חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:39 זריחה: 6:12 כ"ח בחשון התשע"ח, 17/11/17
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מנהגי חב"ד לערב יום הכיפורים - ערב שבת

דינים ומנהגים לערב יום הכיפורים שחל ביום שישי ערב שבת-קודש
עוד בנושא זה
זמני כניסת וצאת צום יום הכיפורים
יום הכיפורים - סדר יום
מנהגי חב"ד לשבוע יום הכיפורים
מנהגי חב"ד לשבוע יום-הכיפורים - יום חמישי
מה אסור ב'יום הכיפורים'?
מנהג הכפרות
שואלים את הרב
תפילת כפרות | פדיון כפרות
מנהגי חב"ד לערב יום הכיפורים - ערב שבת
מנהגי חב"ד ליום הכיפורים - בשבת

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג 

מגיליון "התקשרות" 530

יום שישי
ט' בתשרי, ערב יום הכיפורים, תשע"ה (2014)

מהיום ועד אחר ב' דראש-חודש מרחשוון אין אומרים תחנון139.

סדר כפרות140:

תרנגול לבן. זמנו - באשמורת הבוקר של ערב-יום-הכיפורים141. הכפרות יהיו כפי חשבון בני-אדם שבבית, זכר לזכר ונקבה ולנקבה, ולמעוברת142 שלושה: אחת בשבילה, וזכר ונקבה בשביל ספק הוולד143.

אומרים "בני אדם" עד "מצאתי כופר" פעם אחת, ואחר-כך אומרים פעם אחת "זה חליפתי" עד "ולשלום", ובעת אמירת "זה חליפתי..." מסבבים שלוש פעמים את התרנגול/ת מעל הראש, וחוזרים ואומרים "בני אדם...". כסדר הזה עושים שלוש פעמים.

בסך הכול אמירת "בני אדם" עד "ולשלום" - שלוש פעמים. ובסך הכול מסבבים תשע פעמים144.

אם היה פגם בשחיטה, צריך 'כפרה' אחרת. אך אם השחיטה היתה כדין, אפילו נמצא העוף טריפה, אין צריך אחרת145.

המהדרין, מכסים בעצמם את הדם בברכה (ברשות השוחט, שהמצווה מוטלת עליו, שיכבד אותו להיות שלוחו). כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה מכסה את הדם על-ידי נוצה, בחמש תנועות146. נוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על כיסוי הדם בעפר"147 (ה' ו-ד' 'הדם' בפתח, ב' 'בעפר' דגושה ובסגול). אף מי שמכסה את הדם בפעם הראשונה, לא יברך 'שהחיינו'148.

אחרי כפרות לבש כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בגדי משי, וגם לבנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ציווה לעשות כן149.

נוהגים לזרוק את בני המעיים, הכבד והכליות על הגג או בחצר לאכילת בעלי-חיים, משום שראוי לרחם על הבריות כדי שירחמו עלינו מן השמים150.

ראוי לתת את פדיון הכפרות לעניים או לקופות הצדקה בו ביום, ובהקדם האפשרי151. אם נותנים את העופות עצמם לעניים, שאינם מתביישים בכך, יש להיזהר לתת לעניים היודעים (או ללמדם) כיצד להכשירם במליחה כדת וכדין.

אסור להתענות היום152.

בתפילת שחרית אין אומרים "מזמור לתודה"153, ו"אבינו מלכנו"154.

אין מאריכים היום בתפילת שחרית155.

מבקשים 'לעקאח' (עוגת דבש), וגם אוכלים ממנו156.

כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה נוהג לחלק 'לעקאח' לכל אחד ואחד כשהוא לבוש בגדי משי של שבת וחגור אבנט, ומברך את כל אחד ואחד ב"שנה טובה ומתוקה"157.

בדרך-כלל, אין זה נפוץ בין אנ"ש ללכת היום לקברי צדיקים158.

מרבים בצדקה, ובפרט לפני תפילת מנחה159. הבעש"ט אמר: "מקול קישקוש המטבעות בקערות, מתפרדים הקליפות"160.

