המדע אינו מתיימר להציג אמת מוחלטת

לפני כמאה שנה, כאשר מדענים דברו עדיין במונחים של אמתות מוחלטות, אז היה זה "מובן" שאדם שרצה לדבוק באמונתו, הרגיש מבוכה כאשר לשם כך היה צריך, כביכול, להעמיד בסימן שאלה טיעונים מוחלטים של המדע.

כיום אין הדבר כך. המדע כיום אינו טוען יותר לאמתות מוחלטות, כיום המושל בכיפה הוא עקרון ההסתברות הגבוהה ביותר, וזאת אף בתחומי המדע השמושי בישומו לענינים של יום יום. ובמיוחד בענינים כגון התהוות העולם, התהוות החיים עלי אדמות ועוד, כאשר התאוריות בנושאים אלו מבוססות על אקסטרפולציה והשערות גרידא, לא כל שכן כשהמדובר הוא במדע טהור, בו הכל מבוסס על הנחות מותנות ("אם אנו מניחים כך וכך, הרי שהתוצאה תהיה כך וכך"). מדענים אינם דנים כיום בודאויות או באמתות מוחלטות.

האם יש צורך להזכיר למדענים שומרי תורה ומצוות אשר חשים עדיין באי נוחות ביחס לכמה אמיתות "מיושנות" של התורה נוכח "היפוטזות" מדעיות - את עקרון "אי הקביעות מראש" של הייזנברג?! בעקרונו זה שם קץ לקביעה המדעית שהיתה נפוצה בזמנה, שהקשר בין סיבה ותוצאה הוא מכני וישיר. כיום אין זה מדעי כלל, לראות במאורע מסוים תוצאה הכרחית של מאורע אחר, אלא רואים זאת כתוצאה בעלת הסבירות הגבוהה ביותר. רוב המדענים קבלו עקרון זה (שנוסח על ידי ורנר הייזנברג ב1927-) כעקרון מהותי ואוניברסלי. גישת המאה הקודמת למדע שהיתה דוגמטית, מכניסטית ודטרמניסטית (קביעות מראש), חלפה עברה לה. המדען המודרני אינו מצפה למצוא במדע את האמת המוחלטת. ההשקפה הכללית המקובלת כיום לגבי המדע היא, שעל המדען להסתגל לרעיון, שתהא התפתחות המדע ככל שתהא, עדיין יעסוק תמיד בהסתברויות ולא באמתות מוחלטות...

כוונתי איננה למעט מחשיבות המדע, הטהור (תיאורטי) השימושי. וזאת עקב סיבה אחרת לגמרי. לאמתו של דבר, התורה עצמה מעניקה למדע בתחומים מסויימים, תוקף רב יותר מאשר המדע תובע לעצמו. במקרים רבים מקבלת ההלכה ממצאים מדעיים לא כאפשריים או כמסתברים, כי אם כודאיים...

(ממכתב הרבי - נדפס באמונה ומדע עמ' 41. תרגום מאנגלית)

אין ניגוד

דוקא מנקודת מבט של המדע - הרי יותר מאי פעם בעבר לא יכול להיות כל ניגוד בין מדע ואמונה.

על פי המדע המודרני אין כל חוקי טבע קבועים, הכל יחסי. ומה שנקראו פעם בפי אנשי המדע בשם חוקים, אינם אלא הסתברויות. המדע המודרני אינו מתיימר עוד לקבוע ודאויות בעולם החומרי. העובדה שדבר מסוים מתנהג באופן מסוים היום, אין בזה הוכחה מוחלטת, שאותו דבר התנהג באותו אופן לפני אלפי שנה, או שיתנהג באותו אופן בעוד שנים רבות. אלא בתנאי שכל יתר הגורמים: כולל כל התנאים הפיסיקליים החיצוניים של אטמוספרה, החלל החיצון, טמפרטורה, לחץ, וכו' וכו' - שוים, וזאת מלבד טבע האדם המשתנה גם הוא. ואף אם כל התנאים שוים, יאמר אז המדע המודרני, שההתנהגות הקודמת של דבר מסוים, עדיין אינה מבטיחה שהדבר אכן יתנהג בעתיד באותו אופן, אלא רק שיש "סיכוי" (הסתברות) לכך.

