לכנס אותם ב"מקום" קדוש, כלומר באווירה קדושה, ולנצל את הדבר לשם התחזקות והוספה ב"ליראה את ה'" ובאחדות ישראל, על-ידי שכל הנאספים שומעים ולומדים ביחד עניין מסויים בתורה, נותנים צדקה ביחד, ומתפללים ביחד.

במיוחד זוהי חובתו של כל מי שהוא בבחינת "מלך" במסגרת שלו - מנהיג ומשפיע בסביבתו, בקהילתו, מחנך בכיתתו, אב במשפחתו, מנהל במוסדו, וכל בעל הנהגה והשפעה על מסגרת שמאגדת תחתיה ציבור כל שהוא.

ועל-דרך זה אצל כל אחד ואחת, אנשים נשים וטף, שבא במגע עם אחרים - בני משפחה, ידידים, מכרים, שכנים, חברים לעבודה, חברי כיתה וכו', שבוודאי יש לו השפעה במידה מסויימת עליהם, ומובן שעליו לנצל את השפעתו זו עבור השליחות המיוחדת שמוטלת עליו בשנת "הקהל",

"לקרוא באזניהם", להשמיע את דברי התורה ומצוותיה בכל מקום שידו מגעת, איש איש בהתאם לדרגתו ומצבו, בתוקף וברצינות, ועד שהדבר ייצור רושם עמוק והשפעה ממושכת על השומעים - השפעה שתתבטא בחיי היום-יום, במשך כל השנה, ובמשך כל שבע השנים, מ"הקהל" זה ועד ל"הקהל" הבא, בהתנהגות המבוססת על "ליראה את ה'": לימוד התורה וקיום המצוות, וביחד עם זה - בשמחה ובטוב לבב, כפי שהדבר מודגש בעובדה שמצוות "הקהל" היא ב"זמן שמחתנו" בחג הסוכות.

כך בימים הסמוכים לחג הסוכות, ולהמשיך בכך לפחות פעם בחודש במשך שנה זו.

י. 'הקהל' ביחיד

בנוסף על זה צריך כל אחד ואחת, אנשים נשים וטף, לעסוק ב"הקהל" בנוגע לעצמו, "להקהיל" ולאסוף את תכונותיו השונות, שהם בדוגמת "אנשים נשים וטף", ולהכניס אותם ב"בית-המקדש" הפנימי שבו, שיהיו חדורים כליל ב"ליראה את ה'", כדלהלן.

"אנשים" - ניחנים במעלה של עוצמה וכוח הנהגה, להיות מורי דרך בהתנהגות הכללית, הנהגה מחוץ לביתו וכו'; "נשים" - הן בבחינת "עקרת הבית", הן מנהלות את הנהגת הבית, התחלת חינוך הטף, הבנים והבנות וכו', ואילו ה"טף" - הם המתחנכים, המקבלים, הם מודרכים על-ידי הוריהם ומחנכיהם.

וכך גם ב"עולם קטן - זה האדם"61: אצל כל אדם ישנן (צריכות להיות) כל התכונות האמורות: התוקף והעוצמה של "אנשים", הזמן והכוחות שלו המסוגלים וצריכים להנהיג ולהשפיע ולהאיר מסביבו, בהנהגת העולם, וכן - של "נשים" - בהנהגת הבית, ויחד עם זה הוא צריך להיות גם תלמיד ומחונך, כלשון חז"ל62 "איזהו חכם - הלומד מכל אדם".

ואצל תלמידי הישיבות63 - לכל לראש בנוגע ללימוד התורה ("תקרא את התורה הזאת") - שצריך להיות בכל ג' התכונות דאנשים נשים וטף: אנשים - תכונת התוקף וההנהגה. נשים - עקרת הבית, ניצול המדות ורגש שבלב לעשות סדר בכל ענייני ה"עולם קטן", "עיר קטנה זה הגוף"64 וטף - התכונה דתלמיד ומקבל, "איזהו חכם הלומד מכל אדם"62, ועל-אחת-כמה-וכמה - מהתורות ושיחות קודש של רבותינו נשיאינו.

