הצדיק בעל 'ישמח משה' עמד פעם אחת בערב ראש-השנה והביט ביהודים הרצים באימה וביראה להתפלל בבית-הכנסת. הרהר הצדיק בליבו: "היהודים האלה רצים משום שאימת יום-הדין עליהם. לכל אחד ואחד חטאיו ועוונותיו, והוא חרד לשוב בתשובה ולתקן את מעשיו. אבל אני, ברוך-השם, לא אירא ולא אפחד. לא נתבטלתי השנה מעבודת הבורא, למדתי ברוך-השם, התפללתי, קיימתי מצוות ומעשים טובים".
כעבור זמן ישב הצדיק לעיין בספר, ונפלה עליו תרדמה. בחלומו ראה חבילות של מצוות ומעשים טובים, וזיהה כי הם מעשיו-שלו. לחרדתו גילה כי בכל מצווה יש פגמים וקרעים.
הקיץ מבוהל מתרדמתו וקרא: "אבוי לי, עכשיו מתברר שעליי לעשות תשובה על כל המעשים הטובים שלי". מיד רץ גם הוא באימה לבית-הכנסת.