לכן ברור הדבר שהמדע המודרני אינו יכול להתיימר לשפוט במדה כל שהיא של בטחון, את האמיתות שהאמונה שלנו קובעת. המכסימום שהמדע יכול לומר, הוא רק שאמיתות אלו הן אפשריות.

נראה, איפוא, שאין מקום כלל לדבר על איזה שהוא קונפליקט בין מדע ואמונה...

(ממכתב הרבי - נדפס באמונה ומדע עמ' 48. תרגום מאנגלית)

* * *

אין המדע מהווה סתירה לדת. אני מבסס קביעה זו על התגליות המדעיות החדישות ביותר.

לפני כמאה וחמשים שנה חשבו שמדעי הטבע הן אמיתות מוחלטות. קנט ואיינשטיין הוכיחו שלא כך הדברים, היינו שהמדע לא יוכל לעולם לקבוע אמת מוחלטת. המדען יכול לומר רק זאת: במדה והנך מקבל אקסיומות מסוימות, והנך מקבל שיטות מסוימות של הקשה, כגון השיטה הדדוקטיבית, הרי תגיע למסקנות אלו ואלו. אולם אם אינך מקבל את הנחות היסוד הללו, הרי לא תגיע, בעזרת המדע, לשום מסקנה.

בזמנו של הרמב"ם סברו המדענים כי הם הגיעו אל האמת המוחלטת. לעומת זאת כיום, טוענים מדענים בסורבון, בברלין, באוניברסיטת קולומביה ועוד, כי אין הם יודעים את האמת המוחלטת.

לדוגמה, בזמנו של קופרניקוס טענו כי הארץ עומדת ואילו השמש סובבת סביבה, אף העלו על המוקד אנשים שטענו את ההיפך. אולם איינשטיין טוען כי אין כל אפשרות לקבוע מה סובב סביב מה, אלא אם נהרוס את עצם היסודות של המדע.

(מ"יחידות" של אחד הפרופסורים - נדפס באמונה ומדע עמ' 143)

המדע מבוסס על הנחות

שכל האנושי, אפילו זה של המדעים, הנקראים מדעים מדויקים, מיוסד הוא על יסודות שאין להם למדע ולא כלום. כי הרי המדע ובפרט מדע מדויק, אין מקבל למסקנא אלא דברים וענינים שיש עליהם ראיה, ויסודות כל המדעים, וחכמת החשבון וההנדסה בכלל, אין עליהם כל ראיה, ובמילא ברשות האדם לקבלם או לסותרם. בפרט בולט זה בחכמת ההנדסה, שכידוע יש בה שלש שיטות עיקריות, המיוסדה כל אחת על מספר של הנחות (אקסיאמא), והאכסמות שבשיטה זו הן מנגדות לאלו שבשיטה האחרת.

במלות אחרות: המדע אין ביכולתו לאמר לאדם דבר ברור, כי אם ענינים שבתנאי, היינו אם תקבל לאמת מספר של הנחות אלו וגם האופן דהשקלא וטריא עמהם, הרי יצאו לך כמה תוצאות... ובמילא יש בזה שתי נקודות: א. שזהו ניתן לרצון האדם אם לקבל את היסודות או שלא לקבלם. ב. אף אם יקבלם, הרי אין לעשות איזה פעולה מתאים להתוצאות, כי אין המדה אומר לו אלא, אם יהיו מעשיך בכיוון זה, יהיה המסובב באופן כזה, ואם לא איכפת לאדם ההיזק שבדבר, אין דבר מכריחו שלא לפעול בכיוון זה הנ"ל. במלים אחרות: אין המדע נותן הוראה בחיים, כי אם סיפור דברים ומעין הגדת עתידות, אשר על פי הנסיון של עד עתה ועל פי היסודות שמרצון הטוב נקבל עתה אותם לאמיתים יהיה מהלך המאורעות בסדר פלוני...