וכאן באה מצוות "הקהל" ומלמדת את כל יחיד, ב"עולם קטן" שלו, שהוא נדרש "להקהיל" לאחד ולאסוף את כל תכונותיו השונות, של "אנשים נשים וטף" שבו, ולהכניס אותם ב"בית-המקדש" הפנימי שלו, בהתמסרות מוחלטת לדבר המלך, זה הקב"ה, עד שיהיו כולם חדורים כליל ב"ליראה את ה'".

יא. מוסדות וארגונים

הדגשה מיוחדת ועיקרית במבצע "הקהל" - בנוגע למוסדות וארגונים יהודיים, שהרי סוף סוף זהו התפקיד האמיתי והעיקרי של כל מוסד וארגון יהודי, איזה שיהיה (ארגון בעלי מלאכה, בעלי מקצוע וכיוצא בזה) לאחד אנשים שונים שיש להם תפקיד ומטרה משותפת, ובמיוחד מוסדות וארגונים של יראת שמים שבוודאי תפקידם לאחד את כל החברים-תלמידים הנמנים עליהם, ולחזק אותם בתורה ומצוות וביראת-שמים, ועל-ידי שמוסיפים באיחודם וביראת שמים שלהם מתווסף בהאחריות של החברים-תלמידים לקיום תפקידם, ובמילא בהצלחת הנהגת המוסד בכללותו בקיום תפקידו.

ואי לזאת - כדאי ונכון ביותר שכל קהילה קדושה, ארגונים ומוסדות יהודיים, ובפרט אלו המתעסקים בהפצת התורה והיהדות, ובוודאי - מוסדות חינוך, ישיבה, חדר, תלמוד-תורה, גן-ילדים וכיוצא בזה - להשתתף ולעמוד בראש, במבצע "הקהל", הן בנוגע להחברים-תלמידים שבמוסדות ובארגונים שלהם, לכנס אותם מזמן לזמן, וללמוד עמהם עניין בתורה, לתת צדקה, ולהתפלל ביחד - ובכדי שיהיה לזה קיום, כדאי לעשות זאת באופן מסודר, אחת לחודש וכיוצא בזה (בהתאם לתנאי המוסד) - ועל-ידם גם להוריהם, ובני משפחתם, ידידיהם ומכריהם וכל מי שבאים במגע עמהם - מחוץ למוסד, בפעולות שיביאו להוספה ב"ליראה את ה'" ובאחדות ישראל. ולדוגמא: על מורה לעורר את תלמידי כתתו שישפיעו על חבריהם, ואפילו על הוריהם - "והשיב לב אבות על בנים, על-ידי בנים"65 (כמובן בדרך של כבוד אב ואם וכו') - להקהל ולהתאסף ביחד ללמוד עניין מסוים בתורה ולהוסיף ביראת ה'.

יב. רישום כרטיסים

נהוג בעולם שכאשר אנשים מקבלים על עצמם (ביחד) החלטה מסויימת, ורוצים שההחלטה תהיה בתוקף וברצינות ושתקויים בקביעות בפועל - רושם כל אחד מהם שקיבל על עצמו לקיים החלטה מסויימת זו. והתועלת בזה כפולה: א) על-ידי זה מרגיש האדם יותר אחריות ובמילא גדול יותר הסיכוי שיקיים את החלטתו. ב) על-ידי שרואה שישנם עוד משתתפים שהגישו בכתב שגם הם יעשו כך, הרי זה מוסיף עידוד וחיות בכל אחד מהמשתתפים לקיים זאת בפועל כמו שנאמר66 "איש את רעהו יעזורו", ומעורר עוד אנשים לבוא ולהצטרף לרעיון.

ומכיוון שכל עניין ודבר שבעולם, ובפרט דבר טוב - מקורו בתורה, וכלשון חז"ל67 הידוע "מנא הא מילתא דאמרי אינשי", מובן שיש לנצל את ההנהגה האמורה עבור ענייני טוב וקדושה, ובנידון דידן - עבור מבצע "הקהל".

