מאמרים נוספים
	האחדות שבבריאה וחוקי הטבע
	רפואה
	המדע - הסתברות, התורה - אמת
	תורת ההתפתחות - ישן מאין
	גיל העולם
	הסבר לממצא ארכיאולוגי
	ארבעה יסודות
	התהוות ספונטנית
	המאורות
	חקר החלל
	תורת היחסות
	לימוד במוסדות אקדמיים

מסקנות תורת היחסות

כל המבארים שיטת היחסות - כמובן, מדגישים מבין המסקנות שלה את המפתיעות ביותר ומעמידים בראש: שלילת מקום מוחלט, שלילת זמן מוחלט - כי הן המקום והן הזמן הם יחסיים. וכאילו הוכיחו את זה באופן שאין לו פירכא - על ידי הנסיון של מיכלסון, אחר זה בעת ליקוי החמה, על ידי חשבון מסלולו של כוכב וכו'. ובמילא מכניסים מסקנות אלו לנכסי המדע, בדוגמת שלשת חוקי ניוטון הידועים ובתוקף שלהם קודם שהוכיחו אי הדיוק אשר בהם.

- ולתמהוני הגדול - בכל הספרים העוסקים בשיטה הנ"ל אשר ראיתי לעת עתה, לא מצאתי אף באחד על כל פנים איזה הסתייגות בזה! ובין הלומדים בספרים אלו - על אחת כמה וכמה שאין איש מטיל ספק בהנחה זו!

- ולדידי, הרי לא רק הסתייגות לחוד דרושה בזה, כי מדע, במובנו, בזמן האחרון, היינו מדע מדויק, זאת אומרת הבא למסקנות שלו רק על ידי מדידה, משקל וכו', אין בנכסיו המדעיים ואפילו לא בשטח חקירתו - מקום לטיפול במושגים מוחלטים. כלי אומנתו של מדע המדויק "לא ישיגוהו" את ההחלטי. ובמילא אינו יכול לשלול אותו (כמו שאינו יכול להוכיח מציאותו).

עוד זאת: רגיל אשר, בגמור איש המדע את הנסיונות וניסוח המסקנות שלהם והחוקים, מנסה הוא להקים – בתור השערה - שיטה חדשה (או להכניס תיקונים בשיטה הקיימת) באותו המקצוע שהוא עוסק בו, אשר תכליתה לצרף גם את המסקנות החדשות לנכסי המדע אשר במקצוע זה ולבאר את כללותם באופן יותר פשוט, ועד כמה שאפשר, גם באופן יותר מובן בשכל הפשוט.

והנה גם בהקמת שיטה זו - אשר, כנ"ל, אינה אלא השערה והשתדלות לבאר בדרך אפשר חלק מתופעות הטבע - אין כל הצדקה להכניס מושגים החלטים. ולא עוד, אלא שזה מנגד להמטרה (על כל פנים בנדון דידן), כי על ידי זה נעשה התיאור "פחות" מובן (אם יש בכלל מי שמבין בשכלו הפשוט ויכול לצייר לעצמו מה זה): אין מקום וזמן מוחלט, מהירות האור שווה בכל הכיוונים ולגבי כל המסתכלים, המקום מתעקם על ידי החומר שמכניסים בו, המקום (חלל העולם) מוגבל כשלחופית והולך ומתפשט או מתכווץ, למהירות C יש סגולה מיוחדת - שאי אפשר (בהחלט) להוסיף עליה, ועוד ועוד.

* * *

כל הנסיונות המדעים שנעשו, וגם בהנוגע לשטח היחסיות, יסודם ותוכנם - מדידה, כלי מדידה ואדם המודד ומסכם התוצאות. ומזה -

כל המסקנות אליהן באים - הן רק בנוגע למדידת המקום או החומר והאור, בנוגע ל"התנהגות" כלי המדידה ובנוגע לתכונות האדם ויכולתו.

בהנוגע לנסיונות פיזו, מיכלסון וכו' - הביאור המשוער והשיטה היותר קרובה להנסיונות והמשתמשת בפחות הנחות הבאות מבחוץ להנסיונות - צריכה לנצל ביאורו של לורנץ. והקושיא הידועה... מדוע תופעת לורנץ מתאימה בכל החומרים בדיוק להשינוי במהירות כו' - קושיא בהנוגע למדידה על ידי אדם - קלה היא לגבי הקושיא מדוע הוגבל כל הטבע במהירות C לא פחות ולא יותר.

ואין כאן מקומו להאריך עוד.

(ממכתב ניסן תשט"ז - אג"ק יב עמ' שצה)

הערות המו"ל למכתב זה:

הניסיון של מיכלסון - שמהירות האור על פני הארץ ממזרח למערב שווה למהירותו מצפון לדרום.

בעת ליקוי החמה - נמצאה הטיית קרני האור של כוכב-שבת כשהן עוברות ליד השמש.

חשבון מסלולו של כוכב - קדימה איטית של ציר האליפסה של כוכבי-הלכת של השמש.

מהירות c - מהירות האור - 300,000 ק"מ לשניה.

ניסיונות פיזו - שמהירות המים עם הזרם שווה למהירותו נגד הזרם.

ביאורו של לורנץ - שכל גוף מתכווץ בכיוון תנועתו מחמת לחץ האתר עליו.

זמן נמדד ועצם המשך הזמן

שני ענינים בזמן:

א.  זמן המשוער ונמדד (על ידי תנועה איזה שתהיה).

ב.  עצם המשך הזמן (והוא הנקרא בלשון חוקרי ישראל... "שיעור זמן", "דמות זמן"... "זמן בלתי משוער")...

כמה אנשים מערבים שני הענינים שבזמן, ועל ידי זה באים לכמה בלבולים וטעויות.

ולדוגמא, בזמן האחרון, אלה שעסקו בשיטת היחסות ((RELATIVITY THEORY לאיינשטיין, וזה אינו נוגע אלא בענין הראשון של הזמן, והם טעו כנ"ל ובמילא באו למסקנות מוזרות במאוד.

ואין כאן מקומו.

(ממכתב אב תש"ז - אג"ק ב עמ' רכד)