תורתנו הקדושה, בהיותה חכמתו של אמיתית המציאות - הקב"ה, הרי במילא היא ענין מוחלטי, היינו אמת לאמיתו, הן היסודות הן כללי התורה באיזה אופן יש לנהל השקלא וטריא ביסודות אלו. וכיון שזהו חכמתו ורצונו של בורא כל העולם וגם האדם בכלל, הרי במילא מובן שכל המסקנות את האדם...

אי אפשר להקשות איזה קושיא שתהיה מן המדע על התורה להבדיל, כיון שהתורה היא אמת מוחלטת, והמדע גופא מעיד על עצמו שאין הוא דבר מוחלט אלא תלוי בהנחת רצון האדם, וברשות האדם להקים שיטות סותרות זו לזו, ואפשר שיהיה לכולם רשות הקיום מטעם רצונו של האדם, וכמו שלוש השיטות שבהנדסה...

(ממכתב סיון תשי"ב - אג"ק ו עמ' קמה)

* * *

המדע אינו אלא פרי השכל האנושי ורובו ככולו בנוי על השערות. וגם אנשי המדע מודים כן, במילא מופרכת מעיקרה כל אפשריות להקשות מהמדע בכלל על הדת או להביא סתירות ממקצועות של מדע כמו גיאולוגיה או ביולוגיה לדעת התורה, כי הקושיות והסתירות אין להם יסוד גם על פי המדע.

(ממכתב תמוז תשי"ב - אג"ק ו עמ' קפז)

* * *

התורה היא אמת. לכן, לא יכולה להיות אמת אחרת שהיא בסתירה אליה. מובן, אם כן, שכל מה שמנגד לתורה אינו אמת. המטרה של המדע היא - לגלות את האמת. לכן, כל לימוד שמנגד לתורה אינו מדע אלא ההיפך מזה, ובמקום שהוא מקרב את התלמיד אל האמת הוא מרחיק אותו ממנה. יתר על כן: אפילו כשהמדע תואם את האמת, אין בטיחות שהוא ינוצל למטרות חיוביות ולא להרס עצמי והרס אחרים, רק אם הוא מכוון על ידי האמת האלוקית של התורה.

(ממכתב אדר ב' תשי"א - נדפס ב"מכתבים" ע' 308. תרגום חפשי מאנגלית)

חקר הגרעין

הגילויים המדעיים בשטח האטום וחלקיקי האטום והחוקים השוררים בהם, נוגעים יותר להשקפת עולם יהודית מאשר כיבוש החלל. כיבוש החלל הוא צעד נוסף בהתקדמות המדע והטכניקה, אולם הגילויים בחוקי האטום מערערים את יסודות המדע לפיהם פעלו עד כה.

עד כה אמרו: המדע - יציב הוא. התורה - אינה אלא אמונה. אולם, עתה רואים כי כל יסודות המדע עד כה, כל הנחות המדע בפיזיקה ובטכניקה, אין אמיתותן קיימת. קרה והדברים נתגלו דוקא בתורת האטום. נופלות איפוא כל הקושיות מן המדע על הדת, כיוון וכל המדע צריך בחינה מחודשת מאלף עד תו. נראה שכל הישג נוסף בנעשה בין חלקי האטום יוסיפו ערעור ודרישת בחינה מחדש בהישגי המדע הקיימים.

("הרבי" עמ' 39)

גישה נכונה

בשאלת המדע ביחסו אל הדת... שאלה זו בהגישה אליה מכאיבה. כי אפילו החרדים הדנים בזה, הרי הסך הכל מהתעמולה שלהם הוא שהיו כמה מגדולי ישראל שהיתה להם ידיעה גדולה במדע, ועד כמה המדע נחוץ לתורת ישראל, וכמו בהלכות קידוש החדש, טריפות כו', בה בשעה שהגישה צריכה להיות בהיפך לגמרי, שלהמדע אין לו כל יסוד מבלי אמונה, וכמה מאנשי מדע היו תועים בדרכי החיים לולי אחיזתם בזה.