מרבים באכילה ובשתייה כשיעור שני ימים - ערב יום-הכיפורים ויום-הכיפורים161. וכל האוכל ושותה בערב יום-הכיפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי162.

נוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסני-בצק ממולאים בבשר)156.

היום טובלים פרוסת המוציא בדבש163, אבל על השולחן שמים גם מלח164.

אין לאכול היום אלא מאכלים קלים להתעכל, כגון עופות ודגים. גברים לא יאכלו היום שום וביצים כלל165.

אחר חצות היום יש לקרוא כל אחד לעצמו את ההפטרה של יום-הכיפורים166.

אבלות (רח"ל): כשסיים הרבי 'שבעה' על פטירת אמו הרבנית חנה ע"ה (תשכ"ה) טבל אחר חצות, קרוב ליום-הכיפורים. לא נהג בכל פרטי המנהגים האמורים בספר-המנהגים ביציאה מהשבעה, ואמר שגם לאחר יום-הכיפורים אין עושים מאומה מזה.

לפני טבילה ותפילת מנחה167 נוהגים ללקות ל"ט מלקות קלות ברצועה של עגל. הנלקה - מוטה, ופניו לצפון168. סדר ההלקאה: על כתף ימין, על כתף שמאל ותחתיהם באמצע169, וחוזר חלילה. המלקה והנלקה שניהם אומרים שלוש פעמים פסוק 'והוא רחום', בכל הלקאה אומרים תיבה אחת, סך הכול ל"ט תיבות.

אחרי מלקות יש לבדוק שלא יהיה על הגוף שום חציצה170 וטובלים שלוש פעמים, לפי שטבילה זו היא משום תשובה, כגר המתגייר171.

בתפילת מנחה בלחש, אחר 'יהיו לרצון' הראשון, אומרים וידוי ו'על חטא'172.

בכל הווידויים: מתוודים בעמידה, ושוחים בעת הווידוי173. מפסיקים קימעא במקומות המפוסקים במחזור בנקודותיים לאחריהם ("דיברנו דופי:" - "טפלנו שקר:" - "קישינו עורף:"). מכים על החזה באותיות הא"ב של 'אשמנו' וגם באמירת "ואנחנו הרשענו"174, 'סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו' וכן באמירת 'ועל חטאים'175.

אין אומרים 'אבינו מלכנו'.

בסעודה המפסקת176 - המאכלים יהיו ללא מלח177.

גברים ונערים לא יאכלו מאכלי חלב וחמאה ולא תבלינים חריפים בסעודה המפסקת178.

"יש טובלים אחר סעודה המפסקת, כדי שיהא סמוך ליום-הכיפורים"179.

מפסיקים לאכול מבעוד-יום180.

הדלקת הנרות: מברכים (לאחריה): "להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים" ו"שהחיינו"181.

מרבים בנרות בבית-הכנסת182.

כל איש נשוי מדליק "א לעבעדיגע ליכט [=נר חיים]". ולנשמת הוריו שנפטרו - נר נשמה183.

חתן בשנת הנישואין שלו, שלבש ה'קיטל' לחופה, אינו לובשו ביום-הכיפורים184. אבל (רח"ל) בשנת האבלות - ילבשנו185. אין להיכנס בקיטל לבית-הכיסא186.

מתעטפים בטלית כנהוג, ומברכים עליו לפני השקיעה187.

נועלים נעלי בד, גומי וכל סנדל שאינו של עור, ודלא כהמחמירים בזה188.

לפני ההליכה לכל-נדרי - ברכת הבנים והבנות189. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו נהג לברך אז את תלמידי הישיבה, כשהוא לבוש בקיטל ובטלית.

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בירך את נכדותיו, כשידיו למעלה מראשה של כל אחת ואחת190.

רבותינו נשיאינו היו מברכים בנוסח "יברכך"191.

אם יש שהות, יאמר כל אחד לעצמו (לפני פרקי התהלים שקודם כל-נדרי) וידוי - 'אשמנו' ו'על-חטא', וכן נהגו רבותינו נשיאינו192.