ולכן, כדאי ורצוי ביותר שבכל קהילה, מוסד חינוך, ארגון וכו' ידפיסו כרטיסים מיוחדים שיחלקום בין החברים-תלמידים הנמנים עליהם, בכדי שכל מי שמקבל על עצמו לעסוק בעניין "הקהל" - ירשום על הכרטיס: 1) שמו ושם אמו, כתובת וטלפון. 2) שמקבל על עצמו בלי נדר לעסוק ב"הקהל את העם" לפעול על אחרים (וכן להודיע שמות של מכרים וידידים על מנת להזמינם) ליטול חלק בכינוסי "הקהל" ועל-ידי זה להוסיף ביראת ה' ובאחדות ישראל. 3) (בכרטיסים כדאי גם להציע ש)אלו המעוניינים - נותנים רשות להתקשר אליהם מזמן לזמן, פעם בחודש וכיוצא בזה, לקבל פרטים על הפעילות, ולהתעניין אצלם באם נצרכים לעזרה או עצה בחיזוק הפעולות.

את הכרטיסים האלו יש למסור לאדם מיוחד, שעל המארגן בכל קהילה למנות עבור זה (את עצמו או בא-כוחו), ומתפקידו יהיה לטפל בכרטיסים ולהחזיקם באופן מסודר ביותר, לתועלת העניין.

וכאמור, ברישום הכרטיסים ישנה תועלת מרובה, ומכמה טעמים: 1) על-ידי זה מרגיש יותר אחריות לקיים את החלטתו. 2) על-ידי זה מתוסף ב"אחדות ישראל" - אחדות בין אלו שמתעסקים בעבודה של "הקהל". 3) כאשר רואים שרבים נרשמו לזה הרי זה מעודד עוד אנשים להצטרף לזה. 4) והוא העיקר: על-ידי שכל יחיד מתאגד עם מקום מרכזי - זה יעזור לו בפעולותיו ב"הקהל", כאשר יצטרך (וכל אחד נצרך פעם) לעזרה או עידוד ועצה טובה וכיוצא בזה, יוכל לפנות למרכז שיש להם בדרך כלל יותר אפשרויות לעזור, יותר קשרים, מומחים וכיוצא בזה.

יג. אופן ההתארגנות

הזריזות תשובח - ולכן, ראשית, על כל מוסד חינוך, קהילה וכו' להתארגן בארגון מבצע "הקהל" משלהם, שאז גם קל יותר לפעול על אנשי אותו החוג שישתתפו בזה.

ולאחר מכן כדאי שיצטרפו עם קהילות ומוסדות אחרים - כי כאשר נוסף בה"ברוב עם", הרי זה מוסיף עידוד וחיות בכל אחד מהמשתתפים ביודעו שהוא חלק מ"קהל" גדול ביותר.

בשכונה שמתגוררים יהודים רבים - אף שישנם ארגונים שונים - כדאי שכולם יצטרפו ברשימה אחת.

יד. פרסום במכתבי-עת

בכדי לשתף במבצע זה יהודים רבים ככל האפשר (גם כאלו שאינם נמנים באף מוסד או ארגון וכו') - יש לפרסם זאת בכל מקום שאפשר, ובמיוחד - על-ידי מודעות במכתבי-עת (הראויים לשמם) המגיעים אל יהודים, ומודפסים באלפי עותקים, ובמודעות - לצטט כמה שורות אודות תוכן המבצע, ולצרף גם כרטיס שיוכלו לגזור ולשלוח לכתובת הארגון או המוסד וכיוצא בזה המארגן את המבצע.