(ממכתב סיון תשי"ג - אג"ק ז עמ' רעט)

המדען הדתי

הצורך הגדול של השעה... אינו להוכיח להדתיים שצריכים הם להקדיש זמן ללימודי חול, כי בזה "תודה לא-ל" יש הרבה גורמים והרבה משתדלים... עיקר התפקיד צריך להיות לנצל ידיעותיו להראות כי אין המדע יכול להיות סתירה לדת, וכי לימודי חול בלי לימודי קדש לא יתכן... [יש לשים דגש חזק ש]גם במדע לא הכל מובן ולכן אין דבר אם גם בדת יהיה חוסר הבנה... להראות כי המדע אינו אלא פרי השכל האנושי ורובו ככולו בנוי על השערות, וגם אנשי המדע מודים כן, במילא מופרכת מעיקרה כל אפשרות להקשות מהמדע בכלל על הדת או להביא סתירות ממקצועות של מדע כמו גיאולוגיה או ביולוגיה לדעת התורה, כי הקושיות והסתירות אין להם יסוד גם על פי המדע.

(ממכתב תמוז תשי"ב - אג"ק ו עמ' קפז)

אישיות מפוצלת

מדענים אורתודוכסיים מסוימים, בושים או נבוכים, כשעליהם להצהיר באופן גלוי על דבקותם באמתות בסיסיות של התורה, כגון בריאת אדם וחוה או האפשרות של אירוע נסים בתקופתנו אנו...

כאשר שאלתים, באופן ישיר, כיצד עולה בידיהם להשלים בין חוסר שכנוע עצמי באמתות תורה בסיסיות, לבין כל מה שיהודי מאמין... היתה תשובתם כי הצליחו לחלק את יומם באופן שתורה ותפילה וכל השייך להם, מהווים קטגוריה אחת; ואילו המדע בו הם עוסקים, שייך לקטגוריה נפרדת...

עמדה מעין זו, אינה עומדת במבחן האמת. כאשר יהודי מצהיר בכל יום: "כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו", הרי ברור כי הדבר אמור לגבי כל היום כולו... יתר על כן, השקפתה כזו נוגדת למושג "ה' אחד" כפי שחז"ל פרשו את המלה "אחד": א' ח' ד', כאשר הא' משמעותה של עולם, השולט לא רק בשבעת הרקיעים כי אם גם

בארץ... וכן בארבע רוחות העולם...

באשר למעשי נסים והשפעתם על חיי יום יום, הרי התורה קובעת בברור את השקפתה: "אין סומכין על הנס". אך יחד עם זאת היא דורשת מכל יהודי, להיות חדור באמונה שלמה, שה' פועל בדרך הטבע וגם בדרך שהיא מעל לטבע... הברכות בתפלת שמונה-עשרה מיוסדות בברור על האמונה, שבכוחו של ה' לפעול בניגוד לחוקי הטבע: לרפא חולים, לברך יבולים וכו', אף כאשר לפי תנאי הטבע הדבר בלתי אפשרי. אם חסרה האמונה ביכולתו לעשות כל, ובהשגחתו הפרטית לגבי חייו היום-יומיים של כל אחד ואחד, לשם מה להתפלל לה' ולבקש את ברכתו...

הרשה נא לי לסיים בהבעת תקווה... שכל יהודי העוסק בכל שטח מדע שהוא, יאופיין כ"יהודי מאמין וגם מדען" במקום "מדען וגם יהודי מאמין".

(ממכתב הרבי - נדפס באמונה ומדע עמ' 42. תרגום מאנגלית) 

אין לכופף את עמדות התורה בפני המדע

ידועים הפירושים שנמצאו באיזה ספרים, ובפרט במאמר אור החיים... שיש לקשרם עם שיטת ההתפתחות.