_____________

ההערות מתחילות במספר 139, מאחר ורשימה זו הינה חלק מרשימה ארוכה יותר שהתפרסמה בגליון "התקשרות" 530, המתייחסת לדיני ומנהגי חב"ד אף לימים הוקדמים לערב יום הכיפורים.

139) לוח כולל-חב"ד, יא תשרי. גם הקורא ק"ש שעהמ"ט אחר חצות אינו אומר תחנון, כיוון שנהגו כבר יו"ט אז, שהיו ממעטים בו בסליחות (שלא כער"ה), ראה שו"ע אדה"ז סי' תר"ד ס"ד-ה.

140) ב'אוצר' עמ' קעח, שגם כשטבלו רבותינו ג"פ, היתה הפעם הראשונה בין כפרות לשחרית. והרבי כנראה טבל רק אז. ומ"מ רבים טובלים לפני כפרות (ומנחה, והדה"נ).

141) סידור אדה"ז. מי שאי-אפשר לו לעשות סדר הכפרות בערב יום-הכיפורים, יקיים זאת יום או יומיים לפני-כן, כי כל עשרת-ימי-תשובה ימי כפרה הם (ראה פרמ"ג סי' תרה במ"ז ס"ק א. שדי-חמד מערכת יוהכ"פ סי' א אות ב).

142) יש שדנו מאימתי נקראת מעוברת, אם מג' חדשים או ממ' יום עכ"פ. ואולי לפני כן תפדה בצדקה.

143) סידור אדה"ז. ובלקו"ש חכ"ב עמ' 59 הע' 36: "לא חיישינן לתאומים (כמ"ש הב"ח שם ממרדכי קטן. פמ"ג שם) - כיוון דמיעוטא הוא והמדובר הוא במנהג. וצ"ע בזמננו, דלפעמים רבות יודעים ברור אשר 'תאומים בבטנה', ועל בירור זה סומכים בנוגע לפיקוח-נפש בשבת ויום-הכיפורים וכיוצא-בזה - איך תתנהג ב'כפרות', או שנאמר דכיוון דלא שכיחא כו', ובפרט בנדו"ד דבלא"ה י"א לפטור כמה זכרים בתרנגול אחד כו'".

וע"פ המבואר שם (ובלה"ק - ב'שערי הלכה ומנהג' יו"ד סו"ס צח) שהאם היא שצריכה כפרה נוספת, ולא שהכפרה היא בשביל העובר עצמו - העירו, דא"כ אם כבר עשתה כפרות יום או יומיים לפני כן, ולפני זמן הכפרות נולד התינוק, יצטרך התינוק כפרה נפרדת לעצמו. או שמא הכפרה על אבריו כעובר מועילה לו גם עתה. וע"ע.

144) ספר-המנהגים עמ' 58. בשער-הכולל (פמ"ד ס"ב) כ' שאדה"ז השמיט מסידורו הלשונות "חליפתנו, חליפתכן, חליפתהן" וכדומה, וכנראה כוונתו שיאמרו תמיד "חליפתי" (המתכפר ולא המסובב), גם כשעושים לאחרים ואחרות, וצ"ב מה מנהגנו בפועל.

בבית הרבי נהגו (כל אחד מבני-הבית) לקיים ב'כפרה' מעין ד' מיתות אחר סדר הכפרות: לדרוך עליה מעט - כעין סקילה, לגעת קלות בצווארה - מעין חנק, לשרוף מעט משערותיה - כעין שריפה ('כפר חב"ד' גיליון 633 עמ' 23, מפי המשב"ק. ולהעיר משעה"כ הנ"ל, ששלל כ"ז, ומ'רשימות' יד עמ' 14 שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לא הי' זורק התרנגול תחת השולחן אבל היה סומך שתי ידיו עליו), ראה מטה-אפרים סי' תרד-תרה ס"ה.

145) שער-הכולל פמ"ד סוס"ב.

146) 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' קעז, עיי"ש.