טו. שיתוף פעולה

כדי שהמבצע ייעשה באופן מסודר ומאורגן - על המוסדות והארגונים השונים להתדבר ביניהם. ואף שההצעה הנ"ל - שנלקחה ומיוסדת על מצוות הקהל שבתורה שבכתב, ומיוסדת על גודל העניין ד"ליראה את ה'", ואהבת ואחדות ישראל, וגודל כוח הציבור וכו' - שייכת לכל אחד מבני ישראל, בלי יוצא מן הכלל, שהרי תורה אחת ושולחן-ערוך אחד לכולנו, בכל זאת כדי שההצעה הנ"ל תבוא לידי פועל ובהצלחה רבה, כדאי שהמוסדות והארגונים יתדברו ביניהם, ובוודאי יסכימו אחר כך להצטרף ולהתאחד ביחד, כנ"ל.

טז.

ויהי-רצון שפעולתו של כל אחד ואחת מישראל ב"הקהל את העם האנשים הנשים והטף", תמהר ותזרז עוד יותר את קיום היעוד68 "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", שהקב"ה "אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו"69 ומקהיל את כולם יחדיו - "קהל גדול ישובו הנה"70, לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית-המקדש, וזוכים לקיים מצוות הקהל כפשוטה - שמיעת פרשיות התורה מפי דוד מלכא משיחא, "שליח הא-ל", מתוך שמחה וטוב לבב, תיכף ומיד ממש.

(ליקוט משיחות ומכתבי חודש תשרי ה'תשמ"ח - בלתי מוגה)

_____________

1)     הל' חגיגה רפ"ג.

2)     וילך לא, יו"ד-יב.

3)     שם ה"ג-ד.

4)     וילך שם,יא-יב.

5)     בהבא לקמן - ראה לקו"ש חגה"ס תשמ"ח ס"ד.

6)     בהבא לקמן - ראה לקו"ש נצו"י תשמ"ז ס"ו.

7)     יתרו כ,טו.

8)     שם,יט.

9)     ואתחנן ה,כא.

10)   יתרו שם,יז.

11)   ראה אוה"ת ואתחנן עמ' סב ואילך. סה"מ תרס"ג עמ' יג ואילך. סה"מ תש"ט עמ' מה ואילך. לקו"ש ח"ו עמ' 121 ואילך.

12)   מכילתא יתרו יט,ט. וראה גם ר"ה כו א.

13)   פרש"י יתרו שם,טו ממכילתא שם.

14)   בהבא לקמן - ראה מכתב מוצש"ק פ' נצו"י כ"ה אלול תשמ"ז.

15)   ראה לקו"ש חי"ט עמ' 300 ובהנסמן שם בהע' 29. מכתב ימי הסליחות ה'תש"מ (לקו"ש שם עמ' 615 ואילך).

16)   יתרו כ,טו.

17)   ברכות כב,א. וש"נ.

18)   פרש"י עה"פ יתרו יט,ב. וראה מכילתא שם.

19)   משנה סוטה מא,א (ראה רש"י שם ד"ה שנאמר). פרש"י עה"פ ויילך לא,יא. ובפרטיות -ברמב"ם שם ה"ג. וראה לקו"ש נצו"י הנ"ל הערה 34 .20. וש"נ. וגם לדיעות דמלך לאו דווקא (ראה בהנסמן בלקו"ש הנ"ל הערה 20) צ"ל ע"י גדול דוגמת מלך שבמשנה ולא סנהדרין וכיו"ב.

20)   ראה רמב"ם ריש הל' ממרים. תדבא"ר פי"א. ועוד.

21)   ראה גם מכתב ימי הסליחות ה'תשכ"ו (לקו"ש ח"ט עמ' 445-6).

22)   קידושין לב,ב.

23)   ראה חגיגה ה,ב: מחווי קמי מלכא. וראה סהמ"צ להצ"צ מצוות מינוי מלך בתחילתה (דרמ"צ קח, א) שהמלך ממשיך ביטול בבנ"י.

24)   רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו. וראה שו"ת הרשב"א ח"א סקמ"ח. להעיר מאגה"ק ר"ס כט. וראה לקו"ש חי"ט ע' 165 ואילך.