אבל המעיין בספרים ומאמרים אלה יראה, שכתובים הם לא מתוך הכרה פנימית בחיוב השיטה, אלא לשם מטרה מכוונת שמוצאים אנו בספרות ההצטדקות (אפולוגטית), שרצו להראות לאומות העולם שיש למצוא דעתם ושיטתם אפילו בכתבי הקודש ובחז"ל.

הכותבים עצמם הכירו שאין זה אלא תירוץ דחוק ביותר ותירוץ מתוך אונס והכרח, אלא שראו את עצמם מוכרחים לכתוב ככה כדי להיטיב השקפת ויחס "העולם" לתורתנו הקדושה - הגם שהכירו בעצמם שאין זה הפירוש האמיתי.

ומי לנו גדול מהרמב"ם... הנה המעיין בספרו יד החזקה יראה עד כמה הפירושים אשר במורה נבוכים, ובפרט טעמי המצוות, לא היו שיטתו הוא בעצמו בתורה. ועל דרך זה אצל כמה מחוקרי ישראל החרדים בימי הבינים ובימינו, אשר חושבים שיש לקדש את השם על ידי עיקום פירוש דברי חז"ל כדי להתאימם להשיטות ה"מדעיות", כיון שעל ידי זה תרום קרנם בעיני כמה חוגים מבני ישראל וגם מאומות העולם.

עוד דוגמא בזה:

ידוע כמה נתלבטו איזה מגדולי ישראל איך להתאים פירושם הפשוט של הכתובים המורים על מהלך השמש והירח, והארץ לעולם עומדת, עם שיטת קופרניקוס שמשך זמן אמרו שזוהי האמת המוחלטת, עד שבאה שיטת היחסיות של איינשטיין והוכיחה (ומובן שזהו הוכחה לפי מצב הידיעה עתה) שמנקודת מבט המדע אי אפשר להוכיח בשום אופן, ביחס שבין הכוכבים והארץ, מי העומד ומי המסובב, ובמילא יתכן גם כן שהארץ עומדת והכוכבים סובבים אותה, ואין כל צורך להוציא הכתובים מידי פשוטם...

(ממכתב טבת תשי"ג - אג"ק ז עמ' קלג)

* * *

אין כלל צורך... לנסות לפרש מחדש קטעים בתורה, כדי להתאימם לתאוריות המדעיות, ולא כל שכן פרושים הפוגעים במלים ובמובנה של התורה...

נסיונות פרשנות מעין אלו, הנם מורשת מיושנת של המאה הקודמת כאשר ספרות אפולוגטית רחבה חוברה על ידי דוברים דתיים, ואף רבנים מסויימים, נוכח העמדות הדוגמטיות של המדע באותו זמן... אין ספק כי הם ידעו שפרושיהם מנוגדים לתורת אמת, אך לזכותם ייאמר, כי הם לפחות סברו שאין להם ברירה אחרת. כיום, על כל פנים, אין כל הצדקה להנציח את הנחיתות הזה. אין כל הצדקה להמשיך ולתמוך בהשקפות, המופיעות כיום רק בספרי לימוד מיושנים.

מעציב הדבר שדוקא אלה הצריכים לשמש כדובריה הראשיים של השקפת התורה וכמפיציה, במיוחד בין הנוער היהודי בכלל והאקדמאי בפרט, מרגישים עצמם נבוכים, ואף מתביישים למחות נגד הנעשה. הדבר מצער עוד יותר בימינו אנו, כאשר המדע סוף סוף הצליח להשיל מעליו את עטיפותיו המיושנות, וקבל את עקרון אי הודאות של הייזנברג, הרי זה עתה כל כך קל בשביל מדען שומר מצוות, לאמץ לעצמו בגאון את השקפת התורה ללא כל פחד מסתירות. בכל זאת נראה כי מדענים יהודיים מסוימים, לא הצליחו להשתחרר מכבלי השקפות המאה הקודמת ומרגש הנחיתות שדבק בהם...