147) כן הקפיד לומר השו"ב הוותיק הרה"ח ר' יעקב-יוסף רסקין ע"ה, מפי בנו השו"ב הרה"ח ר' מנחם-מענדל שי' רסקין, וכמדומה לו שאביו שמע זאת מפי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. וראה שו"ע יו"ד סי' כח ס"ב ודרכי-תשובה שם ס"ק טז מס' תורת-זבח, ומה שהעיר עליו. (וע"ע בדרכ"ת שם ס"ק יז).

יש להכין מראש עפר (חול יבש, שגרגיריו נפרדים, ולא גושים) למטה, לפני השחיטה, שיישפך הדם עליו. ממתינים לבדיקת הסימנים ע"י השוחט - שלא תהיה ברכתו לבטלה, ומכסים ביד בעפר (כנ"ל) - שו"ע ונו"כ שם.

148) שו"ע אדה"ז או"ח סי' כב בקו"א א. וראה לקו"ש חי"א ס"ע 288.

149) 'רשימות' הנ"ל, עמ' 17. גם הרבי היה לבוש בגדי יו"ט בערב יוהכ"פ, 'אוצר' שם. וראה מט"א סי' תרז ס"א.

150) שו"ע אדה"ז סי' תרה ס"ו. וראה 'רשימות' שם, עמ' 18.

151) ראה גם 'רשימות' שם.

152) שו"ע אדה"ז סי' תרד ס"א, עיי"ש בארוכה ובנתיב החיים 'דיני עיוהכ"פ' סק"ד.

153) סידור אדה"ז, ובשו"ע שלו סי' א (מהדו"ק) סי"ז, נא ס"א, ותר"ד ס"ו. וראה צמח-צדק (שער המילואים, חידושים, טז ע"ב) שתמה ע"ז, ונתבארו דבריו בלקו"ש חי"ז עמ' 426. וראה מש"כ בזה בס' הליכות עולם, יוה"כ, סי' תרד בפתחי עולם ס"ק ג.

154) גם בקביעות זו - כדעה הא' בסתם בשו"ע אדה"ז סו"ס תרד, לוח כולל-חב"ד, ודלא כמ"ש ב'אוצר' עמ' קעט. ב'ספר זכרון - דברי שלום' עמ' לח מסופר, שאמרו זאת אצל הרבי בעיו"כ תשל"ד (לראשונה, אולי בגלל המצב דאז), וכנראה היתה זו הפעם היחידה שנהגו כן.

155) קובץ-ליובאוויטש גיליון 5 עמ' 71, ועוד בשיחות אדמו"ר מהוריי"צ, נסמנו ב'אוצר' עמ' קפ.

156) ספר-המנהגים שם. באלף-המגן למט"א סי' תרד-תרה ס"ק לח הביא הטעם, שאם נגזר עליו ח"ו שיזדקק למתנת בשר ודם, יצא ידי-חובה בקבלת ה'לעקאח'. הובא בלקו"ש חי"ד עמ' 373. ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"א ח"א עמ' 9. סה"ש תש"נ ח"א עמ' 22 ואילך, וש"נ.

157) ספר-המנהגים שם.

158) למרות שהמנהג מובא בשו"ע אדה"ז סי' תרה ס"ה מהרמ"א. גם הרבי לא הלך לאוהל ביום זה בהרבה שנים. ידוע שהלך בשנים תשי"א ותש"נ - 'אוצר' עמ' קפד (כן נסע בתשי"ג כמסופר ביומן שבסוף 'שיחות קדש' תש"ס. י"א שנסע גם בשנת תשח"י. וי"א שגם בשנת תשנ"ב אמר בבוקר שייסע לאוהל, אך חלוקת הלעקאח נמשכה כמעט עד המנחה ולא התאפשר לנסוע).

159) מטה-אפרים סי' תרז ס"ג.

160) לוח כולל-חב"ד. ספר בעש"ט עה"ת, ר"ה ויו"כ, אות מח.

161) סידור אדה"ז.