25)   בהבא לקמן - ראה מכתב מוצש"ק פ' נצו"י נ"ל.

26)   בהר כה,ב. שם,ד.

27)   חינוך מצווה שכח. וראה חינוך מצווה פד.

28)   ספורנו ר"פ בהר.

29)   בהבא לקמן - ראה קונטרס "משיחות" ש"פ וישב תשמ"ז ס"ב. קונטרס "משיחות" ש"פ בא תשמ"ז ס"ט.

30)   בהבא לקמן - ראה מכתב עש"ק ח"י אלול ה'תש"מ (לקו"ש חי"ט עמ' 612). שיחה לנשי ובנות חב"ד כ"ב אלול תשמ"ז ס"ז.

31)   בהבא לקמן - ראה לקו"ש חגה"ס הנ"ל ס"ו.

32)   תניא רפי"ז. וראה רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ט. ובכ"מ.

33)   ברכות כו,א-ב.

34)   מנחות קי,א.

35)   הושע יד,ג. שו"ע אדה"ז או"ח מהד"ת סי"א ס"ט.

36)   תרומה כה,ח.

37)   ראשית-חכמה שער-האהבה פ"ו קרוב לתחילתו (ד"ה ושני פסוקים - סט,ב). ועוד.

38)   ראה יחזקאל יא,טז. מגילה כט,א.

39)   מגילה כט,א.

40)   חינוך מצווה תריב.

41)   בהבא לקמן - ראה התוועדות ש"פ האזינו, שבת שובה (א) תשמ"ח ס"י.

42)   פרש"י עה"פ וילך לא,י.

43)   בהבא לקמן - ראה מכתב ימי הסליחות תשכ"ו (לקו"ש ח"ט עמ' 445).

44)   בהבא לקמן - ראה מכתב ו' תשרי הנ"ל בהערה ד"ה שנת הקהל. שיחת ש"פ ואתחנן תשמ"א סכ"ב ואילך.

45)   בהר כה,יג. ובכ"מ.

46)   רש"י בהר שם,ו.

47)   בהר שם,ט.

48)   בהר שם. ר"ה ח,ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י הי"ד.

49)   מגילה יז,ב. סנהדרין צז,א. ועוד.

50)   אבות פ"א מי"ז.

51)   בהבא לקמן - ראה התוועדות שבת בראשית (ב) תשמ"ח סל"ב.

52)   קדושים יט,יז.

53)   שם,יח.

54)   ואתחנן ו,כד.

55)   שבת לא,א.

56)   בהבא לקמן - ראה לקו"ש חגה"ס הנ"ל. ספר-השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 13 ואילך.

57)   רמ"ז בס' תיקון שובבים - הובא ונת' בס' לב דוד להחיד"א פכ"ט. וידועה ראיה ממשנה גיטין ספ"ג: בודקין את היין . . ובהוצאת פאדר כו'.

58)   אסתר ט,כא.

59)   ספר-השיחות שם הע' 89.

60)   בהבא לקמן - ראה מכתב ו' בתשרי תשמ"ח. ספר-השיחות שם עמ' 19.

61)   תנחומא פקודי ג. זח"ג לג,ב. תקו"ז תס"ט (ק,ב. קא,א). וראה אדר"נ ספל"א. לקו"ת במדבר ה, סע"א ואילך. זח"א קלד,ב. סה"מ תרכ"ו עמ' קכו.

62)   אבות פ"ד מ"א. וראה כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סי' ד. וש"נ. או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) קטו,א (בהוצאת קה"ת תש"מ ואילך - סתצ"ג).

63)   בהבא לקמן - ראה ברכת כ"ק אדמו"ר להת' ערב יוהכ"פ תשמ"ח ס"ד.

64)   נדרים לב,ב.

65)   סוף מלאכי. וראה סוף מס' עדיות.

66)   ישעיה מא,ו.

67)   ב"ק צב,א ואילך.

68)   ישעיהו כז,יב.

69)   פרש"י ניצבים ל,ג.

70)   ירמיהו לא,ו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)