(ממכתב הרבי - נדפס באמונה ומדע עמ' 41. תרגום מאנגלית)

* * *

א.  אותם אנשים בעלי כוונות טובות, שהרגישו צורך לפרש קטעים מסוימים בתורה בניגוד לפרוש המסורתי, עשו כך רק מתוך שהאמינו (בטעות) שהשקפת התורה (למשל לגבי גיל העולם וכדומה) היא בסתירה לתאוריות המדע.

ב.  הספרות האפולוגטית... נוצרה כתוצאה מתפישה מוטעית זו, והסתמכה על העקרון שכשם ש"מותר לשנות מפני דרכי שלום" - כן כדאי לעשות גם כמה ויתורים מלוליים "תמימים", כביכול, למדע, אם דבר זה יעזור לרבים לשמור ולקיים תורה ומצוות.

ג.   בשורש גישה זו היתה המחשבה המוטעית, שמסקנות מדעיות הן מוחלטות.

ד.  במאמר מוסגר אפשר להסביר גישה זו כלפי המדע בעובדה, שהתורה עצמה מעניקה למדע, מעמד רם של אמינות יותר מאשר המדע המודרני דורש לעצמו. דוגמא לכך אפשר לשאוב מהכלל ההלכתי האומר כי איסור חילול שבת יכול להתבטל - במקרה של פיקוח נפש - על פי דעת הרופא...

ה.  הישגי המדע האחרונים, גרמו שינוי רדיקלי (יסודי) בעצם הערכת המדע את עצמו, בהצביען על מגבלותיו. עקרון הסיבתיות פינה מקומו לעקרון ההסתברות, כלומר "השתלשלות מסתברת של המאורעות"...

ו.   המדע המודרני סבור שסברות ותיאוריות ם מדעיות, אינן בהכרח מציגים את הדברים כפי שהם במציאות.

ז.   המדע דורש אימות אמפירי (ניסיוני). "מסקנות" נחשבות כ"מדעיות" לאחר שנחקרו באופן נסיוני. בלתי אפשרי להגיע למסקנות מדעיות כאלה, כאשר מדובר בתופעות אשר התרחשו בתנאים בלתי ידועים. ואשר, לכן, אין כל אפשרות לשחזר אותם...

ח.  אין כל סיבה להאמין שהמדע (בניגוד למדענים), מסוגל לקבוע משהו ודאי, לגבי מאורע שארע בעבר הרחוק, בזמן הפרה-הסטורי. כתוצאה מכך אין כל צורך לחפש פירושים חדשים לתורה, כדי "להשכין שלום" בינה לבין התאוריות המדעיות...

(ממכתב הרבי - נדפס באמונה ומדע עמ' 46. תרגום מאנגלית)

תיאוריות מדעיות וחולשתן

יש צורך להבחין בין מדע אמפירי, שעיסוקו מוגבל לתאור ומיון של התופעות הנצפות, לבין המדע הספקולטיבי-עיוני, העוסק בתופעות בלתי ידועות אשר לעתים אין אפשרות לנסות אותן במעבדה. במונח "ספקולציה מדעית" כלולה בעצם סתירה מיניה וביה, כי מדע במובנו המדויק פירושו "ידע", והרי שום ספקולציה אינה יכולה להקרא ידע במובן המדויק של המלה. במקרה הטוב יכול המדע לדבר רק על "תאוריות" שהוסקו מעובדות ידועות מסוימות, והסקת מסקנות על-פיהן בתחום הלא נודע.

כאן יש למדע שתי שיטות כלליות של הסקת מסקנות:

אינטרפולציה - אשר בה מנסים לשער, על יסוד ידיעותינו על התגובות בשתי קצוות מסוימים, מה תהיה התגובה בנקודה כלשהי ביניהם.

אקסטראפולציה - אשר בה נעשות השערות ביחס למה שנמצא מעבר לטווח ידוע, על יסוד משתנים מסוימים בתוך הטווח הידוע. לדוגמא: נניח שידועים לנו המשתנים של יסוד מסוים בתוך טווח הטמפרטורות של 0 מעלות עד 100 מעלות, ועל יסוד זה אנו מעריכים מה יכולה להיות התגובה ב101- מעלות, 200 או 2000 מעלות.