בשער-הכולל (מד,ג) משמע שהכוונה להוסיף עוד סעודה (ושמא שתי סעודות) לשם יוהכ"פ. וע"ע.

162) שו"ע אדה"ז סי' תרד ס"א.

163) היום-יום ח"ב (הוספות להיום-יום בלה"ק - קטע מס' 21. 'צדיק למלך' ח"ז עמ' 298).

164) שו"ע אדה"ז סי' קסז ס"ח.

165) שו"ע אדה"ז סי' תרח ס"ח.

166) ע"פ התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 351.

167) סידור אדה"ז.

168) שו"ע אדה"ז סי' תרז סי"א-טו (מלבד שני הפרטים - זמן המלקות, ואמירת הנלקה, שההוראה בספר המנהגים אחרת).

169) 'אוצר' עמ' קפח (וע"ע רמב"ם הל' סנהדרין פט"ז ה"ט).

170) מט"א סי' תרו ס"ח.

171) שו"ע אדה"ז סי' תרו סי"ב. גם נשים נשואות טובלות, עיי"ש סי"א, והמובא בס' 'כבודה בת מלך' עמ' קעו.

172) שו"ע אדה"ז סי' תרז ס"א-ג. לכאורה, אין להכות על החזה ב'סלח לנו' בתפילה זו, שהרי אין בה תחנון אלא רק הווידוי שבסופה, וכההוראה: "על-חטא אומרים רק כמה שצריך" (לקו"ש ח"ט עמ' 386). ועצ"ע מלשון הרבי בנדון בספר-המנהגים ר"ע 65 "ממוצאי (ולא: מערב) יוהכ"פ...". וראה הדיון בזה ב"התקשרות" גיליון שעט בסופו. אבל הרה"ח ר' אלי' שי' זילברשטרום מספר, שבשנת תשכ"ז וכן בשנת תשל"א (או תשל"ב) עמד מקרוב וראה בבירור שהרבי מכה על ליבו, הן בשחרית (ומתאים ללשון ס' המנהגים הנ"ל) והן במנחה.

173) שו"ע אדה"ז סי' תרז ס"ז.

174) 'אוצר' עמ' רא, ממנהג הרבי.

175) סה"ש תש"א עמ' 151, וראה סה"ש תש"ה עמ' 9, 'המלך במסיבו' ח"א עמ' רמח. (ב'אוצר' שם הביא ממקור-חיים סי' תרז שיש להכות ב'על חטא' באמרו "שחטאנו", וב'ועל חטאים' באמרו "שאנו חייבים").

176) יאכל לפחות כזית פת, כדי לברך ברכת המזון (סדר ברכת הנהנין פ"ב ס"א). אם יודע שלא יאכל כביצה פת, לא יברך על נטילת ידים (שו"ע אדה"ז סי' קנח ס"ב).

177) כמה טעמים בדבר, והטעם הפשוט הוא כדי שלא יצמא ביום-הכיפורים למים - סה"ש תרצ"ז עמ' 157.

178) שו"ע אדה"ז סי' תר"ח ס"ח.

בכוונת האכילה של הסעודה המפסקת איתא, שצריך 'ג' קערות', וכדי לקיים זאת, ציווה כ"ק אדמו"ר מהורש"ב לבנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, לאחר שהתחיל לאכול מקערת המרק, להוסיף לה כף מרק, ואחר-כך (לאכול מעט ו)להוסיף עוד כף - סה"ש תרצ"ז עמ' 156. שיחות-קודש תשי"ז עמ' שח.

179) דעה שנייה ("וי"א", לאחר דעה ב'סתם') בשו"ע אדה"ז תרו סי"ג. ורבים נוהגים גם בזה.