ברור, שמבין שתי השיטות, שיטת האקסטראפולציה היא הפחות בטוחה. יתר על כן, חוסר הוודאות גדל ככל שגדל המרחק מן הטווח הידוע וככל שקטן הטווח הזה. דהיינו, אם הטווח הידוע הוא 0 - 100 מעלות, המסקנה שלנו לגבי 101 מעלות הוא בעלת סבירות גבוהה יותר מאשר לגבי 1001 מעלות.

כל הספקולציות לגבי מוצא וגיל העולם - הן בתחום השיטה השניה, החלשה. החולשה בולטת עוד יותר, כאשר נזכור שכלל שהוסק מתוצאה ידועה לגבי סיבתה הבלתי ידועה, הוא יותר ספקולטיבי מאשר מסקנה מן הסבה אל התוצאה. נקל להראות שמסקנה על סמך התוצאה, הנה יותר ספקולטיבית ממסקנה מן הגורם והסיבה אל התוצאה:

ארבעה מחולק לשנים שווה שנים. כאן הגורם מיוצג על ידי המחולק והמחלק, והתוצאה - על ידי המנה. במקרה זה כאשר הגורם ידוע, ישנה רק תוצאה אפשרית אחת - המנה (המספר 2). אולם אם ידועה לנו רק התוצאה הסופית, כלומר המספר 2, ואנו שואלים את עצמנו באיזו דרך להגיע למספר 2, יש לכך תשובות רבות, בדרכים שונות אפשר להגיע לאותה תוצאה: (א) 2=1+1; (ב) 2=4-2; (ג) 2=4:2. אם נשתמש בספרות נוספות, אזי מספר הדרכים הנותנות אותה תוצאה הוא ללא הגבלה (כי גם 5-3=2; 6/3=2; וכן הלאה, עד אין קץ).

לכך מתווסף קושי אחר הקיים בכל השיטות הדנות מן הפרט אל הכלל (האינדוקציה). מסקנה המבוססת על נתונים ידועים כלשהם, כאשר הם בעלי אופי אימפוליאטיבי, כלומר כשהם מתפשטים לתחומים בלתי ידועים, יש לה ערך כלשהו רק בהנחה כי "כל היתר נשאר קבוע", כלומר בהנחה של זהות התנאים השולטים, פעולותיהם ותגובותיהם, אלו לאלו. אבל אם לא נוכל להיות בטוחים שלשנויים יהיה לפחות קרוב למשתנים הידועים מבחינת הדרגה; אם לא נוכל להיות בטוחים שהשנויים יהיו דומים מבחינת הסוג; אם נוסף לכך, לא נוכל להיות בטוחים שגורמים אחרים אינם מעורבים - הרי שמסקנות המוסקות בדרך זו הן חסרות כל ערך.

לשם הדגמה נוספת...: בריאקציה (תגובה) כימית, בין פיצוח ובין היתוך, כאשר לתהליך מוכנס קטליזטור (מזרז), אפילו בכמות זעירה, זה יכול לשנות את כל הקצב והצורה של התהליך הכימי, או אף להתחיל בתהליך חדש לחלוטין.

עדיין אין אלו כל הקשיים המצויים בתאוריות "המדעיות" כביכול בענין מוצא העולם. הבה נזכור שכל מבנה המדע בכלל מבוסס על תצפיות של תגובות ותהליכים בהתנהגות האטומים במצבם הנוכחי... אנשי המדע עוסקים בצבירים של ביליוני אטומים כפי שהם כבר קשורים ביחד וכפי שהם מתיחסים לצבירים קיימים אחרים. מעט מאד ידוע למדענים על האטומים במצבם הראשוני; על פעולתו של אטום אחד בודד על אטום בודד אחר במצב של הפרדה; ועוד פחות על אופן פעולות חלקי אטום אחד על חלקים אחרים של אותו האטום או אטומים אחרים. דבר אחד חושב המדע לודאי - במדה שיש ודאות במדע - והוא שהריאקציה של אטומים בודדים אלו עם אלו שונה לחלוטין מן הריאקציה של צביר אטומים אחד עם משנהו.

*

נוכל עתה לסכם את החולשה וחוסר התוחלת של התאוריות המדעיות לגבי גיל העולם.

א.  תאוריות אלו מתבססות על נתונים שנצפו במשך תקופה קצרה יחסית, של מספר עשרות שנים ועל כל פנים לא יותר משתי מאות שנים.

ב.  על יסוד טווח קטן יחסית של נתונים ידועים, מנסים אנשי מדע לבנות תאוריות בשיטת האקסטראפולציה החלשה, ועוד מן התוצאה אל הסבה, המשתרעות על פני אלפי (ולדעתם מיליוני וביליוני) שנים.

ג.   בהציעם תאוריות כאלו הם מתעלמים בקלות ראש מגורמים המקובלים על כל אנשי המדע, והם - שבתקופה ההתחלתית של "לידת" העולם היו תנאי הטמפרטורה, הלחץ האטמוספרי, הרדיו-אקטיביות וקטליזטורים רבים אחרים, שונים לחלוטין מאלו הקיימים המצב הנוכחי של העולם.

ד.  ישנה אחדות דעים במדע, שחייבים היו להיות הרבה יסודות רדיו-אקטיביים בשלב ההתחלתי, אשר אינם קיימים עוד, או קיימים בכמויות מזעריות; אחדים מאלו - יסודות שעצמתם הקטליזטורי, אפילו בכמויות מזעריות, ידועה היטב.

ה.  העולם נוצר, לפי תאוריות אלו, על ידי התחברות אטומים בודדים או של חלקי האטום, צבירתם והתגבשותם, תוך כדי תהליכים ושינויים בלתי מוכרים לחלוטין.

בקיצור: מכל התאוריות ה"מדעיות" הרופפות, הרי אלו העוסקות במוצא התבל ובקביעת גילה הנן (כפי שמודים אנשי המדע עצמם) החלשות שבכולן.

(ממכתב טבת תשכ"ב - נדפס באמונה ומדע עמ' 89. תרגום מאנגלית)

* * *

כל המדעים, אפילו אלו שכביכול נקראים מדויקים, מיוסדים הם על הנחות שאין להם כל יסוד, כי אם הסכם בלבד.

במדה הכי גדולה, כן הוא בהנוגע לענין המדע, דחקירת דברי ימי התפתחות האדמה, ומההנחות בו: באם נסכים שחוקי הטבע לא נשתנו כלל וכלל, וכמו שהם עתה... כן היו כל זמן המצאם בעולם, בלי שום שינוי, באם נסכים שלחץ האויר וגודל החום וכמות הרדיום, ועוד כמה מאות ואלפים ענינים בארץ, היו לפי ערך כמו שהם עתה, ועוד ועוד כמה הסכמות שאין עליהם כל ראיה, והעיקר בהם: נניח שבריאת העולם אי אפשר שתהיה באופן מסודר ומפותח כי אם דוקא בבריאת כמה אטומים, שלאחרי הבריאה צריכים להתאחד אחד עם השני, וחבור זה אפשרי רק באופן וקצב דעתה, שלא נשתנו כלל וכלל, ואפילו כשהעולם היה תוהו ובוהו - אזי דרוש מספר שנים כך וכך עד שיצא העולם מגדר תוהו ועד שייעשה חי ומדבר וכו'. ובאם בטל אפילו חלק מהנחות האמורות, אזי בטלים כל מסקנות המדענים.

ולדוגמא, מה מקום בשכל לומר שאי אפשר להקב"ה לברוא בן אדם כאדם הראשון כמו שהוא, אלא מוכרח לברוא רק אטומים, שיתקבצו אחר כך זה אל זה מעצמם...

(ממכתב אב תשי"ט - לקו"ש ו עמ' 316)