180) סי' תרח ס"א-ג. רגילים להפסיק בזמן שנקבע להדלקת הנרות. וכשמפסיק לפני-כן, טוב להתנות לפני ברכת המזון, שעדיין אינו מקבל עליו את התענית - שם ס"ז. בס' הליכות עולם, יוה"כ, סי' תרח בפתחי עולם ס"ק ו, מביא חקירה של הרבי האם בקביעות כהאידנא שייך לקבל עליו תוס' יוה"כ בנפרד מתוס' שבת (לא ציין המקור כלל. ולא מצאתיו לע"ע בשיחות בנדון - לקוטי-שיחות חט"ז עמ' 231 וחי"ט עמ' 58, שציין להלן עמ' קכג. ועיי"ש בהבדל שבין תוס' שבת לתוס' יוה"כ).

181) מחזוה"ש, לוח כולל-חב"ד.

182) שו"ע אדה"ז סי' תרי ס"ד. לוח כולל-חב"ד.

183) במט"א סי' תרג ס"ח כתב, שאת נר הנשמה גם אשה (פנויה) מדלקת, ושמדליקים רק אחד (גם אם שני ההורים נפטרו, אבל להורה/הורים של הבעל מדליקים נר בנפרד, נטעי גבריאל פכ"א ס"ג). שם ובאלף-המגן ס"ק יח ישנן דעות שונות איזה מהנרות יהיה בביתו ואיזה בבית-הכנסת, ובשו"ע אדה"ז סי' תרי ס"ד איתא, שנר חיים הוא בבית-הכנסת (באג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ד עמ' קנב - שיש להניחו במקום שאינו עלול לכבות בנקל, עיי"ש). ולכן מביא בשבח-המועדים עמ' 44 שנר הנשמה יהיה בבית ויבדיל עליו במוצאי יום-הכיפורים.

184) ספר-המנהגים עמ' 58. גם קיטל אחר לא ילבש, אג"ק ח"ו עמ' קעב. ומהלשון משמע, שאם מאיזו סיבה שתהיה לא לבש בפועל את הקיטל בחופתו, ילבשנו עתה (בנטעי גבריאל הל' יוה"כ פכ"ו הערה י' הביא טעמים למנהג זה. והנהגה זו אינה לפי הטעם שאין לובשין הקיטל בפחות מבן כ', וגם לא לפי הטעם שבשנה ראשונה עליו להיות בשמחה, אלא לפי הטעם שכבר נתעורר השנה בתשובה, עיי"ש).

185) 'אוצר' עמ' קצח.

186) שו"ע אדה"ז סי' כא ס"ג.

187) ראה פסקי הסידור אות מב. ואין מסירין אותו בלילה, מפני שהדבר ידוע שאין מתכוונים לשם ציצית, אלא כדי להידמות למלאכים - ע"פ שו"ע אדה"ז סי' יח ס"ד.

188) 'אוצר' עמ' קצו, מספר מאמרי אדה"ז הקצרים עמ' שלז (לענין יו"כ), וספר-המנהגים עמ' 46 לענין תשעה באב (נדפס לראשונה בסוף רשימות הצ"צ על מגילת איכה, ברוקלין תשי"א). וצ"ע שנשמט ממנהגי אלול ר"ה ויו"כ שנדפסו לפני-כן בשלהי תש"ט (סה"מ תש"ט עמ' 232). ולפי הטעם (כנפסק בשו"ע אדה"ז תרי"ד סו"ס ג) שמנעל אינו אלא של עור דווקא, לכאורה אין להחמיר גם בנעל מחומר פלסטי דמוי-עור (למרות שמגן על הרגל כמו עור ממש) הנפוץ בזמננו, כל עוד איננו מכיל עור ממש (ומשום מראית-העין לא שייך בזה, כיוון שהדבר ידוע לכל, וכמו בעניין נקניקי סויה בחלב וכו').

189) ספר-המנהגים שם.

190) 'אוצר' עמ' קצד.

191) שם עמ' קצה, ומציין לשיחת ליל שמח"ת וש"פ בראשית (ב) תשד"מ, עיי"ש.

192) לוח כולל-חב"ד, משו"ע אדה"ז סי' תרז סו"ס ב, למרות שלא נדפס במחזור. אדמו"ר מהורש"ב היה מאריך קצת בווידוי זה ('רשימות' ד, עמ' 17). הרבי היה אומר זאת בקביעות.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)